ההטיה ההומניטרית

למחקר משפטי והיסטורי בתחום זכויות אדם בשעת מלחמה ישנם שלושה היבטים נפרדים אך שלובים זה בזה. ישנו ההיבט האובייקטיבי – להבין מהו המצב העובדתי בזירת סכסוך פלונית, שמשפיע על זכויות אדם או פוגע בהן. היבט זה כולל בתוכו מטבע הדברים גם איסוף ראיות וגם פרשנות המושפעת מהנחות יסוד. ישנו ההיבט המוסרי. חוקרי זכויות אדם נוטים לחוש רגשות עזים כלפי מושא המחקר שלהם, מפני שרבים מהם רואים, ובצדק, פגיעה בזכויות של בני אנוש, במיוחד מקבוצות חלשות ולא מוגנות, כעוול מוסרי שאמור לעורר סלידה וגינוי בליבו של כל אדם הגון. ולבסוף, למחקר בתחום זה יש גם היבט אקטיביסטי. סוציולוגים שחוקרים, למשל, שינויים בדפוסי הצריכה של משפחות פלסטיניות, או משפטנים שעוסקים בתמורות בדיני החוזים במצרים, לרוב לא שואפים לשנות את ההתנהגות של מושאי המחקר שלהם. לעיתים ילוו את מחקרם בהמלצות מדיניוּת, אולם לרוב אינם רואים בכך דחיפות בוערת. לא כן בתחום חקר זכויות אדם בשעת מלחמה. חוקר המזהה הפרות חמורות של זכויות אדם, בוודאי כאלו הנוגעות לשאלות של חיים ומוות, ישאף מן הסתם לעורר דעת קהל ציבורית, ממשלית ואף משפטית כדי לשים קץ להפרות האלה.

דא עקא, ישנו מתח ניכר בין שלושת ההיבטים שלעיל. במחקר שפרסמתי לאחרונה עם עמיתים מתחום ההיסטוריה, המשפט והמחקר הכמותי, עמדנו על היבט מסוים של המתח הזה, שאותו כינינו "ההטיה ההומניטרית": ארגונים האמונים על סיוע נוטים להאמין לנתונים מבהילים שמגיעים מצד בעלי עניין כדי לעצור את מה שהם רואים כאסון הממשמש ובא, ובמצבים כאלה, כל ניסיון לכפור בנתונים באמצעות עובדות נראה כשערורייה מוסרית וניסיון נואל להמעיט בסבל הקורבנות. כלומר, מדובר כאן במחקר המחסן את עצמו בפני הפרכה.

תופעה זו, המתבססת על העדפת ההיבטים האתיים והאקטיביסטיים של מחקר זכויות האדם על חשבון ההיבט האובייקטיבי, עשויה להתפתח לגישה אנטי-אמפירית ובוודאי אנטי-כמותית, המתודלקת בזעזוע מוסרי. זו עלולה להוביל בתורה לטעויות מתודולוגיות, אמפיריות ומשפטיות קשות, כפי שאדגים להלן.

המקרה המוזר של תינוקות עיראק

בשנות התשעים, שלל חוקרים אקדמיים, ארגוני או"ם ומומחים רפואיים הסיקו כי מאות אלפי ילדים עיראקים מתו במהלך הסנקציות האמריקניות נגד משטר צדאם חוסיין.[1] התזה נוצרה בעקבות סקר שביצע ארגון המזון של האו"ם, שהצביע על עלייה בתמותת תינוקות מ-40.7 לכל 1,000 ילדים, לפי חמישה מכך – 198.2 מיתות. באופן לא מפתיע, מראייני הסקר גויסו על ידי משרד הבריאות העיראקי עצמו. הסערה הציבורית הגוברת סביב ממצאי הסקר, שאפילו מזכירת המדינה האמריקנית מדלן אולברייט הודתה בנכונותו בשידור חי,[2] מילאה תפקיד מרכזי בלחץ על האו"ם להגיע להסכם שיאפשר את יישום תוכנית "נפט תמורת מזון" בתנאים שיתקבלו על ידי ממשלת עיראק. מזכר ההבנות הסופי, שנחתם במאי 1996, אפשר לממשלת עיראק לשמור לעצמה שליש מהכנסות יצוא הנפט במקום להקדישן במלואן לצרכים הומניטריים. בסופו של דבר, משטרו של צדאם חוסיין גרף יותר מ-11 מיליארד דולר מעבר לסכום הרשמי שהוקצה לו לפי הסדר זה.[3]

