הכוורת הנרגנת

או: נוכלים שנעשו ישרים

נוסח עברי: צור ארליך

 

ברנרד מנדוויל, הוגה וכותב בריטי-הולנדי, פרסם את הפואמה הזאת לראשונה בשנת 1705 בעילום שם. בשנים הבאות הוסיף עליה הערות-הסבר ומאמרי-עיון וכללם יחד בספרו 'משל הכוורת'. דברי מבוא על היצירה ועל תוכנה אפשר למצוא בגיליון זה, בתחילת הפרק הראשון במאמרו של מאור כהן על אדם סמית. כאן נחזור רק ונציין בקצרה כי היצירה מציגה, על דרך הסיפור והשנינה, תובנות שהיו פורצות דרך בזמנן. יש בה ניסוח מוקדם של תורת הכלכלה החופשית, המראה כיצד הדאגה לאינטרס העצמי היא המפתח לשגשוגה של החברה כולה. מתוך כך עולה גם היבט מוסרי, ולפיו אין די ב"מידות הטובות" הנוצריות, שכן דווקא הקנאה, התאווה והכבוד, הפינוק והאופנה ויצר התחרות, הם המניעים את גלגלי העולם ומצמיחים אותו. המחבר קורא, בעצם, להתחשב במציאות של יצר לב האדם, ולרתום אותה לטובה במקום לנסות להנדס אוטופיות שאין להן תוחלת.

הנוסח העברי המוצע כאן הוא ככל הידוע לנו תרגום ספרותי ראשון של היצירה ללשוננו. הוא מתבסס גם על עיון בהערות הביאור של מנדוויל עצמו לשיר. המתרגם לא משך ידו מרמיזות למושגים בני ימינו; מטרתן להקנות לקורא בן-זמננו שמץ מתחושת החיות והאקטואליה שהיצירה נתנה לקוראיה בזמנם. ועם זאת, מעבר לרמיזות לשון אלו הקפיד שלא לחרוג מכוונותיו ומידיעותיו של המחבר. הנוסח העברי שומר על מתכונת השיר המקורי, בחרוזיה ובמשקלה (בתוספת רגל משקלית אחת בכל שורה). תודת המתרגם נתונה ליהודה ויזן, על עצותיו ובירוריו שסייעו במהלך התרגום, ולמאור כהן שבחן את התרגום לאור כתביו של מנדוויל והעמיד כמה דברים על דיוקם.

 

 

לְכוּ נְזַמְזְמָה סִפּוּר כַּוֶּרֶת

עוֹטֶרֶת מוֹתָרוֹת וּמְאֻוְרֶרֶת,

אֲשֶׁר נוֹסָף עַל חַיִל וְאַל-חִיל

וְהַצְלָחָה בְּהַצְמָחַת נְחִיל,

גַּם נֶחְשְׁבָה לַחֲמָמַת חֶמְדָּה

שֶׁל הַתַּעֲשִׂיָּה וְהַמַּדָּע

וּלְמוֹפֵת לְכָל דְּבוֹרֵי תֵּבֵל.

מִמְשָׁל לֹא מְנַוֵּל אוֹ מְעַוֵּל –

לֹא שִׁעְבּוּד שֶׁל רוֹדָנוּת מַמְאֶרֶת,

לֹא דֵּמוֹקְרַטְיַה עֲמָמִית נִמְהֶרֶת –

עִם מְלָכִים שֶׁלֹּא יִשְׂפָּחוּ, כִּי

כּוֹחָם תָּחוּם בַּחֲגוֹרַת חֻקִּים.

 

הַחֲרָקִים הַלָּלוּ, עַם לַקְטָן,

דָּמוּ לִבְנֵי אֱנוֹשׁ, רַק בְּקָטָן.

עָשׂוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר נָהוּג בְּקֶרֶב

יוֹשְׁבֵי הָעִיר, מִמַּחַט וְעַד חֶרֶב.

מַבָּט אֵלֵי גּוּפָם הַזַּעֲרוּר

לֹא יְזַהֶה גַּפַּיִם בְּבֵרוּר,

אַךְ אֵין לָנוּ דָּבָר – לֹא פּוֹעֲלִים,

לֹא אֳנִיּוֹת, טִירוֹת, זְרוֹעוֹת, כֵּלִים,

אֻמָּנוּיוֹת, מַדָּע, מִכְשׁוּר כַּבִּיר –

שֶׁלֹּא נִמְצָא לוֹ שָׁם דָּבָר מַקְבִּיל

(שֶׁאָנוּ, חַסְרֵי-יֶדַע בִּשְׂפָתָם,

נִקְרָא לוֹ כָּאן בִּלְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם).

 

הַכֹּל הֵם אָהֲבוּ שָׁם, בֵּין הַיֶּתֶר

שְׂחוֹק קֻבִּיּוֹת – אַךְ נִשְׁבְּעוּ לַכֶּתֶר,

וְעַל חוֹמַת הַמֶּלֶךְ הֻפְקְדוּ

שׁוֹמְרִים – כַּנֹּהַג עוֹד מִזְּמַן קָדוּם;

מִשְׁמָר שֶׁל חַיָּלִים, אֲשֶׁר יָאֶה

וְטוֹב לוֹ, כַּמּוּבָן, שֶׁיֵּרָאֶה.

 

הָאֻכְלוּסִין פָּרוּ בְּלִי סוֹף פָּסוּק,

וּמִשּׁוּם כָּךְ נָסַק שָׁם הַשִּׂגְשׂוּג.

מִילְיוֹנִים פָּעֲלוּ לְאַסְפָּקַת

כָּל גַּחֲמַת-זוּלַת וְכָל מָקָ"ט;

וְעוֹד מִילְיוֹנִים, לֹא תָּכִיל עֲצֶרֶת,

צָרְכוּ, אַף קִלְקְלוּ, אֶת הַתּוֹצֶרֶת.

