הכרוניקה- אביב 2024

למושל פלורידה, רון דה–סנטיס, הייתה גם סיבה לחגוג אחרי שנאלץ לפרוש מהפריימריז הרפובליקני ולהיכנע ליריבו דונלד טראמפ: בית המשפט בפלורידה דחה את תביעתה של חברת דיסני נגדו.  

העוינות הקשה בין דיסני לממשל דה–סנטיס החלה בשנת 2022, לאחר שדיסני מתחה ביקורת פומבית על "חוק זכויות הורים בחינוך" שחוקק בפלורידה באותה שנה, והגביל את יכולתם של מורים לדון בנושאי להטב"ק וזהות מינית בבתי ספר ציבוריים. החוק, שזכה בשיח התקשורתי לכינוי Don’t Say Gay  ("אל תגידו הומו"), הביא לגל של גינויים מכל החשודים המיידיים, ומקומה של חברת דיסני לא נפקד משורת המגַנים. "אנו מחויבים להיאבק למען הזכויות והבטיחות של אנשי קהילת הלהטב"ק ממשפחת דיסני, כמו גם קהילת הלהטב"ק בפלורידה וברחבי המדינה", הצהירה דיסני, והוסיפה שאסור היה שחוק כזה יעבור.  

שבועות ספורים לאחר הגינוי של דיסני קרא דה-סנטיס לבית המחוקקים הרפובליקני של פלורידה להעביר חוק שיבטל את שליטתה של דיסני על "מחוז הפיתוח" המיוחד שהוקצה לה, ובו, מאז 1967, היא נהנית מאוטונומיה של ממש על תחומי הפארקים שלה. המחוקקים נענו עד מהרה והקימו ועד חדש שייקח אחריות על המחוז. במקביל הפך דה-סנטיס את הוקעתה של דיסני בשל עמדותיה ה"נעורוֹת" (Woke) לחלק חשוב בנאומי הקמפיין שלו.   

בתגובה, דיסני הנרגזת תבעה את המושל ואת פקידי הממשל שבבית המשפט הפדרלי בפלורידה, בטענה שלקיחת השליטה על המחוז מידיה היא פעולת נקם על התנגדותה לחוק זכויות ההורים בחינוך. בפסיקתו בעניין, השופט אלן וינסור התייצב לצד דה-סנטיס ושאר הנתבעים, והסכים עם טענתם שדיסני אינה יכולה לתבוע אותם על חוק מדינה שנחקק בהתאם לחוקה – ואין זה משנה אם למחוקקים הייתה כוונת תגמול או לא. דיסני, ציין השופט, "לא טענה, נגד אף פעולה ספציפית, שהוועד החדש נקט אותה (או ינקוט בעתיד) בגלל שליטתו לכאורה של המושל בוועד… הפגיעה שהיא טוענת לה … היא העובדה שכעת היא פועלת תחת ועד שאין ביכולה לשלוט בו. פגיעה כזו תתקיים בין אם המושל שולט בוועד ובין אם לאו". וינסור, מינוי של הנשיא לשעבר טראמפ, אף קבע כי לדיסני כלל אין זכות עמידה בבקשתה לתבוע את המושל או את מזכיר המסחר של פלורידה.  

דיסני, כמובן, מתכוונת לערער על ההחלטה. "אם יישאר ללא עוררין, צעד זה יהווה תקדים מסוכן וייתן למדינות רישיון להפעלת סמכויותיהן הרשמיות כדי להעניש כל הבעה של דעות פוליטיות שהן לא מסכימות איתן", אמר דובר החברה. "זהו תיק חשוב עם השלכות חמורות על שלטון החוק, והוא לא יסתיים כאן". 

הקרבות המשפטיים בין דיסני לדה-סנטיס צפויים להימשך, אבל הכישלון האחרון של דיסני נתפס כהוכחה נוספת לכך שהחברה איבדה את דרכה.  

