כללי הפתיחה באש מצד כוחות הביטחון הם עניין תלוי נסיבות, סדרי עדיפויות ומדיניות נטילת סיכונים. במערב כולו, וגם על פי החוק בישראל, הדרג המדיני מעורב בעיצובם ומאשר אותם. אך זה שנים שהממשלות מושכות ידן מחובתן זו, וגורמים משפטיים משליטים לבדם

הקלאסיקה העתיקה נראית אחרת בעיני השב משדה הקרב. לפתע מתגלה שהיא מבינה היטב מבני זמננו את טיבה של המלחמה, את טבע האדם ואת התנהגות החברה. דו"ח מחדר ההרצאות

עיונים (גיליון 42) כתב עת רב-תחומי לחקר ישראל עורכים: אבי בראלי ועופר שיף מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2025 | 314 עמ' לקראת צאת גיליון 42 של השילוח קיבלנו את גיליון 42 של 'עיונים'. השתוות המספרים היא תירוץ נאה לסקור

כל אזרח בישראל זכאי לבחור כיצד לחיות את חייו, אך מי שיבחר שלא למלא את חובותיו האזרחיות, הבאות לידי ביטוי בשירות הצבאי או הלאומי, יצטרך לוותר על כמה מזכויותיו האזרחיות

הכרעת האויב, לוחמה נגד צבא סדיר, כיבוש שטח, מקצוענות צבאית – כל אלה ועוד נעלמו זה שנות דור מתורת הלחימה של צה"ל ומתודעת מפקדיו, בהשפעת תאוריות פוסט-מודרניות שלא עמדו בשום מבחן והובילונו עד אסון

הדיון הציבורי מצטמצם לוויכוח בין "עסקה עכשיו" ל"ניצחון מוחלט", תוך הזנחת שורש הדברים: העדר מדיניות ביטחונית סדורה והתחמקות מהכפפת גופי הביטחון לגוף מרכזי. לָריק המדיני נכנס הדרג הצבאי ומפר את האיזון

צבא ההיי-טק וצבא הפרשים גיא חזות מודן, מערכות ומשרד הביטחון, 2024 | 376 עמ'   המבקש להבין את התהליך בן עשרות השנים שהוביל ל-7 באוקטובר, ובפרט את התהליכים שעברו על צה"ל והפכו את הפלישה והטבח לתרחיש שהשאלה לגביו אינה אם

במסמך המכונה רוח צה"ל, ובשלל פרסומים אסטרטגיים ופסקי דין, מוטמעות תפיסות השומטות את הקרקע תחת יכולתו של הצבא לקיים את ייעודו: להגן על ישראל במלחמות קיומיות – ולנצח

האתוס של המרכז-שמאל הישראלי השתנה בעשורים האחרונים. מתפיסת עולם אוניברסלית, פסימית ומנוכרת, לגאווה לאומית מופגנת הרואה את בכירי הצבא כאנשי המוסר, ואת הישראלים ה"פחות ישראלים" כנחותים. כך קרה השינוי