גשרי הכלכלה / איל השקס

גשרי הכלכלה

הזדמנויות חדשות במזרח התיכון

איל השקס

מטר, 2021 | 276 עמ'

שלום כלכלי – out; גשרים כלכליים – in. זהו, בתמצית, המסר של ספרו של איל השקס, כלכלן בעל עבר בחיל המודיעין, העוסק בקשרים כלכליים בין ישראל לסביבותיה – אלה הקיימים, אלה שיכולים היו להתקיים ואלה שעלינו לפעול לקידומם. השקס סוקר מכלול של היבטים שבהם קיים פוטנציאל של קשר כלכלי בינינו לבין סביבתנו: מסחר, מעבר עובדים, יזמות וחדשנות, משק אנרגיה, משק מים, תיירות ותעבורה. זאת, ביחס למדינות המזרח התיכון מכל הסוגים: החל באלו שיש לנו עמן יחסי שלום ותיקים, המשך באלה שנחתמו איתן הסכמים לאחרונה, דרך מדינות שאין לנו עימן יחסים דיפלומטיים אך יש ערוצי פעילות סמויים, עבור בפלסטינים וכלה במדינות עוינות ממש.

מהעמודים הראשונים, ולאורך כל הספר, השקס מבקש לבדל את עצמו מרעיון "השלום הכלכלי", המזוהה ביותר עם שמעון פרס המנוח, שלפיו השלום החם המיוחל יבוא באמצעות תוכנית כלכלית גרנדיוזית שתיצור הטבה במצבם החומרי של העוינים אותנו ותלות כלכלית מוגברת בינם לביננו. תפיסת "גשרי הכלכלה", החלופה שהוא מבקש להציב, אומנם בנויה על עיקרון דומה, אך יש בין השתיים הבדל אקוטי: היומרה. הדבר עשוי להיראות כמותי, אך מדובר בהבדל מהותי בהרבה. במקום לדבר על תוכנית גדולה שתשים קץ לכל צרותינו, השקס מדבר על שורה של צעדים בלתי-תלויים היכולים כל אחד להיטיב במשהו את המצב; ובמקום לקבוע כיעד את השלום, השקס מבקש להגדיר יעד של תרומה ליציבות האזור ושיפור תנאי חייהם של בני המרחב.

תמריצים כלכליים אולי אינם יכולים להבטיח שלום, אבל הם יכולים לצמצם עוינות ואולי ליצור אפשרויות חדשות שיקדמו אותנו ליעד הזה בעתיד. תלות כלכלית הדדית ורמה סוציו-אקונומית גבוהה אינן ערובה לכך שלא יהיה טרור, אבל הן עשויות למתן אותו. במקום להיות שבויים בקונספציות ולהתעקש על פתרונות גורפים, בואו נפרק אפוא את החבילה ונראה מה אפשר לעשות כבר עכשיו, כך שגם אם לא יבוא מזור לכל צרותינו, לפחות תתרחש הקלה.

אם הגישה הזו נשמעת לכם מוכרת, זה לא במקרה. גישתו של השקס מזכירה בעליל את גישת "צמצום הסכסוך" שטבע מיכה גודמן בספרו "מלכוד 67" (שכבר הולידה יוזמה בשם זה הפועלת בהקשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני). גודמן אכן מוזכר בספר לא אחת כמקור ההשראה לגישתו של המחבר. כך שגישת גשרי הכלכלה מצטרפת למגמה שיש לקוות שרק תתרחב בחשיבה הישראלית, אשר לצורך העניין אפשר לכנותה "תורת הצמצום": צמצום היומרות, צמצום היקפי התוכניות והצעדים, וצמצום הדווקאות האידאולוגית. מדובר בגישה שמרנית פר-אקסלנס; לא שמרנית בציור הדמוני שמדביקים מתנגדי התפיסה הזו – של קנאות עיוורת (שלא לומר מעַוֶולת) בסטטוס קוו – אלא שמרנות של מתינות, התקדמות זהירה ומדורגת וניסיון לגשת אל המציאות באופן ריאליסטי ופרגמטי.

הספר עצמו קריא, ועל אף ריבוי הנושאים בו אינו מלאֶה. הוא משובץ לעיתים באנקדוטות ובציטוטים המוסיפים לו חן. החומר מעניין ונגיש. המחבר מקפיד לדרג את "הגשרים" שהוא מונה על פי רמת היתכנותם, רמת הסיכון הכרוכה בהם והמכשולים העומדים בפני מימושם, כדי שלא ליצור מצגי שווא מהסוג המוכר מהגישה שהוא מבדל עצמו ממנה (בחירה מעניינת של ההוצאה היא שהספר אומנם גדוש הפניות, אך אין בו הערות שוליים או הערות סוף: ישנו אתר אינטרנט ייעודי שבו יכולים המתעניינים לקרוא את ההערות). הספר מומלץ לכל אדם החפץ להעמיק מעט את ההבנה שלו על אתגרי השכונה שלנו, ויש לשבחו במיוחד על צורת החשיבה שהוא מקדם, שלוואי ותתפשט לתחומים נוספים בחיינו.