בכירים בחברה, יש לומר, כנראה מודעים לכך. באירוע של הניו יורק טיימס שהתקיים בנובמבר האחרון הודה מנכ"ל החברה בוב אייגר כי יוצרים בדיסני שכחו שהעבודה העיקרית שלהם היא לספק בידור, לא להעביר מסרים. אייגר, שחזר לתפקידו כמנכ"ל ב-2022 לקדנציה שנייה (הראשונה נמשכה בין השנים 2005–2020) טען שהבעיה הוחמרה בעיקר בשנים שבהן לא ניהל את החברה. אולם לנוכח התפתחויות כגון הצעתם של גורמים בדיסני להפיק סרט המשך ל'שודדי הקריביים' שבו שחקנית שחורה תתפוס את מקומו של ג'וני דפ, לא בטוח שכל חלקיה של החברה הפנימו את מה שאייגר טוען שהבין.  

** 

לג'ו ביידן יש בעיה. הנשיא הקשיש, שרוב הציבור בארה"ב מודאג מגילו המתקדם וכשירותו לתפקיד, נמצא בסיכון אמיתי להפסיד לטראמפ (הקשיש מעט פחות) בבחירות שייערכו בסוף השנה. המלחמה שמנהלת ישראל בעזה, מבחינת ביידן והסובבים אותו, היא עוד סיבוך אחד בדרך ליעד הנכסף של קדנציה שנייה.  

ביידן, כזכור, התייצב פומבית לצידה של ישראל מיד לאחר הטבח, ביקר בארץ ואף הבטיח תמיכה ככל שיידרש – וסקרי דעת קהל מצאו כי רוב המצביעים הדמוקרטים תומכים במדיניות שלו במזרח התיכון. היוצאים מן הכלל, עם זאת, הם מצביעים ערבים או מוסלמים, שזועמים על 'הג'נוסייד' בעזה ואי-נכונותו של המשטר, לטענתם, לרסן את הישראלים.  

בארה"ב חיים היום כ-3 מיליון מוסלמים, המפוזרים כך שאינם מהווים לשון מאזניים בשום מדינה, כמעט: יוצאת הדופן היחידה היא מדינת מישיגן, שבה חיים יותר מ-200 אלף מוסלמים, אשר נוטים להיות מצביעים דמוקרטים מעורבים מאוד. מישיגן היא מדינת-נדנדה קלאסית, כזאת שפעם תומכת במועמד הדמוקרטי ופעם ברפובליקני. טראמפ ניצח שם ב-2016, אבל ביידן זכה ב-2020. הוא צריך את מישיגן גם בבחירות הקרובות, ככל הנראה, על מנת להבטיח לעצמו קדנציה שנייה. עשרות אלפי מוסלמים ממורמרים שיצביעו לטראמפ או למועמד שלישי, או אפילו יישארו בבית, עלולים לקבור סופית את הסיכוי שלו לניצחון.  

בעקבות חששות אלה שלח ביידן שורה ארוכה של בכירים בבית הלבן כדי להיפגש עם מנהיגי הקהילה הערבית והמוסלמית במישיגן. בין הבכירים הללו נמנים סמנתה פדאוורס, מנהלת הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי; טום פֶּרֶז, מנהל המשרד לעניינים בין-ממשלתיים; ג'ון פיינר, סגן היועץ לביטחון לאומי; ועוד כמה וכמה נושאי תפקידים. לפי דוברת הבית הלבן, קארין ז'אן-פייר, פגישות אלו הן חלק "מהפנייה המתמשכת של ממשל ביידן-האריס למוסלמים וערבים אמריקנים. … אנחנו רוצים לשמוע ישירות מהם. אנחנו רוצים לשמוע את החששות שלהם. אנחנו מאמינים שחשוב שהמנהיגים האלה יוכלו לדבר ישירות עם בעלי תפקידים בבית הלבן". 