עם זאת, למרות זרם מתגבר של מזון, מוצרי צריכה ומיזמי תשתית לעיראק (התמ"ג לנפש בעיראק התאושש משפל של 241 דולר ב-1995 ל-1,006 דולר ב-2000 – קרוב לרמה שלפני המלחמה, שעמדה של 1,371 דולר), משרד הבריאות העיראקי המשיך לדווח על עלייה בתמותת תינוקות וצוטט בצורה לא ביקורתית על ידי ארגוני סיוע הומניטריים.[4] תוכנית המזון העולמית (WFP) קבעה כי הסיוע שנשלח במסגרת התוכנית אינו מספיק לצורכי האוכלוסייה גם ב-2002.[5] תמונות של גופות ילדים קטנים, שלכאורה מתו מתת-תזונה, מילאו את מסכי כלי התקשורת הגדולים בעולם,[6] והובילו לקריאות גוברות לביטול בלתי-מותנה של משטר הסנקציות. בשנת 1998, מתאם הסיוע ההומניטרי של האו"ם בבגדאד התפטר מתפקידו לאחר 34 שנות עבודה בארגון.   "איני רוצה לנהל תוכנית שעומדת בהגדרה של רצח עם", הצהיר.[7]

חששות אלו התגבשו בשנת 1999, כאשר ארגון יוניצ"ף, בשיתוף עם ממשלת עיראק, ערך סקר דמוגרפי מקיף, והסיק כי הסנקציות הובילו למותם של עד חצי מיליון ילדים עיראקים בני חמש ומטה.[8] הסקר, וכל הפרסומים והמחקרים שהתבססו עליו, הובילו ללחץ בינלאומי אדיר להסיר את משטר הסנקציות. כך התגבש קונצנזוס עולמי לגבי הסבל הנורא שחווים הילדים בעיראק, וזה סייע לצמצם בפועל את ההגבלות עד לריקונן מתוכן.

אך כבר בסוף שנות ה-90, וביתר שאת לאחר נפילת משטר צדאם חוסיין, התברר כי נתונים אלו היו מזויפים לחלוטין. לא הייתה תמותה עודפת ממשית של ילדים עיראקים בשנות ה-90 – דבר שנחשף באמצעות נתוני הממשלה העיראקית עצמה,[9] מחקרים שהצביעו דווקא על מגפה של השמנת יתר בציבור העיראקי,[10] ונתונים שהגיעו מהאזור הכורדי שהיה נתון לאותן סנקציות אך לא לשליטה מניפולטיבית של משטר צדאם.[11] אבל גם כאשר החוקרת שפרסמה את הנתונים הראשוניים הודתה שהטעו אותה,[12] התיקון לא זכה לפרסום נרחב, ועדיין אפשר למצוא את התזה על מוות המוני של ילדים עיראקיים בשפע דוחות של ארגוני זכויות אדם, מאמרים ואף ספרים אקדמיים.[13]

מעניינת במיוחד עמדתם של אלו שהתנגדו לעצם החקירה והדרישה בנתונים השגויים. לפי הלך רוח זה, היקף תמותת הילדים אינו מהותי ואף מסיט את תשומת הלב מהעובדה ה"בלתי ניתנת לערעור" שילדים מתו שלא לצורך. כך למשל טען ארגון זכויות האדם 'מרכז ז'נבה לצדק בינלאומי' כי עצם פרסומם של מחקרים ביקורתיים בנושא הוא "דיסאינפורמציה אסטרטגית ומניפולטיבית" שנועדה להפחית מסבל הילדים העיראקים. "אנו רוצים לשאול את מחברי המחקר", כתבו אנשי הארגון, "איזה מספר של ילדים מתים לדעתכם יהיה הולם כדי להצדיק את הסנקציות?"[14] הארגון לא טרח כמובן להתייחס לנתונים המספריים של אלו שפקפקו בתזת "הרעבת הילדים העיראקים", או לנתוני האו"ם ומפקד האוכלוסין של עיראק עצמה שהפריכו אותה, אלא הסתפק בציטוט חוזר ונשנה של נתוני האו"ם הקודמים שהתגלו כשגויים, לצד הבעת זעזוע מוסרי ותמונות זוועה של ילדים מורעבים.

