מערכת החינוך

תוכניות מנהיגות בלי מהות, וסדר יום חינוכי בלי זהות, חושפים את המבוך שהחינוך בישראל נקלע אליו בשל הקצנת ערכי החירות והשוויון עד אבסורד. המתודולוגיה השמרנית, המאזנת בין ערכים ומציאות, מציעה מוצא

בתגובה ל"תנ"ך בקרן זווית" מאת רחל בורובסקי ול"פוסט-ציונות בבית הספר" מאת נעמה אבידן, גיליון 44 אני מבקש להציע פרספקטיבה נוספת על זו שהוצעה במאמרים, ואפתח בעיקר. מטרת לימוד תחומי הדעת מעצבי הזהות – תנ"ך, היסטוריה, ספרות, אזרחות, מחשבת-ישראל וכדומה –

ביזור מערכת החינוך הכרחי, ושביתת מורים לסיכולו – בלתי נמנעת. היערכות נכונה מבעוד מועד תאפשר לממשלה לשמור על רציפות חינוכית ועל תפקודו של המשק
פחות מחנאי ונוטר טינה, יותר מתמקד בביצועים ובמדיניות: קווים לדמותו של הימין הרואה למרחוק
סדרה של שינויים בערכים, במדיניות ובפסיקה הובילה לדחיקת לימודי התנ"ך בבתי הספר הממלכתיים אל השוליים, ולהרחקת ספר הספרים מליבם של התלמידים. חשבון נפש לאומי (ואישי), והצעה למדיניות חדשה (ישנה)
לימודי "מולדת", שהיו אבן הראשה של מערכת החינוך בישראל, הפכו בהדרגה למקצוע המנחיל לתלמידים חינוך אזרחי נטול קשר לארץ ישראל. התפנית שמבקש השר קיש לחולל זקוקה לעוגנים ומנופי ביצוע

עד הילדים טל לוריא סלע מאיר, 2025 | 239 עמ' שיעור הזכאות לבגרות בישראל עומד בשנים האחרונות על כ-75%. מדובר בשיפור רב יחסית מהעשור הקודם, שבו עמדו שיעורי הזכאות על כ-65% בלבד. אלא שכאשר בוחנים את מצבם של תלמידי ישראל

החינוך בישראל ריכוזי עד כדי מחנק. הפתרון טמון בצמצום כוחם של משרד החינוך וארגוני המורים, בביזור המערכת ובהעברת המושכות למורים ולמנהלים – בשילוב רגולציה ממשלתית רזה שתבטיח שהמערכת תמשיך לשרת את האינטרס הציבורי

בתגובה ל"הזמנה לבורות" מאת יואב שורק ו"למידה משמעותית – לא כך" מאת עדה גבל, גיליון 30   אני מסכים עם המגמה שבוטאה בידי ד"ר שורק וד"ר גבל, המסתייגת מן הרפורמה מרחיקת הלכת בדרכי ההערכה בתחומי דעת מח"ר (מורשת חברה ורוח

בעידן של שיח נראטיבי, ויתור על תשתית הידע של הנוער בישראל הוא משגה אסטרטגי מסוכן, בלי קשר לכוונות הטובות של שרת החינוך כעורך כתב-עת, כד"ר להיסטוריה, וכמי שעסוק בכתיבה ועריכה כבר מגיל בית הספר היסודי, אפשר היה לצפות שאמחא כפיים