הדור הצעיר של הטראמפיזם

ג'יי-די ואנס, המועמד הטרי שדונלד טראמפ בחר לסגנות הנשיא, מגלם לכאורה את התגשמות החלום האמריקני של אדם הבונה את עצמו בכוחות עצמו. ואנס הגיע ממשפחה לא מתפקדת בקהילה קשת יום בהרי האפלצ'ים. אימו הייתה מכורה לסמים קשים והוא גדל בעוני אצל סבתו. אך למרות הרקע הקשה שבו גדל הוא לקח את עצמו בידיים, התגייס לחיל הנחתים ושירת בעיראק. לאחר מכן  התקבל לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, פרסם ספר רב-מכר, ניהל במשך תקופה קצרה קרן הון סיכון, נבחר לסנאט מטעם מדינת אוהיו – ולאחרונה הוכרז כמועמד לסגנות הנשיא. כל זה עוד לפני גיל ארבעים, שהוא ציין באוגוסט האחרון.

ספרו של ואנס, Hillbilly Elegy, שבו תיאר את סיפור חייו המאתגר, זכה לשבחים משני צידי המפה הפוליטית. ואנס תיאר את סיפורה של הקבוצה החברתית שהוא הגיע ממנה,  מעמד הפועלים הלבן בחגורת הפלדה. הוא נתפס כמי שהצליח לתת לציבור הרחב טעימה מן הייאוש של קבוצת אוכלוסייה שסיפורה איננו מוכר דיו. בכך הוא תרם להסבר התמיכה בקרב קבוצות אלו במועמדותו לנשיאות של טראמפ בשנת 2016. בתקופה זו התנגד ואנס לטראמפ בחריפות. הוא ראה בו דמגוג גזעני המוכר "אופיום להמונים". אולם לאורך כהונתו של הנשיא טראמפ אימץ ואנס את הרטוריקה שלו והפך מאויב לחסיד אדוק.

ואנס נעשה אחד הדוברים הרהוטים והחריפים של תנועת MAGA (Make America Great Again) שמוביל הנשיא לשעבר טראמפ. בשנת 2020 אף זכה ממנו לתמיכה רשמית, שהבטיחה לו את הזכייה במושב בסנאט. בעוד מינוי מועמד לסגן נשיא נעשה בדרך כלל מתוך ניסיון לקלוע לטעמם של בוחרים שהמועמד המוביל איננו "מכסה", כאן ויתר טראמפ על ניסיון כזה והעדיף לסמן יורש צעיר ומבטיח שידאג להמשיך לעצב את המפלגה הרפובליקנית ברוחו גם לעתיד.

ההמרה הפוליטית של ואנס חברה להמרת דת שלו, לקתוליות, שנדון בה מייד. השינויים האישיים הללו, בשילוב עם התקדמותו המהירה, הבולטות האישית ויכולת הביטוי המרשימה שלו, הפכו אותו לפוליטיקאי מוכר אך גם שנוי במחלוקת. אלא שלמרות הניסיון של מבקריו הרבים של ואנס להציג את שינוי עמדותיו כאופורטוניסטי, הקשבה זהירה לדבריו מלמדת על שינוי רעיוני עמוק יותר.

במאמרו בגיליון הקודם של 'השילוח' תיאר שגיא ברמק בפירוט את התחזקותו והתעצבותו של הימין הפוסט-ליברלי החדש בארצות הברית. הימין החדש, אִבְחֵן, נוטה לראות את הליברליזם המקדש את זכויות הפרט על חשבון ערכים חשובים אחרים כעומד בסתירה לתפיסה של שמרנות לאומית. דוברים רבים של קבוצה זו מצביעים על נזקים לקהילה, למשפחה ולחברה כולה הנגרמים בשל תפיסה אטומיסטית של הפרט, קידוש שיח הזכויות וזניחת הדת הנוצרית במרחב הציבורי. לדעתם תפיסות אלו מידרדרות לכדי עריצות חברתית ומחשבתית מפני שהן מלווות בהדרה של דתיים ושמרנים מעמדות כוח והשפעה ובדה-לגיטימציה לרעיונות שמרניים.

כשוואנס מסביר את "ההמרה" שלו מימין שמרני לימין פופוליסטי (השימוש במונח כאן איננו כינוי גנאי. ואנס עצמו מאמץ הגדרה זו), הוא מתאר מעין התגלות שחשפה אותו לשחיתות עמוקה ואדישות של האליטות בשתי המפלגות כלפי אזרחים "פשוטים". בכמה הזדמנויות תיאר כיצד דווקא הצלחת ספרו הפגישה אותו עם בעלי עסקים עשירים במיוחד, וכיצד פגישות אלו גרמו לו להבין את עומק הניכור בינם לבין ההמון. בנאום בפני תנועת "השמרנות הלאומית" הוא תיאר את התהליך שעבר במונחי הסרט 'מטריקס'. מרגע שבחר בגלולה האדומה, אי שם בין השנים 2016–2020, החל לראות את המציאות "כפי שהיא".

