השפה והרטוריקה הרווחות כיום בנושא זכויות אינן יכולות לשרת מטרות רציונליות באמת, ועלינו להימנע מניהול הוויכוחים המוסריים והפוליטיים שלנו במונחים הנגזרים מהן

שאיפת הצדק החברתי הולידה את המיסוי הפרוגרסיבי, הנוטל מן העובד נתח גדל והולך מהכנסתו ככל שהיא גדלה. אלא שהשיטה הזאת מניבה פחות הכנסות למדינה, מעודדת הימנעות מיצרנות, והנזק שהיא מחוללת למשק מתגלגל בעיקר על החלשים. הגיעה העת לדבר על מיסוי

הקדמה מאת שגיא ברמק בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים הגיעה התנועה השמרנית באמריקה לבגרות מוסדית ואינטלקטואלית. היא כבר לא הייתה תחומה לכתבי עת בודדים, לאינטלקטואלים ספורים העסוקים בניסוחים פילוסופים אפולוגטיים, ולמעוזי תמיכה מצומצמים – אלא נכנסה לזרם המרכזי

ההגירה השלילית של עובדי ההייטק היא תופעה זמנית, והעסקת מאות אלפי עובדים בחו"ל בידי חברות ישראליות מעידה דווקא על עוצמה. ועדיין, כדי שקטר הכלכלה הישראלית לא ייתקע, נדרש שינוי כיוון בתחומי הבירוקרטיה, התשתית והמיסוי

המדינה המנהלית, המכונה דיפ סטייט, איננה תאוריית קונספירציה אלא מציאות מודרנית המעמידה את הדמוקרטיה הפרלמנטרית בפני אתגר ממשי. במקום להתעלם ממנו או ללעוג לו מוטב שנתמודד עימו ברצינות

במקום לעודד את העצמאים והעסקים הזעירים, מדינת ישראל מעדיפה את אזרחיה שכירים. על הקשיים, האתגרים והחוויות הניצבים בפני אלו המבקשים לעמוד ברשות עצמם בתחרות על כספו של הלקוח