גישה אנטי-כמותנית זו, המתעלמת מהאמת המחקרית הידועה ש"נתונים אינם צורת הרבים של אנקדוטה", מתבססת על זעזוע מוסרי ואקטיביסטי כן, אולם זה מונע את בירור העובדות שאמורות לבסס ולהצדיק אותו מלכתחילה.

לא לבלבל את המוח עם עובדות

הבעיה שתיארנו השתקפה ביתר שאת במחקר המשפטי, ההומניטרי והאקטיביסטי הקיים על מלחמת חרבות-ברזל בין ישראל לעזה, ובפרט בשאלה החשובה, האם הרעיבה ישראל באופן מכוון את תושבי עזה בשנה הראשונה של המלחמה. לשאלה זו יש השלכות משפטיות רבות-משמעות, בין היתר מפני שהיא היוותה נדבך חשוב בצווי המעצר של ה-ICC נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון דאז גלנט. בחינה כמותית מדוקדקת של היסוד העובדתי מאחורי האשמה זו, שהפכה למוסכמה שאין לערער עליה אצל סוכנויות או"ם אינספור, לרבות ה-IPC הממונה על הערכות מסוג זה, ארגוני זכויות אדם ומומחים למשפט בינלאומי, מראה שהיא מבוססת בגרסאותיה השונות לא רק על אנקדוטות ותמונות זוועה מעזה, כמו במקרה העיראקי, אלא גם על שלושה נתונים מספריים. ראשית, על הטענה שלפני המלחמה נכנסו לעזה 500 משאיות סיוע יומיות, מהן 150 (או 300) משאיות מזון; שנית, שהייצור המקומי בעזה, שנהרס במלחמה, היווה 44% מהצריכה הקלורית, ולכן חורבנו של ייצור זה תרם משמעותית לרעב בזמן המלחמה,[15] ושלישית – שגם לפני המלחמה שררו בעזה רעב או לפחות מצוקת מזון חמורה.[16] שלושת הנתונים הללו ביחד מבססים גרסה שלפיה דרושות לעזה 500–600 משאיות סיוע יומיות בתנאי המלחמה,[17] בוודאי אם מכלילים את המזון החסר מהייצור המקומי שנחרב, וכל מספר קטן מזה מהווה הרעבה מכוונת, קל וחומר אם שרר בעזה רעב עוד לפני המלחמה.

אבל כפי שגילו חוקרים ביקורתיים המתמחים במחקר כמותי בתחום בריאות הציבור,[18] וכפי שעיון עצמאי בחומר הגלוי מעלה בבירור, שלושת הנתונים הללו שגויים לחלוטין ביחד ולחוד. לפני המלחמה נכנסו לעזה רק 73 משאיות מזון בממוצע ביום.[19] המיתוס על 500 המשאיות מקורו בנאום של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש,[20] המתבסס על חישובים מוטעים של כניסת משאיות ליום עבודה לפני המלחמה מול חישוב כניסת משאיות ליום קלנדרי בזמן המלחמה, קרי השוואת תפוחים לתפוזים. גם הנתון על 44% צריכה מייצור מקומי שגוי, ומבוסס על קריאה רשלנית של דו"ח למ"ס פלסטיני שבכלל מתבסס על נתונים של הוצאות כספיות למשק בית, ומתעלם ממזון שהגיע מתרומות בינלאומיות. בפועל, ייצור מקומי היווה חלק קטן בהרבה מהצריכה הקלורית העזתית – לפי מחקר ביקורתי כלפי ישראל מאת פרנצ'סקו צ'צ'י וזינה ג'מאל א-דין, בסביבות 12% בלבד.[21] לבסוף, הנתונים הסטטיסטיים הגלויים מראים שבניגוד לדיווחים אנקדוטליים למיניהם המבוססים, כמו בעיראק, על עדויות מקומיות, לא שרר בעזה רעב לפני המלחמה, כפי שעולה הן מנתוני תמותת התינוקות, שירדה בשנים ההן בהתמדה,[22] הן מנתוני תוחלת החיים בה שעלתה והלכה.[23]