אין ספק כי בבית הלבן שמעו מה חושבים בני שיחם במישיגן. "פגישה זו נערכה כדי להבטיח שהבית הלבן, ומי שביכולתם לשנות את מהלכו של רצח העם המתחולל בעזה, ישמעו ויבינו בבירור את הדרישות של הקהילה שלנו", צייץ ראש עיריית דירבורן שבמישיגן, עבדאללה חמוד, ברשת החברתית X. "איננו מתפשרים על ערכינו ועל דרישתנו להפסקת אש קבועה, הפסקת התמיכה הצבאית הבלתי–מוגבלת במדינת ישראל, וקידום סיוע הומניטרי ומימון לאונר"א, בין השאר", המשיך חמוד בשרשור. 

לממשל ביידן, כמובן, יכולת מוגבלת להיענות לבקשות אלו. הנשיא עושה כל מאמץ ללחוץ על ישראל בנושאים הומניטריים ולדווח על כך במסיבות עיתונאים, אבל למצביעים במישיגן זה ממש לא מספיק. כתבים שיוצאים לשטח שומעים מהם שהם לא חוששים מקדנציה שנייה של טראמפ, ונחושים להעניש את הדמוקרטים על התמיכה ב"רצח העם" בעזה. אז האם המצביעים המוסלמים במישיגן הם שיכתירו לנשיא את טראמפ – שמצידו מבטיח לגרש מהמדינה את כל מי שמשתתף בהפגנות נגד ישראל? אבסורדי ככל שהתסריט הזה נשמע, לא ניתן לשלול אותו בשלב זה. 

** 

בסוף ספרו 'המוות המוזר של אירופה', דאגלס מאריי מצביע על כך שגם הפוליטיקאים ששילמו את מס השפתיים הנלהב ביותר לקליטת מהגרים נאלצו בסופו של דבר, אחרי שיטפון הפליטים-לטענתם שהציף את אירופה ב-2015, לתמוך בצעדי מדיניות שיצמצמו את היקף ההגירה. מה שהתחיל כשורה של צעדי חירום התגבש לבסוף לכדי מדיניות רשמית ומסודרת של האיחוד האירופי. בסוף 2023 הסכימו מדינות האיחוד על רפורמות הגירה שבמסגרתן מספר המהגרים יוגבל מאוד, עלות הקליטה תחולק בין המדינות, וכללי הענקת המקלט ישונו.  

הרפורמה כוללת בדיקה מהירה יותר של כניסות לא סדירות, יצירת מרכזי מעצר בגבולות, גירוש מואץ של מבקשי מקלט שבקשתם נדחתה, ומנגנון תמיכה כלכלית להקלה על מדינות הדרום שחוות זרימה גדולה במיוחד של מהגרים. "הגירה היא אתגר אירופי משותף – ההחלטה שהתקבלה היום תאפשר לנו לנהל אותה יחד", הכריזה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פור דר ליין. 

אף שההגירה לאיחוד האירופי הצטמצמה מאז השיא של 2015 – אז קלט הגוש יותר ממיליון מהגרים – מאות אלפים עדיין מגיעים מדי שנה; יותר ממחציתם חוצים את הים התיכון מאפריקה לאיטליה או מלטה. הלחץ הורגש בעיקר במדינות הנגישות ביותר לפליטים: איטליה, יוון וספרד. לפי השיטה החדשה, למדינות שאינן נמצאות בחזית תהיה בחירה בין קבלת מבקשי מקלט לבין תשלום לקרן של האיחוד האירופי שתשמש לתמיכה כלכלית במדינות הקולטות. כן תופעל בגבולות מערכת סינון ובדיקה מואצת שתשלח בחזרה את מי שלא יעמדו בדרישות לקבלת מעמד פליטות. כך תימנע כניסתם של אנשים מהודו, תוניסיה או טורקיה, למשל, כמו גם זו של מהגרים שיש יסוד להניח שהם מהווים איום ביטחוני.  

