הצורך בשירות מדינה מקצועי ובעל זיכרון ארגוני מתנגש עם הצורך הדמוקרטי שנבחרי הציבור יוכלו ליישם מדיניות. במדינות המערב נמצאו לכך פתרונות. החוק הישראלי מאפשר אף הוא איזון, אך בג"ץ רוקן אותו ממשמעותו
המדינה המנהלית, המכונה דיפ סטייט, איננה תאוריית קונספירציה אלא מציאות מודרנית המעמידה את הדמוקרטיה הפרלמנטרית בפני אתגר ממשי. במקום להתעלם ממנו או ללעוג לו מוטב שנתמודד עימו ברצינות
אתגרי הזהות, האחדות והמשילות העומדים בפני הודו, ובפרט התפיסות של השלטון הנוכחי בהודו לגביהם, אינם זרים למדינת ישראל. וזהו רק רובד אחד של הפוטנציאל הטמון בחיזוק הקשרים בין המדינות
