הקונספציה המערבית

בניסיון להבין את כוונתם של אויביו, המערב שוגה פעם אחר פעם בהערכת יתר של שיקולי רווחה כלכלית ובהערכת חסר של שיקולים אידיאולוגיים או זהותיים

Getting your Trinity Audio player ready...

רבות דובר כבר על הקונספציה הישראלית שהתגלתה במערומיה, שלפיה ארגון הטרור חמאס אינו מעוניין בהסלמה במאבקו עם מדינת ישראל. פחות מדי דובר על כך שהקונספציה הישראלית אינה אלא ביטוי מקומי אחד לתפיסה רווחת מערבית רחבה הרבה יותר אך שגויה באותה מידה.

חמאס הוליך אותנו שולל כאשר הציג תמונת שווא שלפיה הוא מוכן לרגיעה ולדו-קיום תמורת נכסים כלכליים ושיקום הרצועה. ייצוא תוצרת לישראל והכנסתם של אלפי פועלים עזתיים לעבוד בישראל נתפסו כצורך קיומי של חמאס, ובהתאם לכך כמנוף לחץ על יציבותו הפוליטית שימנע את פתיחתה של מלחמה מול ישראל. בפועל, כפי שגילינו בשבעה באוקטובר, חמאס ראה ביציבות, בשגשוג וברווחה הכלכלית אמצעים למימוש האידאולוגיה המוצהרת בגלוי באמנת חמאס, ולא כמטרה בפני עצמה. אמנת חמאס, הנגועה באנטישמיות בוטה, אינה מכירה בזכות הקיום של מדינת ישראל, וכוללת סעיף שלם (סעיף מס' 13) המתנגד לכל פתרון לבעיה הפלסטינית שאינו באמצעות הג'יהאד (מלחמת דת).[1] עיקרה של הקונספציה בהענקת משקל רב יותר לשיקולים הכלכליים מאשר לתפיסות האידיאולוגיות המוצהרות של חמאס.

שגיאה תפיסתית דומה הובילה במערב למסקנה שרוסיה לא תפתח במלחמה עם אוקראינה. האירופים חשבו שקשרי המסחר הענפים שלהם עם רוסיה, ובפרט הסתמכותם על אנרגיית הגז הטבעית שלה, יניאו אותה ממאמצי התרחבות גאופוליטית. ואולם בפועל, כפי שלמדו האוקראינים על בשרם, רצונה של רוסיה לשנות את הסדר העולמי ולשוב להיות מעצמת-על, בשילוב עם תפיסתה שאוקראינה היא חלק היסטורי ותרבותי מציוויליזציה רוסית גדולה, הן שהכתיבו את דרכי פעולתה. גם במקרה זה לא מדובר בדברים שנלחשו בחדרי חדרים, אלא בדברים שנאמרו קבל עם ועדה. בנאום שנשא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בפורום ולדאי הוא הדגיש כי הוא רואה ב"רוסים ובאוקראינים עם אחד, אומה אחת. … רוס של קייב [ישות פוליטית סלאבית מזרחית שהתקיימה בתחומי אוקראינה בלארוס ורוסיה בימי הביניים] היא מקורנו המשותף, ולא נוכל לחיות זה בלי זה".

בדומה לישראל אפוא, המערב כשל בניסיון להבין את כוונות הצד השני שכן העניק משקל עודף לשיקולי רווחה כלכלית ומשקל חסר לשיקולים אידאולוגיים או זהותיים.

מהו מקור כוחה של אותה קונספציה שאינו מאפשר לנו להינתק ממנה?

אחיזתה האיתנה של הקונספציה נובעת מעקרונות עומק שהשתרשו במחשבה המערבית. בעולם המערבי רווחת הסברה כי בני אדם שואפים לשפר את מצבם הכלכלי ואת רמת החיים שלהם. רעיונות אלה יסודם בעידן הנאורות, שהוגיו ראו בחשיבה הרציונלית מנחה בלעדית של ההתנהגות האנושית וסברו כי יצורים רציונליים שנפטרו מדעותיהם הקודמות ישאפו לשגשוג ולשיפור איכות חייהם. כאשר אלה הם העקרונות שעומדים בלב החשיבה המערבית, אין להתפלא על הקושי להבין אידאולוגיה אסלאמיסטית פונדמנטליסטית המגלה חשדנות ואף דחייה כלפי היתרונות שמציעים הרווחה הכלכלית והשגשוג. דחייה זו פשוט אינה עולה בקנה אחד עם ההנחה שלפיה כלל השחקנים השונים הם רציונליים.