בפועל, עד למרץ 2023 הכניסה ישראל רוב הזמן, ולרוב חלקי הרצועה, הרבה יותר מזון מאשר נכנס אליה בטרם תחילת הקרבות (לדוגמה, הצלבה שערכנו בין נתוני האו"ם לנתוני מתפ"ש העלתה כי בין ינואר לאפריל 2024 נרשם ממוצע של 116 משאיות ליום במעברים היבשתיים בלבד, והמספר רק עלה לאחר מאי באותה שנה). נוסיף ונאמר שטענות ה-IPC, חוקרים אקדמיים ומזכ"ל האו"ם על מוות המוני מרעב פשוט לא התגשמו במציאות, אפילו לא לפי הנתונים (החלקיים) שפורסמו על ידי משרד הבריאות העזתי עצמו,[24] ואף טענת אונר"א על כך שהסיוע קוצץ ב-70% בזמן הפלישה לרפיח התגלתה כמוטעית בתיקון רטרואקטיבי שקט, שלא זכה לפרסום, של נתוני אונר"א עצמם מספר חודשים לאחר מכן.

מטרתי כאן אינה לטעון כי הנתונים שלעיל, והטעויות שנחשפו, מפריכים בהכרח את התזה כאילו קיימת תת-תזונה בחלקים של עזה. בהקשר זה יש לציין כי החוקר מייקל ספגט, שאנו חלוקים עליו מתודולוגית בכל הנוגע לתמותה הטראומתית בעזה, אישר אף הוא את ממצאינו בנושא הרעב. בדיון שנערך בנושא כתב ספגט כי האספקה לעזה הייתה סבירה רוב הזמן וברוב האזורים עד להפסקת האש השנייה.[25] מסקנה זו אינה מסקנה בעלמא, אלא היא מבוססת על נתונים סטטיסטיים. ממחקרו של ספגט עולה כי ילדים רכים, שנפגעים באופן מיוחד מרעב, היוו חלק מבוטל בלבד בתמותה העודפת העקיפה שעומדת על כ-8,540, הרבה פחות מהערכות ה-IPC, ודאי כאשר מנרמלים לשיעורם הגבוה באוכלוסיית עזה.[26]

אך גם אם ישראל הכניסה יותר מכמות המזון הנדרשת, הן מבחינת קלוריות הן מבחינת אבות מזון (מחקר כמותי אכן הצביע על כך שניתוח של ערכה התזונתי של תכולת האספקה שהועברה לעזה מתחילת הלחימה מספקת ובריאה, ותכולת החלבונים בה כפולה מזו שבתזונה הממוצעת בעזה טרם המלחמה),[27] בהחלט ייתכנו בעיות של חלוקה, ביזה ומחסור מקומי שגרמו לתת-תזונה אצל משפחות בלתי מקושרות. יש להניח שמספרן של אלו אף גדל והולך בעקבות ההרס שנגרם במלחמה, ובפרט לאחר ההחלטה הישראלית הראויה לכל גינוי להפסיק לחלוטין את הסיוע בין מרץ ומאי 2025.

באוגוסט 2025 ה-IPC והוועדה המאשרת את ממצאיו, ה-FRC, פרסמו דו"ח מופרך אף יותר שהכריז על מגפת רעב מדרגה 5 בעזה,^[28] דו"ח שסבל מרשלנות כמותית שלא תעלה על הדעת במחקר מדעי.^[29] מעבר לעובדה שלא הייתה בעזה תמותה שאפילו התקרבה לסף הדרוש להכרזת מגפת רעב (שהוא  2 מתים מתת תזונה לכל 10,000 איש, קרי כ-400 ליום בכלל הרצועה ומעל 100 לעיר עזה), מבקרים הצביעו על כך שהדו"ח השתמש בנתוני סקרים באופן חלקי ומגמתי,^[30] אימץ שיטה לא מדעית של מדידה והשמיט נתונים שלא היו נוחים לו,^[31] ובחר מדגמים מוטים מקליניקות של תת-תזונה, בניגוד לכללים שלו עצמו.^[32] וזו רק רשימה חלקית.

