ספרות

הציבור הישראלי, הנמצא במאבק על חייו, מחפש ביצירה העברית בית לחוויותיו המורכבות: לכאב אבל גם לעמידה, לבנייה, לאחווה ולגבורה. בשירת הזמן הזה, הכלואה ברובה בחוויית הצעקה, בקושי ימצא את מבוקשו
לא "הפעולה" וההתנגדות לפסיכולוגיה היא עיקר החידוש של אסף ענברי. וגם לא היסוד "הלאומי" כשהוא לעצמו. החידוש המרכזי הוא כתיבה על דברים "שקרו באמת", קרי המיזוג בין הסיפורת להיסטוריה
בתורת הסיפור העברי של אסף ענברי, העיצוב המקראי של העלילה הוא מהות החותרת אל סיפורנו הלאומי. הדבר מתחדד עתה, כשהוא כותב על שני סופרים-נביאים בני זמננו שהציגו שתי תפיסות נוגדות לגבי הסיפור הלאומי הזה

צמתים וצמרות מסעות וחניות ביערות השירה העברית של אורי צבי גרינברג דן מירון מוסד ביאליק, 2025 | 684 עמ' דן מירון כבר בן צ"א שנים, ועודו פורה וחד. גם אריכות ימים טובים זו אינה מסבירה לבדה את ההיקף העצום של

ההיסטוריה היהודית בגלות ידעה בעיקר ימים יפים, ואירופה הנוצרית לא הייתה רק גיא צלמוות. כנגד תשעה באב יש לייחד עיתים ויוזמות להכרת הטוב לאומות העולם

"התלוּש" הניהיליסט שהספרות העברית טיפחה בדור התחייה חוזר בגלגול עכשווי, מפוכח אפילו יותר. כי כאז כן עתה, הדרך להיחלצות מהניהיליזם היא ההתכנסות בסיפור: גשר של מילים על פני התהום פעם אמר לי א"ב יהושע במבט שובבי: "אי אפשר בלי קצת

הקדמה מאת צור ארליך   את הקריאה ב'על הדם' מאת שאול טשרניחובסקי כדאי להתחיל בסוף. בסונטה האחרונה בכליל, סונטה טו, העשויה מהשורות הראשונות של כל קודמותיה, ומסכמת את המהלך הרעיוני של היצירה; אך אפילו קודם לכן, במה שבא כך:

אוצר מילים שיחות אישיות עם מיטב הסופרים מהארץ ומהעולם שירי לב-ארי עם עובד, 2025 | 383 עמ' בשיחתו עם שירי לב-ארי השיב הסופר האמריקני דון דלילו לשאלה מדוע אין הוא מרבה להתראיין. "סופר חש אוטומטית שהעבודה שלו מדברת בעד עצמה,

הקלאסיקה הרומית שלנו: על מפעלו העברי של שלמה דיקמן | הקדמה מאת דביר שוורץ   מדור "קלאסיקה" בגיליון זה מוקדש לגוון ייחודי מתוך הספרייה העברית: שלפנו מתוכה הפעם לא קטע שנכתב במקורו בעברית כי אם כזה שתורגם מרומית, הלקוח מעבודתו

סנוב אשכנזי מדימונה זיו תדהר כנרת-זמורה, 2025 | 207 עמ' זיו תדהר הוא מהאנשים המעטים שכשאתה מדבר איתם בטלפון אתה בודק פעם ופעמיים שאתה על טלפון ולא על רדיו. יש לו קול של קריין, והוא באמת קריין. בוגר גלי צה"ל.