מִלְּאוּ הֵם מַחֲצִית מִן הָעוֹלָם

אַךְ רַב מֵהֶם הָיָה פְּרִי עֲמָלָם.

 

הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁבְּלִי קַב כְּאֵב, אַךְ

בְּרֹב קָהָל, עָשׂוּ עִסְקֵי רַב-רֶוַח.

הָיוּ בָּהֶם אַנְשֵׁי עָמָל מַתִּישׁ,

בְּמִקְצוֹעוֹת מַקֶּבֶת וּפַטִּישׁ

אֲשֶׁר נוֹתְנִים בִּיגִיעַ כַּפֵּיהֶם

וִיזִיעַ אַפֵּיהֶם פַּת אֶל פִּיהֶם.

הָיוּ גַּם פִּיקַנְטֶרְיוֹת שׁוּלִיּוֹת,

כָּאֵלּוּ הַמּוֹצְאוֹת לָהֶן שֻׁלְיוֹת;

שֶׁיֵּשׁ לָהֶן פַּטִּישׁ אַךְ לֹא סַדָּן

וּרְצִיצֵי קָנִים הֵם יְסוֹדָן;

הוֹבְרִים אַף סַרְסוּרִים גַּם כַּיָּסִים,

קוֹרְאֵי עָתִיד, קוֹסְמִים, קוּבְיוּסְטוּסִים,

וְכָל הַיֶּתֶר שֶׁדִּבְשָׁם בַּר-עֹקֶץ

וּזְרוֹעוֹתָם שְׁלוּחוֹת הַיְשֵׁר בְּעֹקֶם

לִגְרֹף לַכִּיס בִּרְוָחִים נָאִים

אֶת פְּרִי רֵעָם הַתָּם וְהַנָּעִים.

 

אָכֵן, נוֹכְלִים הֵם. וְיָאֶה הַשֵּׁם

לָהֶם וְלֹא לְכָל עוֹבְדִים שֶׁהֵם –

אֲבָל בְּכָל מִקְצוֹעַ יֵשׁ דְּבַר-מָה

מוֹלִיךְ שׁוֹלָל וְקֹרֶט שֶׁל מִרְמָה:

 

עוֹרְכֵי הַדִּין, שֶׁמְּלָאכְתָּם בְּנוּיָה

רִיבִים מְרֻבָּבִים רְוֵי נְיָר,

סִכְּלוּ רִשּׁוּם נַדְלָ"ן נָאוֹת וְקֶלֶט,

כִּי טוֹב לָהֶם כְּשֶׁקַּרְקַע מְעֻקֶּלֶת

וּמִחְיָתָם עַל סֵדֶר לֹא חָלוּט

הַמְּטַשְׁטֵשׁ קִנְיָן וּבַעֲלוּת.

מִשֶּׁמַע רְאָיוֹת שָׁמְרוּ מֶרְחָק,

כִּי טֹרַח זֶה גּוֹרֵעַ שְׂכַר טִרְחָה;

אֲבָל לְסָנֵגוֹרְיָה עַל אִי-צֶדֶק

סָרְקוּ בְּסֵפֶר הַחֻקִּים כָּל סֶדֶק

כְּפִי שֶׁפּוֹרְצִים מַפְנִים אֶת עֹז מִרְצָם

לִמְצֹא בְּבַיִת וַחֲנוּת פִּרְצָה.

 

רוֹפְאִים בִּכְּרוּ טוּב שֶׁמֶן וְטוּב שֵׁם

עַל פְּנֵי חוֹלָם שֶׁטּוֹב אִם הוּא נוֹשֵׁם –

וְאַף עַל מִקְצוֹעָם; שֶׁכֵּן הַרְבֵּה

מִן הָרוֹפְאִים, בִּמְקוֹם לִלְמֹד מַרְפֵּא,

לָמְדוּ לִקְמֹט הַמֵּצַח וּלְכַחְכֵּחַ

כְּדֵי שֶׁיְּשַׁבְּחוּם עַל כָּךְ רוֹקֵחַ

וּמְיַלְּדוֹת וּמְשַׁמְּשֵׁי כְּמוּרָה,

אַנְשֵׁי הַיְּלוּדָה וְהַקְּבוּרָה;

לִסְכֹּן לְקִשְׁקוּשִׁים לְאֵין מַשְׁתִּיק

וְלַמִּרְשָׁם שֶׁל דּוֹדָה שֶׁל אִשְׁתִּי;

לְהִתְחַנֵּף לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה

בְּחִיּוּכִים וְכָל הַ"מָה שְׁלוֹמְךָ";

וְעַל כֻּלָּם קְלָלָה אַחַת נִצֶּבֶת,

עוֹלָה גְּדוֹלָה: חֻצְפַּת אַחְיוֹת הַצֶּוֶת.

 

בֵּין כֹּהֲנֵי הָאֵל, לֹא רַק הַבַּעַל,

שְׂכִירִים לְהוֹרָדַת שְׁפִיעָה מִמַּעַל,

הָיוּ קֻרְטוֹב בְּנֵי-דַּעַת רְהוּטִים –

וַאֲלָפִים בּוּרִים וּלְהוּטִים

אֲשֶׁר יָדְעוּ לָשִׂים צָעִיף עָבוֹת

עַל תַּאֲוָה, קִנְאָה וּרְעַב-כָּבוֹד,

שֶׁהֵם דְּבֵקִים בָּהֶם כִּדְבוֹק בַּטְּרֶנְדִּים

הַחַיָּטִים, וּמַלָּחִים בַּבְּרֶנְדִּי;

מֵהֶם, שֶׁחָזוּתָם מַצְנִיעַת לֶכֶת,

הִתְפַּלְּלוּ בְּמִיסְטִיּוּת לְלֶחֶם,

וְאַף שֶׁלֶּחֶם הוּא מֵטָפוֹרָה

לְשֶׁפַע, מָה קִבְּלוּ? פַּת אֲפֹרָה.

