הכרוניקה- סתיו 2024

קמלה האריס בכלל לא ידעה שהיא כזאת: אנרגטית, כריזמטית, מעוררת השראה, מפיצת אור. עד רגע הפרישה המאולצת של ג'ו ביידן ביולי, הדיוקן הציבורי שלה נצבע בגוונים אחרים לגמרי.

האריס, סנטורית מקליפורניה, התמודדה לראשונה על הזכות להיות מועמדת מפלגתה לנשיאות לקראת בחירות 2020. ואולם, אף שעל הנייר היא ניחנה בכמה תכונות אטרקטיביות בעבור מועמדת דמוקרטית – גילה הצעיר יחסית והיותה לא-לבנה, לדוגמה – הקמפיין שלה מעולם לא המריא. המבקרים ציינו שאין לה מסר ברור, שהקמפיין אינו עקבי, אינו מגובש וסובל מעימותים פנימיים. הכשלים הארגוניים השתקפו בגיוס התרומות שלה, שהיה בפיגור ניכר לא רק אחרי הקמפיינים של ביידן וסנדרס, אלא גם אחרי הקמפיין של סנטורית שאפתנית אחרת שלא הוכיחה את עצמה בזירה הארצית – אליזבת וורן. בדצמבר 2019 הסיקה האריס את המסקנות המתבקשות מהסקרים הבלתי-מחמיאים ופרשה מהמרוץ – עוד לפני הפריימריז הראשונים באיווה.

העובדה שהנתונים העגומים הללו לא מנעו מג'ו ביידן למנותה לתפקיד סגנית הנשיא יוחסה לצורך ב"גיוון". בריצתה לצד ביידן הקשיש והלבן, האריס שידרה את מסר ה-DEI שהפך לאני מאמין של המפלגה הדמוקרטית. אבל גם אם הבחירה הוכיחה את עצמה כצעד טקטי שסייע בניצחון על טראמפ, שנותיה של האריס כסגנית הנשיא התקשו להצדיק את האמון שניתן בה. סקרים מצאו בעקביות שהיא נהנית משיעורי אהדה נמוכים בקנה מידה היסטורי, שלעיתים צנחו לכדי 28 אחוזים בלבד. דיווחים בתקשורת האמריקנית סיפרו כבר ב-2021 שהצוות של ביידן לא ממש מאמין בה או מאציל לה סמכויות, ושהיא עצמה מתקשה למצוא תפקיד בעל משמעות בממשל. העיתון הסאטירי The Onion פרסם כתבה תחת הכותרת "הבית הלבן דוחק בקמלה האריס לשבת שעות מול המחשב למקרה שיגיעו מיילים". בין השמועות שהתרוצצו במשך שנות נשיאותו של ביידן לגבי שינוי בהרכב המנצח מבחירות 2020, הנפוצה ביותר דיברה דווקא על החלפתה של האריס – אולי דרך מינויה לבית המשפט העליון.

כל זה השתנה בעקבות העימות הטלוויזיוני בין ביידן וטראמפ ביוני האחרון. בבת אחת, הדמוקרטים התעוררו למציאות שבה המדינה כולה והעולם כולו יודעים שהנשיא איננו כשיר, ואם לא יפרוש מהמרוץ הפסדם בבחירות מובטח. האריס לא הייתה השם הראשון שעלה בבורסת השמות להחלפת ביידן: במפלגה הדמוקרטית יש לא מעט פוליטיקאים פופולריים ממנה; אבל הזמן דחק, והדמוקרטים המודאגים נאלצו להתכנס סביב דגלה של האריס – היחידה שיכלה להחליף את ביידן בלי תהליך מורכב, יקר ועקוב דם פוליטי פנים-מפלגתי.