לדעתו של ואנס, הדבר החשוב ביותר שעל קהילות מקומיות, ועל אזרחי אמריקה בכלל, לשאוף אליו, הוא יציבות. יציבות כלכלית, דתית ולאומית.

המפתח ליציבות טמון ברובו בשדה הכלכלי. כלכלה, ובעיקר שוק העבודה, היא הנושא החביב על ואנס. בעיניו, הבעיה הכלכלית העיקרית בארה"ב היא התמכרותה לעבודה זולה. זו מיובאת אליה באמצעות הגירה חופשית, ומטופחת גם מחוצה לה בשל הסחר החופשי עם סין וההשתעבדות של משקי הבית האמריקניים לסחורה זולה המיוצרת מעבר לים. לכן, הצעדים הדחופים ביותר בעיניו, מלבד העלאת שכר המינימום, הם הגבלה של ההגירה, הטלת מכסי מגן (בעיקר על סחורה סינית), והפחתת רגולציה בתעשייה המקומית. לדעתו, עידוד "תוצרת הארץ" האמריקנית הוא צעד בעל משמעות ביטחונית רחבה.

מובן שהצעדים הללו (מלבד הפחתת הרגולציה) אינם תואמים את המסורת הכלכלית השמרנית של המפלגה הרפובליקנית. זו דגלה בדרך כלל, לפחות באופן הצהרתי, בהפחתת מיסים, שחרור חסמים וחופש כלכלי. ואנס איננו מהסס לצאת נגד הקו המסורתי של המפלגה. הוא אף שיתף פעולה עם מחוקקים דמוקרטים הנחשבים ל"סוציאליסטים" (ביניהם הייתה גם אליזבת וורן) להגברת הרגולציה על רכבות, הגבלת שכר הבכירים בבנקים, וביטול הטבות מס למיזוגי חברות. בכך מאמץ ואנס עמדות כמו אלו של הכלכלן אורן קאס, המצביע על החשיבות של שיקולים חברתיים ושיקולי ביטחון לאומי בניהול כלכלה לאומית, על חשבון יעילות השוק. לדעתו של ואנס, הכלכלה האמריקנית, ובעיקר זו הרפובליקנית, מתמקדת יותר מדי בצרכן, ועליה לשוב ולשַווֹת לנגדה את הפועל הפשוט.

לדעתו של ואנס, שידוד המערכות בכלכלת העבודה אינו נפרד מסוגיות "שמרניות" או דתיות קלאסיות כמו ערכי המשפחה וקדושת הנישואים. בראיון לכתב העת השמרני First Things טען ואנס, תוך שהוא מגייס את הרקע הסוציו-אקונומי הקשה שלו, שהדרך לשמור על משפחות מתַפקדות עוברת בתחום הכלכלי. קשיים בזוגיות יכולים לנבוע מסיבות רבות כמובן, אך מצוקה כלכלית כמעט תמיד תיצור קשיים כאלה. לצד ביטחון כלכלי, ואנס עומד על כך שיציבות משפחתית מושגת בעיקר באמצעות חיים קהילתיים ואמונה דתית. תפקידו של הממסד לאפשר, ובוודאי שלא לתקוף, את המבנים החברתיים הללו.

הקתולי החדש

גם כשוואנס מדבר על סוגיות דתיות, ועל החוויה הדתית האישית שלו, הוא חוזר מהר מאוד לכלכלה. לטענתו ההתמקדות הדתית הרגילה בסוגיות של אתיקה מינית ונישואים מחמיצה את מה שיש לדת לומר על מדיניות כלכלית וחברתית. "התורה החברתית הקתולית" (Catholic Social Teaching), המדגישה ערכים כמו סיוע לעני, כבוד לעבודה וסולידריות חברתית, מילאה תפקיד מפתח בהמרת הדת שלו לקתוליות בשנת 2019. כשהתייחס להמרה זו תיאר אותה כשילוב בין חיפוש אינטלקטואלי אחר דת בעלת מסורת ארוכה ורלוונטית, לבין מסע אישי לעבר אמונה מוכרת ויציבה שבה מחזיקים רבים מן האנשים שהוא אוהב ומעריך.