וּבְעוֹד כְּלֵי-קֹדֶשׁ אֵלֶּה רָעֲבוּ,

הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים-בַּקֹּדֶשׁ רָהֲבוּ:

צֹאן מַרְעִיתָם לִחֵךְ דְּשָׁאִים לָשֹׂבַע,

וְעַל כְּמָרָיו הִבִּיט דָּשֵׁן מִגֹּבַהּ.

 

הַחַיָּלִים, אֲשֶׁר נִכְפּוּ לַקְּרָב,

נָפְלוּ – אוֹ שָׁבוּ עֲטוּרֵי יֻקְרָה;

אַךְ יֵשׁ שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ עֲלֵי כַּפַּיִם

כִּי נָסוּ, נְסוּרֵי גַּף אוֹ גַּפַּיִם.

הַמַּצְבִּיאִים – יֵשׁ שֶׁלַּצַּר הִרְבִּיצוּ,

אַךְ יֵשׁ שֶׁהִמְרִיצוּהוּ תְּמוּרַת בֶּצַע.

הַחַיָּלִים – מֵהֶם שֶׁשָּׂשׂ לַקְּרָב

וְשָׁב כְּשֶׁגַּף אוֹ כַּף מֵאֲחוֹרָיו,

נָכֶה שֶׁל מִלְחָמָה הַחַי עַל קֹרֶט

נָקוּב וְדַל שֶׁל מַחֲצִית מַשְׂכֹּרֶת,

וְיֵשׁ אֲשֶׁר חָמַק מִכָּל מִתְקֶפֶת –

וְחַי בַּבַּיִת עַל מַשְׂכֹּרֶת-כֶּפֶל.

 

הַמְּלָכִים שֹׁרְתוּ אַךְ בְּעִמְעוּם,

כִּי שָׂרֵיהֶם שֶׁרוֹמְמוּ – רִמּוּם.

עוֹבְדֵי הַכֶּתֶר וְהַמְּדִינָה

עָקְצוּ אוֹתָם דִּינָר אַחַר דִּינָר.

שְׂכָרָם נָמוּךְ אַךְ הֵם חַיִּים בְּעֹשֶׁר –

וְלֹא רַק זֹאת, גַּם מִשְׁתַּבְּחִים בְּיֹשֶׁר.

מוּל תְּהִיּוֹת הָיוּ נֶעֱלָבִים:

גְּנֵבָה? מָה, מָה פִּתְאוֹם? תְּנָאִים נִלְוִים!

וּכְשֶׁהָעָם חָשַׂף אֶת הַלֹּא-סוֹד,

שִׁנּוּ טִעוּן: הֲלֹא זֶה שְׂכַר יְסוֹד!

צְנוּעִים כָּאֵלֶּה – לֹא עָשׂוּ עִנְיָן

(פֻּמְבִּי) גָּדוֹל מֵרֶוַח וְקִנְיָן.

כִּי כָּל דְּבוֹרָה קִבְּלָה יוֹתֵר מִמָּה

שֶׁהִיא צְרִיכָה… בְּעֶצֶם, לֹא אוֹמַר

עַד כְּדֵי כָּךְ, אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר:

יוֹתֵר מִשֶּׁהִצְהִירָה; כִּמְהַמֵּר

שֶׁאֶת הָרֶוַח קְצָת מַסְוֶה בְּסִיד,

לְבַל יַרְגִּיז מִדַּי אֶת הַמַּפְסִיד.

 

מִי יְמַלֵּל דַּרְכָּם זוֹ הַכּוֹזֶבֶת?

אוֹתָהּ סְחוֹרָה שֶׁהֵם מָכְרוּ כְּזֶבֶל

אֲשֶׁר לְהַעֲשִׁיר גִּנּוֹת יִכְשַׁר,

קוֹנָיו גִּלּוּ שֶׁהוּא כְּבָר מָעֳשָׁר

בְּמָה שֶׁהַמּוֹכֵר אַף לֹא הִבְטִיחַ –

תָּפֵל וּמֶלֶט וּטְרָשִׁים וְטִיחַ.

אַךְ מָה יָשִׁיב אוֹתוֹ אִכָּר חֵמָה?

אֵי חֹמֶר הוּא מָכַר בִּמְקוֹם חֶמְאָה?

 

אַךְ גַּם אֵלַת הַצֶּדֶק הָעִוֶּרֶת

יָדְעָה מָה מוֹצֵא חֵן לָהּ בַּכַּוֶּרֶת

וּפֹה-וָשָׁם שָׁמְטָה אֶת הַמֹּאזְנַיִם

מִכֹּבֶד שֹׁחַד מֵרוֹזֵן-רוֹזְנַיִם.

וְאַף שֶׁנֶּחְשְׁבָה בִּלְתִּי-מֻטָּה,

וּבְדִין-עוֹנְשִׁין שֶׁל שׁוֹט אוֹ שֶׁל מִיתָה

עַל עֲבֵרוֹת שֶׁל אַלִּימוּת עַד רֶצַח

שָׁפְטָה הִיא לִכְאוֹרָה עַל פִּי מַטְרִיצָה

סְדוּרָה, וְנִדּוֹנִים בַּעֲווֹן מִרְמָה

תָּלְתָה תְּחִלָּה, כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ מִרְמָס,

לְמַעֲשֶׂה חַרְבָּהּ פָּגְעָה יוֹם יוֹם

רַק בָּאֻמְלָל, בַּדַּל וּבָאֶבְיוֹן,

אֲשֶׁר, מִתֹּקֶף טַעֲמֵי מִצּוּב,

הִתְנַדְנְדוּ בְּגֹבַהּ עֵץ עָצוּב

בִּגְלַל זוּטוֹת וּבְשִׁפּוּט בָּזָק

לְרַוְחָתָם שֶׁל שׁוֹעַ וְחָזָק.