אך האמת גלויה: אויבי המערב אינם שותפים לעקרונות אלה. בפסגת מערכת השיקולים של אויבי המערב נמצאים מניעים זהותיים: אידאולוגיים, לאומיים או דתיים, לא כלכליים.

דרך אחת להתמודד עם הקושי המערבי הזה היא לנסות להבין את מערכת העקרונות והשיקולים של הצד האחר. זו דרך הכרחית, אך לא מספיקה. קודם לכן נדרש צעד בסיסי יותר: הכרה בייחודיות המערבית עצמה. על המערב להכיר באלמנטים הזהותיים הפרטיקולריים שקיימים בו. כלומר, להכיר בכך שהאידאולוגיה, התרבות וההיסטוריה שלו משמעותיות לא פחות מרווחתו הכלכלית ושווקיו החופשיים.

הירתמות האוכלוסייה בישראל ערב המלחמה מדגימה את החיבור העמוק לזהות והנרטיב היהודי, גם כשהוא בא על חשבון הרווחה האישית. ישראלים שהיו באותה שבת שחורה מחוץ לאזור המאוים בחרו לנסוע דרומה תוך סיכון חייהם; ישראלים שהיו בחו"ל בחרו לעלות על המטוס הראשון לארץ כדי להילחם; ישראלים מכל רחבי הארץ ויתרו על עבודה, לימודים וקידום אישי כדי לצאת להתנדב ולעזור במאמץ המלחמתי. כל דפוסי ההתנהגות הללו מעידים על מניעים זהותיים עמוקים שגוברים על מניעי תועלת או רווח חומרי אישי מיידי.

גם מחוץ לישראל מרכיבי הזהות הם חלק אינטגרלי מדרך פעולתן של חברות מערביות. דוגמה לכך היא פרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. היתרון הכלכלי הגלום בחברות באיחוד האירופי לא הטה את הכף לטובת הישארותה באיחוד. השיקולים שהכריעו היו שימור הזהות הפרטיקולרית של הממלכה והבטחת המשילות הלאומית.

עַם שהנרטיב ההיסטורי בוער בו ותופס נתח נכבד מזהותו ומעולם הערכים שלו יוכל להבין באמת עד כמה מרכזי הנרטיב של הצד השני בקבלת ההחלטות אצלו ובהתנהגותו. הוא מבין כי מיתוסים מכוננים של עמים אחרים, בין אם מדובר בנכּבה ובתביעה לזכות שיבה במקרה הפלסטיני או בשאיפה אימפריאליסטית במקרה הרוסי, הם דברים שיש לקחת ברצינות תהומית.

ברגע שנכיר בחשיבות המניעים הזהותיים שלנו, לא נתפלא כלל על נכונותו של הצד השני לוותר על רווחה כלכלית ועל קדמה כלכלית לטובת הזהות והאידיאולוגיה שלו. הכרה במציאות זו תעזור למערב להבין ולחזות באופן מדויק, שקול וריאלי יותר את כוונות האויב, ולגבור עליו.


מאמרה זה של תאיר חלפון זכה השנה במקום הראשון בתחרות החיבורים לסטודנטים 'שורת המחץ' מטעם פורום קהלת.


תמונה: U.S. Secretary of Defense, באדיבות ויקימדיה


[1] מתוך סעיף 13 באמנת חמאס: "היוזמות [המדיניות], ומה שקרוי פתרונות של שלום והוועידות הבינלאומיות לפתרון הבעיה הפלסטינית, עומדים בסתירה לתפישת העולם של תנועת ההתנגדות האסלאמית. לפיכך ויתור על חלק כלשהו מ[אדמת] פלסטין כמוהו כזניחת חלק מן הדת… אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד. היוזמות, ההצעות והוועידות הבינלאומיות הן בזבוז זמן והבל הבלים".

עוד ב'השילוח'

מקיר הברזל לחרבות הברזל: אסטרטגיית-על לישראל
משטרת ישראל: להתחיל מחדש
עלייתה ונפילתה של נציבות הדורות הבאים

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה