לאנטישמיות הימנית בארה"ב יש היסטוריה ארוכה, והיא מתיישבת על אינטרסים אלקטורליים. קרלסון, פואנטס ודומיהם עתידים להטיל צל על המפלגה הרפובליקנית עוד שנים רבות
על יתרונו של טראמפ כמדינאי בלתי-צפוי, על הדת כחבל הצלה לליברליזם דווקא, על ההסתאבות המערבית והחיוניות הישראלית – ועוד מלקחי ההיסטוריה: שיחה עם ההיסטוריון פול ריי, חוקר ספרטה והרעיון הרפובליקני
עדיין בחופשה מההיסטוריה בעמוד 25 של גיליון הוושינגטון אקזמינר ב-7 בינואר הופיע תצלום כואב שהוא ודומיו הם חלק בלתי נפרד מהחוויה הישראלית. כולנו מכירים את התצלומים הללו: ילד או ילדה קטנים ניצבים, המומים, על קבר טרי של אב או אם
חלק מצער מהמצב האנושי, או שריד פרימיטיבי שאפשר להיגאל ממנו? ביטוי לבהירות מוסרית ולגבורה, או קנוניה של פוליטיקאים לשם צבירת כוח? שמרנים ופרוגרסיבים מבינים אחרת את תופעת המלחמה, ויש לכך השלכות
רפורמה משפטית נוסח מקסיקו "הדמוקרטיה מורכבת משני חלקים: דֶמוֹס הוא העם וקְרָטוס הוא הכוח. אנחנו רוצים כוח עִם הָעָם! מה שהאוליגרכים רוצים הוא כוח בלי העם … שילכו לעזאזל!". הציטוט הזה, מפיו של נשיא מקסיקו הקודם אנדרס מנואל
