המערכת הפוליטית המפלגתית היא זירה של תחרות ותמריצים היוצרת איזונים ובלמים לשלטון היכן שהפיקוח המוֹסדי על השלטון אינו אפקטיבי בהכרח. בזירה זו של תחרות בין-מפלגתית, ישראל דווקא מצטיינת
השימוש של בית המשפט בעקרון הסבירות חייב להיעשות בעצמו בסבירות ובמידתיות. כשבית המשפט חורג מכך, הוא הופך למעצב מדיניות במקום הרשויות שהוסמכו לכך בספרו שיקול דעת שיפוטי[1] ובספרו שופט בחברה דמוקרטית[2] שרטט פרופ' אהרן ברק בהרחבה את המדיניות הראויה, לשיטתו,