מטרתי כאן היא להצביע על כך שהטעויות הגורפות של ארגוני זכויות האדם לא זכו לפרסום בגלל הגישה האנטי-כמותנית העמוקה שלהם – קרי, ההטיה ההומניטרית. גישה זו משתקפת בעמדתו הטיפוסית של אמנסטי אינטרנשיונל, המאשים את ישראל ברצח עם ובהרעבה אך מסרב מסיבות עקרוניות לבדוק לעומק את הנתונים המספריים מאחורי ההאשמה הזאת. "ארגון אמנסטי אינטרנשיונל לא ביקש לקבוע כמה משאיות מזון יידרשו להיכנס לעזה כדי לפצות על אובדן הייצור המקומי של מזון ולספק את צורכי התזונה של האוכלוסייה".[33]

הכשלים שנחשפו לעיל מחייבים, לעניות דעתי, עיון מחודש באיזון בין שלוש צלעות המשולש של המחקר בתחום זכויות האדם באזורי סכסוך: בירור עובדתי שנועד להבהיר את המציאות האובייקטיבית, רגש אתי ושאיפה אקטיביסטית. אף כי כל השלוש חשובות וראויות, לא ניתן לבסס רגש מוסרי או עמדה אקטיביסטית ראויה ואפקטיבית בלי ללבן קודם לכן את העובדות. באותה מידה, לא ניתן להסיק מסקנות משפטיות בנוגע לפשעי מלחמה באזורי סכסוך בלי בירור עובדתי, איכותי וגם כמותי, של העובדות מאחורי המסקנות הללו.

תביעה זו אינה נובעת מעיוורון או מקשיות לב ביחס לסוגיות מוסריות ומשפטיות, או מזלזול בסבלם האמיתי וקורע הלב של קורבנות אזרחיים באזורי סכסוך, אלא מפני שכל דיון משפטי או מוסרי חייב להתבסס תחילה על נתונים בני תיקוף או הערכה. ייתכן שאין דרך אחת 'נכונה' לשלב בין עובדתיות, מוסר ואקטיביזם – אך ברור שכאשר מתעלמים מהראשונה, השתיים האחרות מתערערות גם הן. כדי לחזק את זכויות האדם, עלינו גם לחזק את המחקר העובדתי-אמפירי. כישלון לעשות כן עלול לגרום – וגורם – לכך שבמקרים רבים סיוע הומניטרי מתדלק מלחמות וארגוני טרור לצד או על חשבון הסיוע לנזקקים (תופעה הידועה כ-aid diversion), סוגיה שעמיתיי ואני חוקרים בימים אלה.

פרופ' דני אורבך הוא היסטוריון צבאי מהחוגים להיסטוריה ולימודי אסיה באוניברסיטה העברית.

תמונה: European Union, באדיבות ויקימדיה

[1]  Barbara Crossette, “Iraq Sanctions Kill Children, U.N. Reports”, The New York Times, 1.12.1995.

[2] Jon Jackson, “Watch: Madeleine Albright Saying Iraqi Kids' Deaths 'Worth It' Resurfaces”’ Newsweek online, 23.3.2002.

[3] “The Impact of the UN Oil-for-Food Scandal”, Council on Foreign Relations.

[4] "Morbidity and Mortality among Iraqi Children from 1990 through 1998: Assessing the Impact of the Gulf War and Economic Sanctions”, Reliefweb, 30.9.1999.

[5] FAO/WFP Crop, Food Supply and Nutrition Assessment Mission to Iraq, 23.9.2003, 8 (Online).

[6] ראו למשל John Pilger, “Squeezed to Death”, The Guardian, 3.3.2000.

[7] Mark Siegel, “Former UN official says sanctions against Iraq amount to 'genocide'”, Cornell Chronicle, 30.9.1999.

[8] Tim Dyson and Valeria Cetorelli, “Changing views on child mortality and economic sanctions in Iraq: a history of lies, damned lies and statistics”, BMJ Global Health 2017; 2:e000311. doi:10.1136/bmjgh-2017-000311. וראו גם Mohamed Ali, John Blacker and Gareth Jones, “Annual mortality rates and excess deaths of children under five in Iraq, 1991-98”, A Journal of Demography 57: 2 (2003), pp. 216–217.

[9] Amatzia Baram, “The Effect of Iraqi Sanctions: Statistical Pitfalls and Responsibility”, The Middle East Journal, 54: 2, Spring 2000, p. 196.

[10] Assessment of the Food AND Nutrition Situation Iraq, FAO .

[11] Mohamed M. and Iqbal H. Shah, “Sanctions and childhood mortality in Iraq”, Lancet, 27.5.2000, 355(9218):1851-7. doi: 10.1016/S0140-6736(00)02289-3. PMID: 10866440 .

[12] Michael Spagat, “Truth and death in Iraq under sanctions”, Significance 7:3 (2010), pp. 116–120.

[13] ראו למשל Alexander B. Downes, Targeting Civilians in War, Ithaca: Cornell University Press, 2012, pp.227-231.

[14] Razing the Truth About Sanctions Against Iraq”, Geneva International Centre for Justice".

[15] Rob Vos, “One year of war in Gaza: Food emergency continues with no end in sight”, IFPRI, 4.10.2024.

[16] דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל, 5.12.2024.

[17] ניר חסון, "יותר משבוע עבר מאז חידוש הסיוע לרצועה, אך סכנת הרעב לא חלפה", הארץ, 29.5.2025.

[18] Naomi Fliss-Isakov et al., "Food Supplied to Gaza during Seven Months of the Hamas-Israel War", Israel Journal of Health Policy Research 14 (2025)  .

[19] "תנועה מעזה ואליה בשנת 2022", OCHA – משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, השטח הפלסטיני הכבוש.

[20] “Humanitarian System for More than 2 million Civilians in Gaza Facing Total Collapse, Secretary-General Warns, Once Again Urging Ceasefire, Aid Delivery at Scale Needed”, United Nations Press Release, 27.10.2023.

[21] Francesco Checchi, Mija-Tesse Ververs, Zeina Jamaluddine, “Wartime food availability in the Gaza Strip, October 2023 to August 2024: a retrospective analysis”, https://gaza-projections.org, p. 5/.

[22]  Egypt Life Expectancy at Birth (1997–2019), U.S. Census Bureau, 2025 .

[23] International Data Base: Egypt Life Expectancy at Birth (1997–2019), U.S. Census Bureau, 2025.

[24] ראו Farah Najjar, “Israel’s war on Gaza updates: Displaced Palestinians ‘terrified’, AlJazeera, 8.7.2024; “Gaza: 57 children reported dead from malnutrition, says WHO”, UN News, 13.5.2025.

[25] ראו בטוויטר של ספגט, @Michael_Spagat, 1.7.2025.

[26] Michael Spagat et al., “Violent and Nonviolent Death Tolls for the Gaza War: New Primary Evidence”, medRxiv, https://doi.org/10.1101/2025.06.19.25329797, pp. 9, 23.

[27] Fliss-Isakov et al., "Food Supplied to Gaza”.

[28] Famine Review Committee: Gaza Strip, August 2025, זמין באתר IPC (ipcinfo.org).

[29] https://govextra.gov.il/mda/ipc/gaza/

[30] NCRI, “Starving for the Truth: Fraud, Famine and the Collapse of Rigor in IPC’s Gaza Declaration”, זמין במרשתת.

[31]  ראו אצל ינאי שפיצר ברשת X: https://x.com/YannayASpitzer/status/1959862266070810786

[32] הנ"ל,https://x.com/YannayASpitzer/status/1960929510141882462

[33] דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל, 5.12.2024, עמ' 175.