החברה הישראלית היא כיום אינדיבידואלית וליברלית יותר מאי פעם, אך גילויי ההקרבה וההשתייכות שהציפו אותה בעקבות הטבח והמלחמה לא באו יש מאין. מה שהנחילה לה ההיסטוריה קינן בה וחיכה לשעתו
על יתרונו של טראמפ כמדינאי בלתי-צפוי, על הדת כחבל הצלה לליברליזם דווקא, על ההסתאבות המערבית והחיוניות הישראלית – ועוד מלקחי ההיסטוריה: שיחה עם ההיסטוריון פול ריי, חוקר ספרטה והרעיון הרפובליקני
כלכלת השוק החופשי הליברלית נתמכה לאורך השנים על ידי הגישה השמרנית, אך גם ספגה מידה ביקורת נוקבת, המתחזקת לאחרונה. ביקורת זו שונה במהותה מהביקורת משמאל, ורלבנטית במיוחד למדיניות הישראלית
השמרן מסרב להכפיף את המציאות ל"תאוֹריה", ובכל זאת יש לשמרנות משנָה. בליבה נמצא איזון בין שלושה קודקודים: ריבוי מקורות להכרת המציאות, הכרה במציאות אובייקטיבית, וראיית האדם כנטוע בחברה ובמסורת
דמוקרטיה בנסיגה פופוליזם, קיטוב וההפיכה המשטרית נעם גדרון ויניב רוזנאי כנרת, זמורה, דביר, 2025 | 128 עמ' לאחר שלוש שנים עמוסות חילופי מהלומות אינטלקטואליות בדבר מהותה של הדמוקרטיה הישראלית ומקומה של מערכת המשפט בה, נראה כי קשה לחדש בנושא. ואכן,
מחקר מעניין על השתלבותם של בני ניצולי השואה בחברה הצברית ובמעמד הבינוני-גבוה מלמד, לאו דווקא במתכוון, גם על הנחותיה ומגבלותיה של הסוציולוגיה בישראל | ארי אנגלברג
