אסור לימין הלאומי לטמון את ראשו בחול לנוכח המשמעות הכלכלית והחברתית של המשך ההתבדלות החרדית. אם לא ננקוט צעדים נחושים, תיווצר סכנה אדירה לשרידות ארוכת הטווח של המפעל הציוני
ההשכלה הגבוהה בישראל אינה נתונה לפיקוח של הציבור. שינוי מוגבל במצב חריג זה ישבור את כוחנות האוניברסיטאות הוותיקות, יגוון את האחידוּת המחשבתית, יבטיח חופש אקדמי ויבריא את ההשכלה הגבוהה
השפה והרטוריקה הרווחות כיום בנושא זכויות אינן יכולות לשרת מטרות רציונליות באמת, ועלינו להימנע מניהול הוויכוחים המוסריים והפוליטיים שלנו במונחים הנגזרים מהן
החינוך בישראל ריכוזי עד כדי מחנק. הפתרון טמון בצמצום כוחם של משרד החינוך וארגוני המורים, בביזור המערכת ובהעברת המושכות למורים ולמנהלים – בשילוב רגולציה ממשלתית רזה שתבטיח שהמערכת תמשיך לשרת את האינטרס הציבורי
תקציב המדינה וחוק ההסדרים מכילים כמה בשורות חשובות למשק – לצד פופוליזם מאכזב "מדינה ללא תקציב עדיפה על מדינה עם תקציב"; כך סברו כלכלנים שמרנים עד לאחרונה, מתוך מחשבה שבלא תקציב יהיו לשרים ולפקידים פחות אפשרויות לבזבז את כספי המיסים