בתגובה ל"הזמנה לבורות" מאת יואב שורק ו"למידה משמעותית – לא כך" מאת עדה גבל, גיליון 30 אני מסכים עם המגמה שבוטאה בידי ד"ר שורק וד"ר גבל, המסתייגת מן הרפורמה מרחיקת הלכת בדרכי ההערכה בתחומי דעת מח"ר (מורשת חברה ורוח
בעידן של שיח נראטיבי, ויתור על תשתית הידע של הנוער בישראל הוא משגה אסטרטגי מסוכן, בלי קשר לכוונות הטובות של שרת החינוך כעורך כתב-עת, כד"ר להיסטוריה, וכמי שעסוק בכתיבה ועריכה כבר מגיל בית הספר היסודי, אפשר היה לצפות שאמחא כפיים
הרפורמה שמובילה שרת החינוך לא תשיא את התועלות המצופות ותדרדר את היחס למקצועות המח"ר. הטעויות נמצאות בפרטים ובתהליך גבריאל תירוש, דמות המורה המיתולוגי להיסטוריה בספרו המופלא של יצחק שלו, מלמד את תלמידיו היסטוריה ב'למידה משמעותית'. כן, כבר בשנות השלושים של