לאורך שנות פועלו הקפיד השופט יוסף אלרון על לשון החוק ושמר על קשר עין בין המשפט למציאות. בתקופה של אקדמיזציה מואצת בעולם המשפט, התנהלותו השמרנית אינה מובנת מאליה והיא ראויה להערכתנו בעת פרישתו

העם מאס במריבה, וארגונים המציבים בראש את ערך האחדות נענים לקריאתו. אך לשם כך הם מוותרים על המהות ועל הפולמוס לטובת ריק אידאולוגי

מיתוס החלפת המדינה בידי האזרחים בתחילת המלחמה מטשטש את ההתנדבות האזרחית כמופע של סולידריות חברתית ולקיחת אחריות קהילתית – וכמודל מציאותי ואף ראוי ליחס בין אזרחים למדינה

שאיפת הצדק החברתי הולידה את המיסוי הפרוגרסיבי, הנוטל מן העובד נתח גדל והולך מהכנסתו ככל שהיא גדלה. אלא שהשיטה הזאת מניבה פחות הכנסות למדינה, מעודדת הימנעות מיצרנות, והנזק שהיא מחוללת למשק מתגלגל בעיקר על החלשים. הגיעה העת לדבר על מיסוי

ההשכלה הגבוהה בישראל אינה נתונה לפיקוח של הציבור. שינוי מוגבל במצב חריג זה ישבור את כוחנות האוניברסיטאות הוותיקות, יגוון את האחידוּת המחשבתית, יבטיח חופש אקדמי ויבריא את ההשכלה הגבוהה

המסכת השנייה על הממשל ממשיכה להיות רלוונטית, אבל חשוב לעמוד נכונה לא רק על מעלות המסה והישגי מחברה אלא גם על הקשרה ההיסטורי ועל מגרעותיה

בתליית הררי דמיון בשׂערה של ממצא אזוטרי, ובהתעלמות מהררי ידע מוצק מתוך סערת לב רומנטית, מוגש לנו מניפסט רדיקלי כספר היסטוריה

דמוקרטיה בנסיגה פופוליזם, קיטוב וההפיכה המשטרית נעם גדרון ויניב רוזנאי כנרת, זמורה, דביר, 2025 | 128 עמ' לאחר שלוש שנים עמוסות חילופי מהלומות אינטלקטואליות בדבר מהותה של הדמוקרטיה הישראלית ומקומה של מערכת המשפט בה, נראה כי קשה לחדש בנושא. ואכן,