 

וְכָךְ בְּכָל פִּנָּה נִמְצָא שָׁם עֹשֶׁק,

אַךְ הַמִּכְלוֹל הָיָה הֵיכַל הָאֹשֶׁר.

מֻשָּׂא לַחֲנֻפַּת-שָׁלוֹם מִזָּר,

וּמְקוֹר בֶּהָלָתוֹ בְּעֵת מַסָּה.

אָכֵן, רֹב עֹשֶׁר בִּמְחִצַּת פְּאֵר –

כִּשְׁאַר הַכַּוָּרוֹת בְּמִצְטַבֵּר.

 

מַעֲצָמָה! פְּשָׁעֶיהָ קָשְׁרוּ קֶשֶׁר

לַעֲשׂוֹתָהּ בְּרוּכָה וּמְבֻקֶּשֶׁת,

וּסְגֻלּוֹתֶיהָ, אֵלּוּ הָרָמוֹת,

לָמְדוּ מִמְּדִינָאִים אֵיךְ לְרַמּוֹת.

עַז מִמָּתוֹק יָצָא, מָתוֹק מֵעַז,

טוּב הִתְחַבֵּר לְרֹעַ, וּמֵאָז

גַּם רָעָתָהּ יָצְאָה מִידֵי פְּשׁוּטָהּ

כְּדֵי לִתְרֹם לַטּוֹב הַמְּשֻׁתָּף.

 

כָּזֹאת הִיא אֻמָּנוּת הַמְּדִינָה:

תְּלוּנָה-תְּלוּנָה הוֹפְכוֹת לְמַנְגִּינָה

וּבַמִּכְלוֹל הַחַי שֶׁל הַתִּזְמֹרֶת

צְרִימוֹת צוֹבְרוֹת בְּיַחַד סַךְ הַרְמוֹנְיָה:

בָּאוֹת מְנֻגָּדוֹת לְשֵׁם קַנְטֵר,

יוֹצְאוֹת מְאֻגָּדוֹת כְּסַךְ פְּסַנְתֵּר.

כָּךְ מְתִינוּת שֶׁל פִּכָּחוֹן נִכְנֶסֶת

בִּכְסוּת שָׁכְרָה, גַּרְגְּרָנוּת וְנֶסֶךְ.

 

הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הָרַע, חֶמְדַּת הַבֶּצַע,

אוֹתוֹ זִהוּם מִדּוֹת, קִלְקוּל וּפֶצַע,

הָיָה שָׁרָת נִרְצָע לַפַּזְרָנוּת,

הַחֵטְא הָאֲצִילִי; וְהַפִּנּוּק

הֵנִיב תַּעֲסוּקָה לִקְהַל מִילְיוֹנִים:

פְּאֵר וְגַאֲוָה חִלְּצוּם מֵעֹנִי.

קִנְאָה וְשַׁחַץ, שְׁנַיִם לְפוּקָה

וּלְמִכְשׁוֹל, שִׁלְּשׁוּ אֶת הַתְּפוּקָה.

הֲפַכְפַּכּוּת (חָלְיָם רַב-הַבְּרִיאוּת!)

בָּאֹכֶל, בְּבִגּוּד וּבְרִהוּט,

הֲפַכְפַּכּוּת קוֹפֶצֶת וּפִסַּחַת –

הִיא שֶׁהֵנִיעָה אֶת גַּלְגַּל הַסַּחַר.

גַּם הַחֻקִּים וְגַם הַמֶּלְתָּחָה

הָיוּ בְּנֵי הִשְׁתַּנּוּת שָׁם כְּאֶחָד;

פִּסְגַּת אָפְנָה הָיְתָה חִישׁ מִתְעַפֶּשֶׁת

וּבְתוֹךְ חֲצִי שָׁנָה נֶחְשֶׁבֶת פֶּשַׁע.

אַךְ גַּם בְּשַׁנּוֹתָם אֶת בְּרַק חֻקָּם,

כְּשֶׁפִּגּוּמֵי תִּקּוּן הֵפִיגוּ פְּגָם,

פְּגָמִים שֶׁהַתְּבוּנָה כְּלָל לֹא הִשִּׂיגָה

תֻּקְּנוּ בִּזְכוּת אִי-עִקְבִיּוּת וְזִיג-זַג.

 

וְכָךְ מִדָּה-רָעָה טִפְּחָה שָׁם יֹשֶׁר

אֲשֶׁר הוֹלִיד בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר עֹשֶׁר,

וְאֵלּוּ שָׁם הִרְקִידוּ כְּעַל חוּט

חַיֵּי עִנּוּג וְנֹעַם וְנוֹחוּת,

וְהַגֵּאוּת הָיְתָה כֹּה עֲנָקִית

שֶׁהֶעָנִי חַי בְּרָמַת נָגִיד

שֶׁל פַּעַם; מָה נֹאמַר וּמָה נַגִּיד!

 

קָצָר הָאֹשֶׁר הָאַרְצִי – אַךְ גְּבוּל

יֵשׁ גַּם לַזֹּהַר הַשְּׁמֵימִי בַּזְּבוּל.

גַּם גַּן הָעֵדֶן לֹא כֹּה מְתֻקָּן

כְּעוֹלָמֵנוּ בַּכַּוֶּרֶת, כָּאן.

