בזמן שאיראן רותמת צבא מיליציות ושליחים החובק את המרחב, ישראל משתבללת במגננה. השראה אופרטיבית מאויבתנו מעלה חלופה צבאית אך אנטי-מלחמתית. קריאת כיוון למדיניות חוץ נועזת לא החמאסניקים בעזה, לא צבא אסד המתעצם ואפילו לא שופטי האג; אף לא אחד מהם
במלחמה עם צבאות הטרור זנח צה"ל את מושג ההכרעה, ועימו גם את השימוש בתמרון היבשתי כאסטרטגיה התקפית ויוזמת לניצחון במערכה. מבחן ההיסטוריה, והמציאות החדשה באזור, מחייבים שיבה למושגים ישנים "פעם נתת לאויב עם נבוט בראש – ואז היו לו אפקטים"