ומאותו רגע, אפשר לומר, נולדה קמלה חדשה. האריס נוהגת לומר – בציטוט שנעשה חביב במיוחד על המבקשים ללעוג לה – שעלינו להיות מה שאנחנו מסוגלים להיות, בלי לכרוע תחת המשקל של מה שהיה עד כה. האמירה הזאת ללא ספק התגשמה במקרה שלה, משום שקשה לחשוב על מועמד בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב שזכה לאִתרוג כזה. הסיפורים הישנים על בעיות ניהול, הסקרים הישנים המעידים על אי-פופולריות – כולם נגוזו לפתע מהשיח הציבורי. כל מה שנשאר הוא מה שהאריס הציעה בהשוואה לביידן הפורש, וחשוב יותר – בהשוואה לטראמפ שעודו במרוץ. התקשורת האמריקנית העניקה להאריס כיסוי זוהר כמועמדת צעירה וקסומה שתסחף את ההמונים ותשאיר לטראמפ אבק. קמלה? קמלוט!

השינוי הדרמטי הזה אינו קיים רק בדמיונם של שמרנים מתוסכלים – אף שהם, במיוחד, מתלוננים עליו בלי הרף. ניתוח מקצועי אחד מצא כי החל מחודש יולי, 94 אחוזים מהכיסוי התקשורתי להאריס התמקדו בצדדים החיוביים של הקמפיין שלה. ניתוח אחר, שבדק 8,000 כתבות ומאמרים, מצא עלייה ניכרת בביטויים חיוביים לגבי האריס, עם כותרות רבות הכוללות מילים כמו "אנרגטית", "מעוררת תקווה" ו"תרומות שוברות שיאים".

למען האמת, מי שצורך תקשורת אמריקנית לא זקוק לנתונים רשמיים – די לו בעיניים ובאוזניים. לדוגמה, האריס זכתה לדיוקן שער יפהפה במגזין 'טיים', עם כתבה משתפכת – אף שסירבה לכלול בכתבה ריאיון, כפי שציין העיתון במפורש. אנשי "טיים" בוודאי סלחו להאריס על העלבון, שכן הוא בהחלט לא היה ייחודי להם: מאז מינויה למועמדת לנשיאות, האריס נמנעת בשיטתיות מראיונות ומסיבות עיתונאים. היסטורית, היא נוטה להיקלע להתנסחויות לא-מוצלחות כשאינה נעזרת בטלפרומפטר ובו דברים שנכתבו מראש, אז למה לה להסתכן? טראמפ, מצידו, החל לקיים מסיבות עיתונאים בניסיון להדגיש את ההבדל בינו לבינה, אך עד כה ללא הועיל. חלק מהעיתונאים אולי כועסים על היעדר שיתוף הפעולה מצידה של האריס, אבל בינתיים גם הם לא מעזים לקלקל את המסיבה.

אם האריס תפסיד לטראמפ בסופו של דבר, היא יכולה לצפות ללינץ' תקשורתי אכזרי, שיגמד את הביקורת על קלינטון אחרי הפסדה ב-2016. אם, לעומת זאת, המגמה הנוכחית בסקרים תשתקף בקלפי, אפשר לצפות מהאריס שתמשול על פי אותה גישה שהביאה אותה לניצחון: מינימום חשיפה בלתי-מבוקרת לתקשורת. ביידן כבר קבע תקדים זה כשהסתיר מהציבור את הידרדרותו הקוגניטיבית – והתקשורת שיתפה עימו פעולה. נכון להיום, להאריס אין סיבה לחשוש שינהגו בה אחרת.

**

בבחירות האמצע של 2022 בארה"ב, קשה היה להצביע על פוליטיקאי דמוקרטי שמשך יותר אש מהצד השמרני, מאשר ג'ון פטרמן. פטרמן, סגן מושל פנסילבניה עד אותה עת, לא רק נתפס כפרוגרסיבי מסוכן – כמה חודשים לפני הבחירות לסנאט הוא גם עבר שבץ מוחי, ובעת הקמפיין היה מוגבל מאוד בדיבורו, מה שעורר ביקורת עזה על כך שהוא מתמודד בכלל.