מאחורי הדחיפוּת החדשה לטיפול בנושא עומדת עלייתן של תנועות פוליטיות ימניות ברחבי אירופה, וכן חששות כלכליים ועלייה במספר מבקשי המקלט הסורים. חלק מהמדינות באיחוד אף לא חיכו לפעולה משותפת וכבר יישמו חוקי הגירה מחמירים יותר. גרמניה וצרפת, בין היתר, החמירו את התקנות שלהן לגבי מבקשי מקלט ומהגרים. בין הצעדים החדשים: הקלה בהליך הגירוש, הטלת ביקורת גבולות, והתניית קבלת אישור עבודה בארץ היעד ביכולתו של המהגר להצביע על חוזה עבודה עתידי או על רף שכר מסוים שיצליח להבטיח לעצמו. 

כצפוי, הפרסום על אודות ההסכם הוביל לגל של מחאות. עשרות ארגוני סיוע, ביניהם אמנסטי אינטרנשיונל, מתחו ביקורת על ההסכם, ואמרו במכתב גלוי שפרסמו כי המדיניות החדשה "תחזיר את הגישות הכושלות של העבר ותחמיר את ההשלכות שלהן. … אם תאומץ במתכונתה הנוכחית, היא תנרמל את השימוש השרירותי במעצר של מהגרים, כולל ילדים, תגביר את השימוש באפיון ["פרופיילינג"] גזעני … ותחזיר אנשים ל'מדינות שלישיות בטוחות' כביכול, שבהן הם יימצאו בסיכון לאלימות, עינויים ומאסר". ארגון אמנסטי עצמו טען כי "במקום להשקיע בקליטה מכובדת בתוך האיחוד האירופי … הסכם זה מהווה צעד נוסף לקראת … התנערות של אירופה מאחריותה להגנה על פליטים". 

רוב אירופה, עם זאת, הגיעה בבירור למסקנה שאחריותה לעצמה קודמת. ההסכם צפוי להיות מאושר בפרלמנט האירופי, והאיחוד ממשיך לחפש פתרונות חוץ-אירופיים לנחילי המהגרים החגים סביבו. כך למשל ביקרה לאחרונה נשיאת הנציבות פור דר ליין במאוריטניה, מדינה אפריקנית ענייה שממנה יוצאות יותר מ-80 אחוז מהסירות המביאות מהגרים לא חוקיים אל שטחי ספרד. האיחוד האירופי וספרד יעבירו עשרות מיליוני אירו למאוריטניה כתקציבי 'פיתוח' – ולמעשה כדי להבטיח את שיתוף הפעולה שלה במאבק נגד ההגירה הבלתי חוקית. 

** 

מנהיג בינלאומי שקוטף לא מעט שבחים מכיוונים שמרניים בעת האחרונה הוא נאיב בּוּקֶלֶה, נשיא הרפובליקה של אל–סלבדור. בוקלה זכה לא מזמן בקדנציה שנייה כנשיא לאחר ניצחון מדהים: יותר מ-80 אחוזים מהתושבים הצביעו עבורו.  

מה סוד ההצלחה של בוקלה? אל–סבלדור נחשבה עד לכהונתו לאחת המדינות האלימות ביותר ביבשת אמריקה, עם שיעורי רציחה מרקיעי שחקים. בוקלה הבטיח להשליט חוק וסדר, ובאופן נדיר אכן עמד בהבטחה. בסדרת מעצרים נרחבים וחסרי רחמים, 75 אלף בני אדם, כשני אחוזים מאוכלוסיית המדינה, נשלחו לכלא. התוצאה? שיעור מעשי הרצח חווה ירידה דרסטית, ומשתווה היום לשיעורם בקנדה. ההישג הקנה לבוקלה תמיכה נלהבת מקרב כל שכבות האוכלוסייה, ובמיוחד מצד העניים ביותר.  

המלחמה שהכריז בוקלה על כנופיות הפשע של אל–סלבדור נראתה תחילה כמעט בלתי–אפשרית: הכנופיות שלטו במשך שנים ארוכות בשכונות העניות ביותר במדינה וסחטו באלימות תשלומי פרוטקשן מתושבים, בעלי עסקים קטנים, רוכלי רחוב, נהגי מוניות ועוד.  

אך במלחמה כמו במלחמה, בוקלה לא נרתע משימוש בשיטות בלתי-קונבנציונליות. במרץ 2022 הנשיא הכריז על מצב חירום ועצר במסגרתו אלפי חברי כנופיות, גם בלי כתב אישום מבוסס, ומחלקם נמנעה גישה לעורך דין או הליך הוגן. הפרלמנט של אל–סלבדור אישר באופן חסר תקדים לערוך לחברי כנופיות משפטים המוניים, דבר המקל על המערכת בהתמודדות עם מספר העצירים העצום אבל נוגד את זכויות הנאשם המקובלות בעולם המערבי. 

מבקרים טוענים שהצלחתו של בוקלה טמונה בנכונותו לנהוג כדיקטטור במקום כמנהיג דמוקרטי. כך למשל הוא שלח חיילים לפרלמנט כדי לדרבן את המחוקקים להעביר את התקציב המועדף עליו, וערך רפורמות משפטיות באמצעות הוספת אנשי שלומו לבית המשפט העליון ולמשרד התובע הכללי. כמו כן, החוקה באל–סלבדור קובעת כי נשיא יכול לכהן במשך קדנציה אחת בלבד; אבל לבוקלה חוקים משלו, ובית המשפט העליון התיר לו לרוץ לכהונה שנייה.   

מגיניו של בוקלה טוענים שללא שליטת המשטר בכל המוסדות הרלוונטיים, הוא לא היה משיג את אותה הצלחה. בעבר, בית המשפט העליון התנגד לטיפול הנוקשה בפשיעה, שפגע לטענתו בזכויות אדם, ועצמאותם של בתי המשפט העירוניים וחוסר היעילות של התובעים הפליליים הובילו לכך שרוב העצורים יצאו בסופו של דבר לחופשי. אך לאוכלוסייה בעיר הבירה סן–סלבדור נמאס, כך נראה, ממערכת שמגינה על העבריינים יותר מאשר על קורבנותיהם, ועל כן, לפחות לעת עתה, מדיניות 'הפרת זכויות האדם' של בוקלה לא מטרידה אותם יתר על המידה. 

משטר בוקלה מהווה אתגר (נוסף) לבית הלבן של ביידן, המספק לאל-סלבדור כספי סיוע. את מדיניות המשטר הם בוודאי לא יכולים לשבח, אך האמריקנים חוששים לנקוט צעדים שיערערו את כלכלת המדינה ויביאו להגירה מסן–סלבדור אל הגבול הפרוץ בלאו הכי של ארצות הברית. מהצד השני של המתרס הפוליטי, הימין האמריקני מצביע על המהפך שחל באל–סלבדור כדוגמה לכך שבניגוד לטיעונים הפרוגרסיביים – כליאה בקנה מידה גדול יכולה בהחלט להשיב את הביטחון לרחובות. 

בוקלה, מעניין לציין, הוא ממוצא פלסטיני. אבל אחרי טבח 7 באוקטובר הוא לא התייצב לצד אחיו לדם. "אני גאה במוצא הפלסטיני שלי, אבל אני לא מסכים עם מה שחמאס עושה", הוא כתב. "הם לא מחפשים פתרון, הם מחפשים עוד אלימות ועוד מוות … אני בטוח שהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לעם הפלסטיני הוא שחמאס ייעלם לגמרי". בוקלה השווה את חמאס לאנשי הכנופיות האלימות באל–סלבדור והוסיף: "פלסטינים צריכים לעשות כמונו: להיפטר מהחיות האלה ולתת לאנשים הטובים לשגשג".