בשיחה עם ההוגה השמרני רוד דְרֶהֶר טען ואנס שהעובדה שקתולים נקראים לעבוד כל ימיהם על אמונתם כדי לזכות ב"חסד" האלוהי משכה אותו יותר מהטרנספורמציה הפתאומית האהודה על זרמים נוצריים אחרים, תוך שהוא רומז כנראה לחווית ה"לידה מחדש" האוונגלית. כנשאל אם אמונתו הדתית תשפיע על המדיניות הציבורית שהוא מקדם ענה בחיוב. עמדה זו איננה צריכה להפתיע לאור הביקורת הרווחת בימין החדש הפוסט-ליברלי נגד התפיסה הליברלית המודרנית של הדת כעניין אישי בלבד. ואנס מבקש לחבר יותר מן המקובל כיום בין דת לשאלות של מדיניות ציבורית. הוא מתנגד גם להפלות, אם כי הוא טוען שהשיטה המועדפת בעיניו היא שכל מדינה תקבע את חוקיה בעצמה בנושא זה.

המרת דת עשויה אולי להישמע זרה לקורא הישראלי, אך יש לדעת שבעולם דובר האנגלית ובאמריקה בפרט המרות דת הן עניין נפוץ. המרת דת לקתוליות בפרט היא תופעה מוכרת בקרב הוגים שמרנים שמצאו בדת זו תחושה של ודאות ויציבות, וכן מסורת פילוסופית, אינטלקטואלית ומוסרית עשירה. די להזכיר בהקשר זה דמויות שמרניות בולטות כגון ג"ק צ'סטרטון, אליסדייר מקינטאייר, ראסל קירק וריצ'רד ג'ון נויהאוס. האחרון חיבר בשנת 1987 את הספר 'הרגע הקתולי' (The Catholic Moment) שבו התנגד לטענה שיש סתירה מהותית בין האמונה הקתולית לדמוקרטיה האמריקנית, ובעיקר צפה, ואף קידם באופן פעיל, את הפיכתה של הקתוליות לכוח מעצב בתרבות וב"פילוסופיה הציבורית" בארה"ב. שניים מן ההוגים שהשפיעו במיוחד על ואנס, הפילוסוף הצרפתי רנֶה ז'יראר והעיתונאי האיראני-אמריקני סוהרב אחמרי, גם הם מומרים לקתוליות.

הבולטות הקתולית הדתית בקרב הימין החדש, ובקרב תומכי טראמפ בפרט, מלמדת, לדעתו של הפובליציסט השמרן מתיו שמידט, כי טראמפ אינו דוחה מצביעים נוצרים אדוקים, אלא דווקא מושך אותם. בכהונתו הראשונה של טראמפ רווחה ההערכה כי דמותו המוחצנת וגסותו ירחיקו מצביעים דתיים מהמפלגה הרפובליקנית. אך התברר שמאמינים רבים החשים נדחקים מן המיינסטרים החברתי בשל אמונתם, מזדהים עם התבטאויותיו של טראמפ נגד האליטות החילוניות, נגד הגירה ועוד. הזדהות זו התבטאה בעלייה בשיעור ההצבעה לטראמפ בקרב קתולים, אוונגלים ופרוטסטנטים שחורים בין 2016 ל-2020. מינויו של ואנס הקתולי צפוי לחזק מגמה זו ואולי אף לקרוץ ל"אינטגרליסטים" – קתולים המבקשים להכפיף את מערכות השלטון החילוניות לדת הנוצרית – שאחד הידועים שבהם הוא המשפטן אדריאן וֶרְמְיוּל מאוניברסיטת הרוורד (גם הוא כמובן מומר לקתוליות).

האינטרס והסנטימנט

לבסוף, יחסי חוץ. ההתמקדות של ואנס באינטרסים הכלכליים של האדם הפשוט ש"נשכח" על ידי הפוליטיקאים היא גם המפתח להבנת מדיניות החוץ שלו. בחודש מאי האחרון נשא ואנס הרצאה במכון המחקר קווינסי בוושינגטון הבירה, ובה פרס את משנתו בהקשר זה. בעיניו, יחסי החוץ של ארה"ב צריכים להתבסס על שני עקרונות. העיקרון הראשון הוא ריאליזם קר ומחושב הבוחן את התועלת שמניבה לאינטרס האמריקני מעורבות אמריקנית בסכסוכים זרים. כמענה לביקורת השגורה המאשימה ריאליסטים בהתעלמות משיקולים מוסריים הוא טען שהשיקולים המוסריים שיש להתחשב בהם הם אלה המקובלים על האזרחים האמריקנים ולא אלה שמנחית עליו מלמעלה הממסד. כך למשל ערך "קידום הדמוקרטיה" במדינות כמו עיראק איננו מבטא אינטואיציה מוסרית רחבה בארה"ב, ולכן מדיניות החוץ של הנאו-שמרנים לפניו הייתה "מטופשת".