העובדה שפטרמן ניצח במרוץ למרות הכול נתפסה בימין האמריקני כעדות לחולשת המועמד הרפובליקני, אישיות הטלוויזיה דוקטור אוז. אחרי הבחירות, כשפטרמן התהלך במסדרונות הסנאט לבוש אימונית, וכשהתאשפז לכמה שבועות כדי לטפל בדיכאון שלקה בו, יריביו הפוליטיים הצביעו בחדווה על חוסר התאמתו לתפקיד שאליו נבחר.

כל זה השתנה כמעט בבת אחת בשבעה באוקטובר. בעוד הדיווחים הראשונים על הטבח בעוטף מדהימים את העולם, פטרמן היה מהפוליטיקאים הדמוקרטים הראשונים שפרסמו גינוי חריף מאוד כלפי חמאס, שאותו סיכם במילים: "אני עומד חד משמעית לצידו של העם בישראל, עכשיו ותמיד". בימים שלאחר מכן הוא הוכיח שלא מדובר רק בהצהרה שנועדה להוציאו ידי חובה: פטרמן הורה לתלות את כל תמונות החטופים על קירות משרדו (בהמשך, הוא יסיר כל תמונה של חטוף שחולץ או שוחרר בדרך זו או אחרת); הוא השתתף בעצרת התמיכה בישראל בוושינגטון כשהוא עוטה את דגל ישראל; התעמת עם מפגינים שקראו לו למחות על "רצח העם בעזה"; וכשבאו להפגין ליד ביתו בפנסילבניה, הוא עלה על הגג ונופף לעבר המוחים בדגלון ישראלי.

ההתרשמות השמרנית מעמדתו המוצקה של פטרמן בעד ישראל, בעוד חלקים גדלים והולכים במפלגה הדמוקרטית מסתפקים לכל היותר בתמיכה מסויגת במדינה היהודית, התרחבה בהמשך החורף האחרון לנושאים נוספים. פטרמן הביע תמיכה בהידוק הביטחון בגבולות ארה"ב, מה שהפחית את ההגירה הבלתי חוקית, וגם טען בעד החזרת ייצור לארצות הברית במקום הסתמכות על מדינות אחרות, במיוחד סין. הוא אף זכה לשבחים על עמדתו הבלתי-מתפשרת כלפי חלק מחברי מפלגתו: הוא היה מהדמוקרטים הראשונים שקראו להתפטרות מיידית של הסנטור מננדז, שהועמד לדין באשמת שחיתות (ואחר כך הורשע). "אני לא פרוגרסיבי", הצהיר פטרמן כשהועלו כלפיו טענות שהוא אינו מייצג נאמנה את בוחריו. "אני דמוקרט רגיל".

הבעיה, כמובן, היא שהתנהלותו אינה מייצגת עוד את הדמוקרט הרגיל. היא אומנם מייצגת ליברלים רבים שהשתייכו באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית, אך זהו דור הולך ונעלם. אחרי ריאיון של פטרמן לאתר "Free Press", שבו ביטא בין השאר תמיכה בלתי מסויגת במלחמת ישראל בחמאס, הכתב סיפר שקיבל טלפון מהדוברת שלו, שביקשה להסתייג מהדברים. היא, בת דור המילניום, הסבירה שבני דורה רואים את המתרחש במזרח התיכון בצורה ש"מכירה יותר בדקויות".

פטרמן מאמין שהמצביע הדמוקרטי הממוצע מזדהה יותר עם ערכיו הליברליים מאשר עם הווקיזם של דורות ה-Y וה-Z. אבל סקרי דעת קהל, שמראים שהדמוקרטים סבורים שישראל "הלכה רחוק מדי בעזה", לא מגבים אותו. פטרמן לא צפוי להחליף מפלגה – הוא חלוק קשות על הרפובליקנים בנושאים רבים מדי. נדמה אפוא שנגזר עליו להיות מאחרוני הליברלים הישנים במפלגה דמוקרטית ששינתה את פניה.