הָאֶזְרָחִים הַנִּרְגָּנִים שֶׁלָּהּ

שִׁבְּחוּ עַל-כָּכָה אֶת הַמֶּמְשָׁלָה,

אַךְ אִם קָרָה מִקְרֶה שֶׁל כִּשָּׁלוֹן

אִישׁ לֹא חָשַׁב שֶׁהוּא גַּם קְצָת שֶׁלּוֹ.

צְבָאוֹת וּמַנְהִיגִים וְיַמָּאִים

גֻּדְּפוּ: "לַעֲזָאזֵל הָרַמָּאִים!";

הִכִּיר שָׁם כָּל אֶחָד נִגְעֵי לִבּוֹ,

אַךְ בַּזּוּלַת סֵרֵב כְּמוֹתָם לִסְבֹּל.

 

אֶחָד, אֲשֶׁר הִרְבָּה לוֹ נְכָסִים

בְּרַמּוֹתוֹ עָנִי וְגַם נָסִיךְ,

הִטִּיף: "הָעִיר הַזֹּאת תִּבְעַר כִּנְעֹרֶת,

סָבְאָהּ מָהוּל בְּמַיִם!" – הַבִּקֹּרֶת

הוּטְחָה בְּמִי? יַצְרַן כְּפָפוֹת, כְּפָפָן,

שֶׁגְּדִי הֶחֱלִיף בְּשֶׂה, הַחַפְפָן;

עַל עֲווֹנוֹת שֶׁהֶקֵּפָם שׁוּלִי,

שֶׁלֹּא הִכִּישׁוּ אֶת כִּיסוֹ שֶׁל אִישׁ,

קוֹל זְעָקָה כְּשֶׁל נְשׁוּךְ שָׁרָב

קָם בַּכַּוֶּרֶת: אֵיפֹה הַיָשְׁרָה?

עַל הַחֻצְפָּה צָחַק אֱלִיל הַסַּחַר,

וַאֲחֵרִים אָמְרוּ: מַחְסוֹר בְּשֵׂכֶל

גּוֹרֵם לַבַּכְיָנִים פֹּה לְקַטֵּר

עַל מָה שֶׁטּוֹב לָהֶם. אַךְ יוּפִּיטֶר[1]

זוֹעֵם בָּא בִּמְרִיבָה וּבְמַסָּה,

קָרָא: קֵץ לַמִּרְמָה! – וְכָךְ עָשָׂה.

"לֹא עוֹד!", אֶת שַׁרְבִיטוֹ הֵנִיף וַיּוֹשֶׁט,

וְכָל הַלְּבָבוֹת מָלְאוּ בְּיֹשֶׁר.

וּכְמוֹ מוּל עֵץ הַדַּעַת הַמַּחְכִּים

כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם הַמֻּדְחָקִים

נִגְלוּ לָהֶם לָרֹחַב וְלָעֹמֶק

וְהַוִּדּוּי – הוּא הִתְבַּטֵּא בְּסֹמֶק:

כִּילָדִים הַמַּסְתִּירִים עָווֹן

אֲבָל בִּגְלַל פְּנֵיהֶם הַלּוֹהֲבוֹת

הֵם בְּטוּחִים שֶׁפַּרְצוּפָם מַסְגִּיר

אֶת טִיב מַעֲשֵׂיהֶם לְכָל בָּגִיר.

 

אַךְ אַלְלַי: הַפַּחַד וְהַפַּח!

מָה רַב וְחַד הָיָה הַמַּהְפָּךְ!

אֲפִלּוּ לֹא חֲצִי שָׁעָה חִכִּינוּ

וּכְבָר הָעוֹף נִמְכַּר בְּשֶׁקֶל-קִילוֹ.

אֶת הַצְּבִיעוּת הֵחֵל פִּתְאוֹם חוֹלֵץ

כָּל הָאֶזְרָח, מִמֶּלֶךְ וְעַד לֵץ.

אִישׁ אִישׁ בְּהַבָּעוֹת כְּמוֹ שְׁאוּלוֹת

נִרְאָה כְּזָר – אָמְנָם בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ.

עַתָּה, בְּאֵין תְּבִיעַת חוֹבוֹת, בָּתֵּי

הַדִּין הָאֶזְרָחִי יָשְׁבוּ בָּטֵל,

כִּי אֵין לוֹוֶה שֶׁלֹּא הֶחֱזִיר אֶת סַךְ

חוֹבוֹ – גַּם מָה שֶׁהַנּוֹשֶׁה שָׁכַח.

תּוֹבְעֵי-הַשָּׁוְא חָדְלוּ גַּם הֵם מִשַּׁעַר:

גָּנְזוּ אֶת תְּבִיעָתָם הַמְּרֻשַּׁעַת.

וֶהֱיוֹת שֶׁבְּכַוֶּרֶת-יֹשֶׁר רַק

עוֹרְכֵי הַדִּין חַיִּים עַל תְּבִיעוֹת סְרָק,

רֻבָּם נוֹתְרוּ לְלֹא מָקוֹר שֶׁל כֶּסֶף

וְהִסְתַּלְּקוּ וְעַל שִׁכְמָם הַקֶּסֶת.

 

בֵּית הַמִּשְׁפָּט עַכְשָׁו כְּבָר לֹא כָּלָא:

זַכַּאי שֻׁחְרַר וְכָל חַיָּב נִתְלָה.

מִשֶּׁיָּצְאוּ כָּל אֲסִירֵי הַכֶּלֶא

לֹא נִזְקְקוּ עוֹד לִדְבָרִים כָּאֵלֶּה;

וּמִשֶּׁסּוֹרְגֵי בַּרְזֶל כָּלוּ,

גַּם הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר גָּלוּ

וּמְשׂוֹשׂוֹ שֶׁל לֵב סוֹהֵר כָּלָה.

יָצָא אָז מִלִּפְנֵי כֵּס הָאֵלָה

נֶאֱמָנָהּ, גּוֹמֵר-דִּין, שָׂר-רָאשִׁי,

אָדוֹן תַּפְסָן, אַבִּיר-עוֹרְפֵי-רָאשִׁים;

וְלֹא חָזוֹן דְּמוּי-חֶרֶב, כִּי קַרְדֹּם

הִבְרִיק בְּכַפּוֹתָיו, וּתְלִי-גַּרְדּוֹם.

וְאַחֲרָיו: הִיא-הִיא, אֵלַת הַצֶּדֶק,

נִסְתֶּרֶת וְנִגְלֵית וּמְרַצֶּדֶת

עַל מֶרְכַּבְתָּהּ. סְבִיבָהּ וְאַחֲרֶיהָ

עוֹזְרֶיהָ, כָּל בַּר-זְבוּב וּמִצְטָרֵעַ,

פְּקִידִים וְשַׁמָּשִׁים גְּבוֹהִים מְאוֹד

הַסּוֹחֲטִים מָעוֹת מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת.

 

רוֹפְאִים הָיוּ, וּמַחֲלָה וּדְוַי,

שָׁם בְּאַרְצָם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ,

אַךְ הַיְּחִידִים לָתֵת מִרְשַׁם מַרְפֵּא

הָיוּ דְּבוֹרִים יוֹדְעֵי דָּבָר: הַרְבֵּה

מֻמְחִים הָיוּ, זְמִינִים, שׂוֹנְאֵי מַחְלֹקֶת,

אֲשֶׁר פָּשׁוּט רִפְּאוּ צוּקָה וָעֹקֶץ.

תְּרוּפוֹת וְתַרְחִיפִים וְאַבְקָנִים

נִקְנוּ רַק מִתּוֹצֶרֶת מְקוֹמִית –

כִּי אֵל נוֹתֵן לְאֶרֶץ מַחֲלָה

רַק אִם פִּתְּחָה מֶרְקַחַת מִשֶּׁלָּהּ.

 

אַנְשֵׁי הַדָּת עָלוּ מִן הָעַצְלוּת

וְאֶת הַמְּשָׁרְתִים לֹא-עוֹד נִצְּלוּ;

אִישׁ אִישׁ מֵהֶם עַכְשָׁו, בְּטוּב-לֵבָב,

נָשָׂא זְבָחִים וְשִׁיר לֶאֱלִילָיו

וּמִי שֶׁלֹּא הִתְאִימוּ לַמִּקְצוֹעַ

פָּרְשׁוּ: הַכְּהֻנָּה אֵינָהּ בֵּית סֹהַר.

לֹא שֶׁהָיָה לָהֶם בִּקּוּשׁ עָצוּם

(וְהַיְּשָׁרִים כִּמְעַט שֶׁלֹּא רָצוּם):

כֹּהֵן גָּדוֹל אֶחָד הִסְפִּיק לְקֹמֶץ

וְלַסַּמְכוּת שֶׁלּוֹ נִשְׁמַע כָּל כֹּמֶר.

הוּא הִתְעַסֵּק רַק בִּתְחוּמֵי קְדֻשָּׁה –

לֹא בְּעִסְקֵי צִבּוּר, לֹא כָּל הַשְּׁאָר.

לִרְעֵבִים הוּא לֹא קָמַץ כַּפּוֹ,

מֵאֶבְיוֹנִים הוּא לֹא גָּזַר קוּפּוֹן,

צְדָקָה נָתַן רַבָּה וּמַתְמִידָה,

מָזוֹן לְכָל דִּכְפִין לִבְלִי מִדָּה,

וּלְנוֹדֵד פָּרַס פַּת וּמִטָּה.

 

בֵּין אֲצִילִי הַמֶּלֶךְ וְרוֹזְנָיו,

וּבְקֶרֶב קְהַל פְּקִידָיו שֶׁבַּזָּנָב,

אֵרַע בָּעֵת הַהִיא שִׁנּוּי עָצוּם:

חַיִּים רַק עַל מַשְׂכֹּרֶת, בְּצִמְצוּם.

שֶׁרָשׁ יַגִּיעַ עֶשֶׂר פְּעָמִים

לִדְרֹשׁ שְׂכָרוֹ, צְרוֹר יָד-לַפֶּה עָנִי,

אַךְ לֹא יִרְאֶה אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ לָנֶצַח

אִם הַשַּׁלָּם לֹא יְכֻבַּד בְּנֵתַח –

כָּל זֶה לִתְנַאי-יְסוֹד נֶחְשַׁב תָּמִיד,

אֲבָל עַכְשָׁו: לְעָוֶל וְתַרְמִית.

בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר נֹהַל תְּחִלָּה

בִּשְׁלִישִׁיָּה, כָּךְ שֶׁעַל נְכָלָיו

שֶׁל הָאֶחָד עֵין הַשֵּׁנִי מַשְׁגַּחַת,

אַךְ בַּמְּצִיאוּת שְׁלָשְׁתָּם גָּנְבוּ גַּם יַחַד –

עַכְשָׁו נִתְּנוּ בָּהֶם כָּל הַקְּלָפִים

בִּידֵי אֶחָד, מַכֶּה-בַּאֲלָפִים.

 

לֹא עוֹד עָזְרוּ עִטּוּר, צָלָ"שׁ וָאוֹת

לְצֹרֶךְ פַּרְנָסָה וְהוֹצָאוֹת;

בִּגְדֵי-שְׂרָד נִמְכְּרוּ רַק בַּבָּזָארִים

וּבְעִקָּר אֵצֶל הָאַלְטֶע-זָאכֶן;

סוּסֵי מַלְכוּת – בִּרְבִיעִיּוֹת, בָּרְחוֹב;

סוּסִים שֶׁל כְּפָר – בִּידֵי כָּל בַּעַל חוֹב.