העיקרון השני של ואנס הוא הכפפה של יחסי החוץ לשאלות של כלכלה מקומית. לכן, סיוע או התערבות חיצונית שעשויים לשפר את מצבו הכלכלי של האזרח האמריקני (כמו למשל התנגדות להתעצמות הסינית במזרח אסיה) הם מבורכים, ואילו יוזמות כמו פלישה לעיראק ואפגניסטן או סיוע לשרידותה של אוקראינה אינן כאלו.

כשהנשיא ביידן הציג השנה את חבילות הסיוע של הממשל לאוקראינה ולישראל, ואנס התנגד נחרצוֹת לסיוע הצבאי לראשונה, ותמך בהגדלת הסיוע לאחרונה. כדי להסביר את ההבדל הוא נקט רטוריקה תועלתנית וגם שפה דתית. מבחינה "ריאליסטית" הוא הסביר שסיוע אמריקני לאוקראינה איננו מסוגל לשנות דרמטית את פני המערכה, בגלל עוצמתה של רוסיה וחולשתה של אוקראינה, ואילו במקרה של ישראל הניצחון אפשרי. ועוד, ישראל היא מעצמה טכנולוגית, וטיפוח חדשנותה הצבאית הוא אינטרס אמריקני מובהק בשל היכולת להפיק תועלת ממערכות כמו כיפת ברזל.

מעניינת יותר הייתה טענתו הדתית. ואנס הסביר שרוב אזרחי ארה"ב סבורים "שהמושיע שלהם, ואני עצמי נמנה עם המאמינים בישו, נולד, מת וקם לתחייה ברצועה הצרה והקטנה הזאת לחוף הים התיכון". לכן, הגנה על שלמותה של מדינת ישראל היא אינטרס מוסרי אמריקני מובהק. לדעתו המחשבה שמדיניות חוץ אמריקנית יכולה להתעלם מההקשר הישראלי המיוחד היא "מגוחכת", בשל הזהות הנוצרית של רוב הציבור האמריקני. ואנס גם ביקר בישראל ביולי 2022, תמך בהעברת השגרירות לירושלים, התנגד להסכם הגרעין ולאחרונה הביע דאגה מן האנטישמיות הגואה בקמפוסים.

אם צריך לסכם את גישתו של ואנס למדיניות ציבורית אפשר לדבר על שמרנות חברתית (המקדשת יציבות), מתובלת ברטוריקה פופוליסטית ("האוניברסיטאות הן האויב" היא למשל כותרת של הרצאה שלו). מבחינה כלכלית הוא שם דגש בשיפור מצבו של "האמריקני הפשוט" גם על חשבון יעילות השוק, ומבקש לתת לגיטימציה לעיצוב מדיניות כלכלית וביטחונית גם באמצעות שיקולים רוחניים.

ואנס מייצג את הפלג בימין החדש שחרף השימוש שלו ברטוריקה חריפה, מודע יחסית לביקורות נגדו ועושה מאמץ מסוים להתמודד איתן, גם אם לא תמיד באופן משכנע במיוחד. כך לדוגמה, בראיון לניו-יורק טיימס הוא הכיר בכך שהעלאת שכר המינימום עלולה להגביר אבטלה, אך טען כי "לפחות לאלו שמועסקים יהיה שכר מכובד". בנאום ההכתרה שלו בוועידה הרפובליקנית במילוווקי הודגשה מאוד עובדת היותה של אשתו אושה בת להורים ממוצא הודי. נטען שם שזהו ביטוי מובהק של "החלום האמריקני", כדי להדוף טענות על גזענות.

ג'יימס דיוויד ואנס שונה מטראמפ בכמה מובנים חשובים. הוא צעיר יותר, משכיל יותר, דתי יותר, "מוזר" פחות, וכנראה גם בעל מודעות עצמית גבוהה יותר. אך כפי שטוענים רבים שהתעמקו בדמותו, וכפי שהוא עצמו מודה במידה רבה, הבשורה שלו לאמריקה היא בסופו של דבר בשורתו של טראמפ. ואם להשתמש בדימוי של סטיב באנון, יועצו לשעבר של הנשיא לשעבר: "ואנס הוא כמו השליח פאולוס עבור המשיח טראמפ. המומר הנלהב שמפיץ את בשורת הטראמפיזם יותר משטראמפ עצמו היה מסוגל".

יצחק מור הוא תלמיד לדוקטורט בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית. מחקרו עוסק במחשבה הפוליטית והתיאולוגית של הוגים קתולים ויהודים בתנועה השמרנית בארצות הברית.

תמונה: Gage Skidmore, באדיבות ויקימדיה