* *

ימים ספורים לפני הריאיון מעורר-ההדים שלו עם דונלד טראמפ ברשת X שבבעלותו קיבל אילון מאסק מכתב מתיירי ברטון, הממונה על תחום הדיגיטל באיחוד האירופי. ברטון ביקש להזכיר למאסק את חוק האיחוד האירופי באשר לחובותיהם של שירותים דיגיטליים. הוא הזהיר מפני הגברת חשיפה של תוכן מזיק, במיוחד בהקשר לריאיון המתוכנן עם טראמפ, שהושעה בעבר מהפלטפורמה בשל "הסתה לאלימות" סביב המהומות בגבעת הקפיטול ב-6 בינואר 2021. ברטון הזהיר את מאסק שאם הרשת שלו לא תציית לכללי האיחוד האירופי בעניין הפצת דברי שטנה ודיס-אינפורמציה, היא עלולה לספוג עונשים כבדים, כולל קנסות על סך מיליוני יורו.

מאסק, כפי שיכול היה לצפות כל מי שעקב אחר התנהלותו בשנים האחרונות, פרסם את המכתב, בוודאי בהנאה מסוימת, וצירף אליו מם קורא תיגר בשפה צבעונית. בעיניו, מדובר היה בעוד ניסיון נלוז לפגוע בחזון חופש הביטוי שלו ובחופש הביטוי ברשת שלו. מאסק, כידוע, רכש מלכתחילה את הפלטפורמה בשל התנגדותו להתנהלות בעליה הקודמים, שכללה לדידו צנזורה שסבלה מהטיה פוליטית כרונית.

במקרה הזה, האיחוד האירופי מיהר לסגת. ברטון, פוליטיקאי צרפתי ודברן ידוע, לא עדכן את נשיאת הנציבות של האיחוד לפני ששלח את המכתב, ולפי אתר החדשות פוליטיקו, ארבעה פקידים בכירים באיחוד אמרו שהאזהרה ששלח ברטון הפתיעה את כולם, ושאף אחד באיחוד לא מעוניין להיתפס כמי שמתערב בבחירות בארצות הברית. "האיחוד האירופי לא עוסק בהתערבות אלקטורלית", אמר אחד מהם. "יישום חוקי השירותים הדיגיטליים חשוב מכדי שינוצל על ידי פוליטיקאי רעב לתשומת לב, שמחפש את הג'וב הבא שלו".

מאסק ניצח אפוא בסיבוב הזה, אבל זהו רק קצה הקרחון של החיכוכים שהחוקים החדשים של האיחוד האירופי, והרגולציה שהם דורשים מספקי שירותי דיגיטליים, ובמיוחד מרשתות חברתיות, עלולים לייצר בשנים הבאות. החוקים החדשים דורשים מספקים שונים להתיישר עם הרגולציה של האיחוד – גם אם מיקומם נמצא הרחק מגבולות אירופה.

מבקרי החוקים האירופים החדשים מציינים כי לצד מניעת הסתה ודיס-אינפורמציה, ההשלכה העיקרית תהיה אימוץ עמדה מתגוננת מצד חברות החוששות לכיסיהן, לצד חנק של השיח האותנטי בשל חשש להתבטא בנושאים שנויים במחלוקת.

מאסק, שהעלה את נושא חופש הדיבור על ראש שמחתו והספיק לאחרונה להתעמת גם עם ממשלת בריטניה בעניין עונשי מאסר על "ציוצים פוגעניים", לא מראה סימנים שהוא מתכוון להתנהל בדיפלומטיות מול האיחוד האירופי ודרישותיו. האזהרה ששיגר אליו ברטון נתפסת כרגע ככשל מביך גם בעיני האירופים  – אבל אפשר להיות בטוחים שזה לא הפרק האחרון בסאגה של מאסק עם הרגולציות של האיחוד האירופי.