 

מֵרַאֲוָה בָּרְחוּ כְּמוֹ מִמִּרְמָה.

עַל כֵּן לֹא שִׁחֲרוּ לַמִּלְחָמָה;

בְּגָאוֹן-עֲלֵי-גּוֹיִים יֵשׁ לְזַלְזֵל

וְלָמָּה שֶׁיַּזִּיקוּ זֶה לָזֶה

עַמִּים בְּמִלְחָמוֹת עַל כְּבוֹד מַלְכוּת

(לְבַד מֵהֲגָנַת חֵרוּת וּזְכוּת)?

 

רְאוּ אֵיךְ נִשְׁלְבוּ שָׁם בַּכַּוֶּרֶת

מִשְׁלַח-יָד וְיָשְׁרָה: כַּפְתּוֹר וָוֶרֶד!

שֵׁם הַמִּשְׂחָק שֻׁנָּה, שֻׁנּוּ פָּנָיו,

הָרֹאשׁ אָבַד כִּי הוּא הָפַךְ זָנָב.

כִּי לֹא רַק זֹאת שֶׁהֻרְחֲקוּ כְּצִי

מִינֵי גּוֹרְמִים זַלְלָנֵי תַּקְצִיב,

אֶלָּא גַּם קְהַל סְמוּכֵי-עַל-שֻׁלְחָנָם

כְּבָר לֹא יָכְלוּ לִהְיוֹת אוֹכְלֵי חִנָּם.

לַשָּׁוְא נִסּוּ לִתְחוּם אַחֵר לִסְטוֹת:

כֻּלָּם-כֻּלָּם נוֹתְרוּ תְּקוּעִים עִם סְטוֹק.

 

צָנַח גַּם הַנַּדְלָ"ן. פִּנּוֹת הַחֵן,

טִירוֹת חֶמְדָּה, אֲשֶׁר חוֹמוֹתֵיהֶן

כְּמוֹ חוֹמוֹת תֵּבֵּי נִבְנוּ בְּנֵבֶל,[2]

שֻׁלְּחוּ לְהַשְׂכָּרָה. טְבוּלִים בְּאֵבֶל,

רַק-תְּמוֹל בְּגִיל, עָמְדוּ אֵלֵי-אָבוֹת-

הַבַּיִת, מְבַכְּרִים כִּי לֶהָבוֹת

יֹאכְלוּם וְלֹא יִרְאוּ כֵּיצַד תִּירַשׁ

אֶת פְּאֵר הַכַּרְכֻּבִּים דִּירַת הָרָשׁ.

מִקְצוֹעַ הַבְּנִיָּה הָיָה לַבֹּהוּ,

הָאֻמָּנִים אָבוֹד אָבְדוּ כָּמוֹהוּ,

לֹא עוֹד הֻלַּל גַּלָּף עַל הַמַּתָּת

אֲשֶׁר נֵחַן בּוֹ, לֹא פֹּאַר סַתָּת.

 

הַנּוֹתָרִים – חָדְלוּ מִמּוֹתָרוֹת;

לֹא לְבַזְבֵּז רָצוּ, אֶלָּא לִשְׂרֹד.

וּבְפוֹרְעָם חֶשְׁבּוֹן בַּמִּסְבָּאָה

יָדְעוּ: כְּבָר אֵין "בַּפַּעַם הַבָּאָה".

שׁוּם נַעֲרָה בַּת-טִפּוּחֵי כּוֹרֵם

כְּבָר לֹא לָבְשָׁה זָהָב מַעֲשֵׂה-רוֹקֵם.

לֹא עוֹד צְלִי-גִּבְּתוֹנִים וְלֹא מַפְטִיר

לִסְעוּדָה בְּיַיִן צָרְפָתִי.

הָלַךְ גַּם הַחַצְרָן, שֶׁעִם אִשְׁתּוֹ

נָהַג בַּחַג לִבְלֹעַ וְלִשְׁתּוֹת

תּוֹךְ שְׁעָתַיִם לֹא פָּחוֹת מִמָּה

שֶׁגְּדוּד רוֹכְבִים צוֹרֵךְ בִּימָמָה.

 

אֵי-אָז, אִישָׁהּ שֶׁל כְלוֹאֶה[3] הָעֲדִינָה

שָׁדַד לְפִנּוּקָהּ אֶת הַמְּדִינָה.

עַכְשָׁו מוֹכֶרֶת הִיא לַאֲשֶׁר יֵאוֹתוּ

אֶת רָהִיטֶיהָ הַבְּזוּזִים מֵהֹדּוּ.

מָה צִמְצְמָה הִיא אֶת תַּפְרִיט יוֹמָהּ,

אוֹתָהּ שַׂלְמָה תִּלְבַּשׁ שָׁנָה שְׁלֵמָה:

אָפְנוֹת, אֲשֶׁר טִבְעָן לְהִתְעַדְכֵּן,

זָכוּ שָׁם, מֵעַתָּה, לְהִזְדַּקֵּן.

טוֹוֵי הַמֶּשִׁי וְצוֹבְעֵי הַתְּכֵלֶת

וּשְׁאָר עוֹבְדֵי הַבַּד אִבְּדוּ תּוֹחֶלֶת.

שַׁלְוָה וָשֶׁפַע שָׂרְרוּ: בַּשּׁוּק

הָיָה הַכֹּל בְּזוֹל – אֲבָל פָּשׁוּט.

הַטֶּבַע הַפָּטוּר מִידֵי גַּנָּן

אֶת הָעֵצִים בְּפֵרוֹתָם חָנַן;

אַךְ פְּרִי נָדִיר, פְּרִי מֶגֶד, אֵין אִם לֹא

מְתַגְמְלִים עָמֵל עַל עֲמָלוֹ.

 

כְּשֶׁרַהַב וּפִנּוּק רוֹוְחִים פָּחוֹת,

הֵם מְבַצְּעִים זִנּוּק: בְּרִיחַת כּוֹחוֹת

לְחוּ"ל. כָּאן לֹא רַק סוֹחֲרִים יָצְאוּ:

בָּרְחוּ גַּם מִפְעָלִים, פַּסֵּי יִצּוּר –

הַמְּלָאכָה יָשְׁבָה בָּטֵל מֻזְנַחַת;

אוֹיֶבֶת הַתַּעֲשִׂיָּה, הַנַּחַת,

גָּרְמָה לָהֶם לְהַעֲרִיץ תּוֹצֶרֶת

הָאָרֶץ, לֹא לִרְצוֹת בְּשׁוּם יוֹתֶרֶת.

 

מִסְפַּר הָאֻכְלוּסִין כָּל כָּךְ הִמְעִיט

שֶׁמֵּהֲמוֹן-עָבָר נוֹתְרָה מֵאִית

לְהִתְעַמֵּת עִם שֶׁפַע לְהָקוֹת

אוֹיֵב-עוֹפֵף שֶׁבָּאוּ לַעֲקֹץ.

הֵם הִתְבַּצְּרוּ מֵאֲחוֹרֵי גִּדּוּר –

לְהֵהָרֵג אוֹ, אִם יִזְכּוּ, לָדוּר.

לְלֹא שְׂכִירִים, אַךְ בְּכוֹחוֹת עַצְמָם

הֵם לָחֲמוּ בְּאֹמֶץ וְעָצְמָה,

בִּנְחִישׁוּת וּבְלֵבָב נָכוֹן,

וּלְבַסּוֹף הִשִּׂיגוּ נִצָּחוֹן.

 

אֲבָל לַנִּצָּחוֹן הָיָה מְחִיר:

דְּבוֹרִים לַאֲלָפִים נָפְלוּ בִּמְחִי.

הַנּוֹתָרִים, מְחֻשְּׁלֵי תְּלָאָה,

עַכְשָׁו הֶחְשִׁיבוּ כְּמִדָּה רָעָה

אֶת הַמַּרְגּוֹעַ וְיָצְאוּ חוֹצֵץ

כְּנֶגֶד הַנִּנּוֹחַ וְנוֹצֵץ.

עָזְבוּ בֵּיתָם אֵפוֹא וְנָחֲלוּ,

כֵּנִים וּמְרֻצִּים, אַלּוֹן חָלוּל.

 

מוסר השכּל

 

עִזְבוּ תְּלוּנוֹת: זֶה לֹא הוֹלֵךְ בְּיַחַד,

כַּוֶּרֶת יְשָׁרָה וְגַם פּוֹרַחַת.

לִלְגֹּם אֶת הָעוֹלָם עַל מַנְעַמָּיו,

לִחְיוֹת כְּעַם וּבַעַל בְּעַמָּיו,

לְלֹא עָווֹן וְעָוֶל בְּמִסְפַּר-מָה –

הֵן זוֹ אוּטוֹפְּיָה וַחֲלוֹם אַסְפַּמְיָה.

מִרְמָה, פִּנּוּק וְגַאֲוָה – אֶת אֵלֶּה

צְרִיכָה חֶבְרָה אִם הִיא רוֹצָה תּוֹעֶלֶת.

רָעָב הוּא פֶּגַע רַע לְלֹא סָפֵק,

אַךְ רַק רָעֵב אוֹכֵל – וּמְשַׂגְשֵׂג.

הֵן בְּבָרְכֵנוּ עַל הַיַּיִן נֵפֶן

אֶל קֹשִׁי נַפְתּוּלֵי עַנְפֵי הַגֶּפֶן,

לַשָּׂרִיגִים אֲשֶׁר בְּאֵין עִצּוּם

חָנְקוּ אֶת שְׁכֵנֵיהֶם וְהִתְעַצּוּ

אֲבָל אַחַר גִּזּוּם וְהַדְלָיָה

זִכּוּנוּ בְּפֵרוֹת הַלְלוּיָהּ.

 

כָּךְ גַּם בְּרָכָה טְמוּנָה בְּלֵב עָקֹב

אִם יַקִּיפֶנּוּ דִּין וְאַף יִקֹּב.

אָכֵן, חֶלְקַת מוּסָר וְנֵכֶל בָּהּ:

הָאָרֶץ לָרָצוֹן תִּתֵּן חֶלְבָּהּ,

וְעִם הַתֵּאָבוֹן הָאֹכֶל בָּא.

הַיֹּשֶׁר טוֹב, גַּם הַצְנָעַת הַלֶּכֶת,

אַךְ לֹא מֵהֶם אֻמָּה תַּצְמִיחַ לֶחֶם.

תָּקִים חֶבְרַת מוֹפֵת – דִּינָהּ דַּלּוּת

וּדְיֵאטַת יֹשֶׁר עֲתִירַת בַּלּוּט.

 


 

תמונה ראשית: "הפתגמים ההולנדיים", פיטר ברויגל האב, 1559, מוזיאון גמלדה-גאלרי. באדיבות ויקימדיה.


[1] יופיטר הוא ראש האלים במיתולוגיה הרומית; מקבילו של זאוס מהמיתולוגיה היוונית.

[2] על פי האגדה, חומות הפוליס היוונית תבי נבנו תוך נגינה.

[3] דפניס וכלואה הם זוג רועים אוהבים מיצירת פרוזה הלניסטית ידועה.

עוד ב'השילוח'

יזמיים, מפוכחים וקהילתיים
ההסכם ממחיש את הצורך במנהיגות אמריקנית במזרח התיכון
מסרבים, אבל הרבה פחות: סרבנות גט במאה ה-21

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.