תורת ההגה של לשון התנאים משה בר-אשר מוסד ביאליק, תשפ"ה | 208 עמ' נחמד להתוודע מפעם לפעם אל שיגם ושיחם המקצועי של חכמי לשוננו, ואם כבר – של נשיא האקדמיה ללשון לשעבר. את ספרו הכ"ה כותב משה בר-אשר כשהוא מעיד
הקלאסיקה הרומית שלנו: על מפעלו העברי של שלמה דיקמן | הקדמה מאת דביר שוורץ מדור "קלאסיקה" בגיליון זה מוקדש לגוון ייחודי מתוך הספרייה העברית: שלפנו מתוכה הפעם לא קטע שנכתב במקורו בעברית כי אם כזה שתורגם מרומית, הלקוח מעבודתו
הרומן של דיוויד מרקסון לוכד את הרגע שבו התודעה הכללית במערב איבדה את האחיזה במוכר ובידוע. אבני היסוד של התרבות נעשו לתסביך פסיכולוגי, למועקה סוציולוגית שגיבורת הספר מנסה לפרק ולהבין פילגשו של ויטגנשטיין דיוויד מרקסון מאנגלית: ארז וולק הבה
התפשטותה של העברית הרב-מגדרית העילגת מאיימת לבטל את צורת הסתמי – הפתרון הטבעי והאלגנטי להטיות מגדריות בשפה החלופה הרב-מגדרית מבקשת לחלֵץ את השפה העברית מביטוי תלוי מגדר. חלופה זו מוכרת לך בוודאי באחת מצורותיה הרבות. מסתבר שנתקלת בעבר בלוכסן (מישהו/י;
בתגובה ל"אוטונומיה לשונית ולא שפה רשמית" מאת נטלי אקון בעולם המשפט מגדלים עלולים לפרוח באוויר. שגיאה בהבנת התשתית המשפטית עלולה לגרום למחוקקים או לשופטים לקבל החלטות שגויות. בניגוד לעולם הטבע, בעולם המשפט פגיעתן של שגיאות כאלו רעה מאוד: ההחלטות יהפכו