בתגובה ל"היהודים הם עם, ואמריקה אינה ציון" מאת דניאל גורדיס, גיליון 45 קראתי בעניין את מאמרו המאלף של ד"ר דניאל גורדיס הנוגע בעצב החשוף של הזהות היהודית האמריקנית: הידלדלות הפרטיקולריות היהודית והחלפתה באוניברסליות. הוא מתאר, ובצדק, תהליך שבו הייחוד היהודי מתמוסס. לא רק היכולת לדבר על עם, אלא היכולת לשרטט גבולות ולנהל ויכוח בשאלה מהי יהדות; ההתמזגות המוחלטת של "תיקון עולם" בערכים פרוגרסיביים כלליים ובעשייה חברתית שכולה מחוץ לעולם היהודי. התוצאה מצטברת: כשצעיר יהודי אמריקני נדרש להתמודד עם סתירה בין תפיסת עולמו האידאולוגית לבין יהדותו, אין לו תשתית זהותית חזקה דיה – חוסן יהודי, אם תרצו – כדי לעמוד בה,