הקצנתו של הליברליזם שוחקת את מושג האזרחות: רגש ההשתייכות והחובה של אדם למולדתו. מכאן קצרה הדרך לאיומי הירידה לחו"ל

מודעוּת לפוליטיקת ההכרעה ופסילת היריב של ה"נעורות" בשמאל, ולכוח שמפעילה "הדמוקרטיה המהותית" על ציבור האזרחים, הייתה משפרת את ספרו המומלץ של מיכה גודמן על הקיטוב והאחדות בישראל היום השמיני מיכה גודמן הקיפוד והשועל, 2024, 236 עמ'   ספרו החדש של

בריונות של קומץ משגשגת כשהרוב נשאר דומם – ומנצחת כשהרוב נכנע לה מראש. זו המציאות החדשה במערב וגם כאן בריונים. אנחנו מכירים אותם בעיקר מהילדות, או מסיפורים. סרטים הוליוודיים, עם האובססיה שלהם ל"עשיית הדבר הנכון", אוהבים במיוחד את הכלי הסיפורי

אם ארגנטינה של חאווייר מיליי תצליח לשנות כיוון ותזכה ברווחה ושגשוג – גם מדינות אחרות באמריקה הלטינית ובעולם כולו יוכלו לעשות זאת   לו היו טוענים באוזניי לפני כשנה שארגנטינה תהיה המדינה הראשונה שבה ייבחר ליברטריאן לראש הרשות המבצעת, הייתי

בתגובה ל"תנו לכנסת לפקח" מאת שרון חסון מאמרה של שרון חסון עוסק באופן מעמיק ורציני בסוגיה חשובה ביותר, והיא שאלת תמהיל תפקידיה של הכנסת, בדגש על מקומו של תפקיד הפיקוח הפרלמנטרי ביניהם. כל העלאה למוּדעות ולדיון ציבורי של נושא הפיקוח

אל השיח הציבורי שלנו, הנגוע בדמגוגיה ובדמוניזציה, יש להשיב בהקדם את המילה המגונה פשרה משהו רקוב בדמוקרטיה הישראלית. הדבר ניכר, כצפוי, ברֵיח. סוגיית מבנה הממשל נמצאת במרכז השיח הישראלי בימינו. סוציאליסטים וקפיטליסטים, ליברטריאנים וקולקטיביסטים, כולם מדברים באופנים שבהם יש לתקן

הקיטוב בשיח הציבורי בישראל נובע, בין השאר, מכשל חוקתי חמור המונע הכרעה לגיטימית בסוגיות שבמחלוקת. ניתן למלא את החסר בדרך שתהלום את המציאות הישראלית מדינת ישראל הוקמה כמדינה דמוקרטית ושמרה על אופייה-זה כל שנות קיומה. זהו פלא שנדמה כי אך