העולם מסתובב ימינה

רעיונות ימניים הולכים ונעשים מקובלים, ואף מתבססים כקונצנזוס, אף כי עודם מתויגים על ידי האליטות הליברליות כרעיונות רדיקליים. תהליך זה אינו מתרחש רק בישראל או בארצות הברית אלא ברחבי העולם המערבי. עמדות כמו שמירה על זהות לאומית ושאיפה ללכידות חברתית ולהידוק הגבולות נהפכות בהדרגה לנורמות מקובלות במערכות השלטון ובקרב הציבור הרחב.

תפנית פוליטית זו מאלצת הוגים ליברלים ופרוגרסיבים להתמודד עם אתגר רעיוני: כיצד המסגרת הדמוקרטית, המתבססת על הכרה בתבונת היחיד ואשר מבקשת לכאורה להרחיב את חירותו הפרטית, מובילה לתוצאה המדגישה את חשיבות הקולקטיב? כיצד עשורים של ליברליזציה חברתית וכלכלית מואצת הולידו שמרנות הסוחפת אחריה המונים? יותר ויותר הוגים ליברלים מבינים עתה כי ליברליזם מופשט וזהות אוניברסלית אינם מספקים מענה אישי וקהילתי לחלקים גדֵלים בציבור.

ואולם ליברלים רבים מסרבים להתמודד עם סיבות העומק לעליית הימין והיחלשות הליברליזם. חלקם, למשל, עסוקים בשלל ניסיונות לעקר את הבחירה הדמוקרטית החופשית של הציבור על ידי ניסוח מחדש של טיבו של המשטר הדמוקרטי כמשטר המחייב את ביסוסו וקידומו של הליברליזם. ההגנה על זכויות נעשית לפתע למהות הדמוקרטיה, בעוד המרכיב הפורמלי שלה מצטמצם. לציבור אומנם קיימת הזכות לבחור את מנהיגיו ואת רעיונותיו, אך אלו צריכים להימצא בגבולות גזרה תחומים המבטיחים סל רחב של זכויות פרט. הניסיון לאתגר אקסיומות בשיח הזכויות על בסיס זהויות קולקטיביות ולייצר תנועה של רצוא ושוב בין השניים מוביל מהר מאוד להאשמה בדבר "סכנה לדמוקרטיה", טענה החותרת תחת הלגיטימיות של ההליך הדמוקרטי עצמו וגוזלת את היתרון המהותי של הדמוקרטיה על פני משטרים טוטליטריים: היכולת לבצע ניסוי וטעיה פוליטיים.

למרות שיח ההפחדה המגיע ממחוזות ליברליים, חשוב להדגיש כי התחזקות הימין בארץ ובמערב לא רק שאינה מהווה סכנה לדמוקרטיה אלא למעשה מהווה הוכחה לחוסנה של החברה הדמוקרטית. עליית הימין מראה כי הציבור אינו נכנע למוסכמות ותכתיבים רעיוניים ופוליטיים, וכי הוא מוכן לערוך התאמות ושינויים בהשקפת עולמו ולבחון את המדיניות הטובה ביותר אשר תבטיח לו שגשוג ויציבות. במקום עדריות וציות, אנו רואים חוסר אמון גובר כלפי האליטות הפוליטיות והתקשורתיות המוקיעות את עמדות הימין וממסגרות אותן כקיצוניות גם כאשר עמדות אלו משקפות מצוקות וצרכים ממשיים בשטח. הציבור נוטה דווקא לבחון את העמדות לגופן ולזהות את המענה הפרקטי שהן מציעות – מתוך הבנה שהעמדות הללו, הרואות בערכים המקומיים ובאחריות הלאומית כלפי אזרחים את המוקד, הן למעשה ביטוי לשאיפה לשמור על סדר ושגשוג ארוך-טווח.

נתוני התמיכה בטראמפ בבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית שומטים את הקרקע מתחת לתפיסות מבוססות פוליטיקת הזהות ולזעקות בדבר גזענות. כ-35% מהלטינים הצביעו לטראמפ – עלייה ניכרת לעומת הבחירות הקודמות, ובפרט בקרב קהילות החיות סמוך לגבול וחוות את ההשלכות הישירות של הגירה לא חוקית. בקרב הקהילה האפרו-אמריקנית, כ-15% תמכו בטראמפ, עלייה של 3% מ-2020. כ-56% מהמצביעים במעמד הביניים בפרברים ובאזורים כפריים בחרו בו בניסיון להחזיר שליטה על הכלכלה ולמנוע המשך העברת מקומות עבודה לחו"ל. רבים ממצביעים אלה חוו את ההשלכות של הגירה נרחבת ואובדן תעסוקה בתעשיות שונות, והרגישו כי טראמפ מציע תשובה ממשית לבעיית מדיניות מוחשית.

גם אם ישנם שוליים קיצוניים בעלי מאפיינים גזעניים, סמכותניים וריאקציוניים המבקשים לזהות עצמם עם עליית הימין העולמי, רוב מוחלט של מצביעי הימין היום במערב אינו מזדהה עם תפיסות כאלו ואף סולד מהן. "הימין הקיצוני" כתופעה גלובלית הוא איש קש שיוצרים זרמים רעיוניים אשר בפרפראזה תנ"כית ניתן לומר עליהם כי את צל ההרים הם רואים כנאצים, בעודם מנסים להשליך את המציאות של המאה ה-20 על המאה ה-21. האמת היא שהימין בעולם מציע את מה שלפני שנים לא רבות נחשב לבסיס ההסכמה שאפילו לא נדרש לדון בו: מסגרת פוליטית המכבדת זהות ושואפת ללכידות חברתית תחת אמונה ודגל, ורואה בהן, נוסף על ערכים אוניברסליים, מרכיבים הדורשים הגנה ומתירים שימוש בכוחה הריבוני של המדינה.

רבים טוענים כי השמאל מתקשה להסביר לציבור את הערך שבשיח הזכויות המופשט שהוא מקדם, ולכן הוא סובל ממשבר פוליטי. האמת שונה: בוחרים רבים פונים לימין משום שתפיסת עולם זו מבטאת בעיניהם מימוש עצמי וקהילתי. שיח הזכויות, גם בצורתו המתונה, מתקשה להעניק תחושת שייכות או לספק מודל חברתי יציב. על אחת כמה וכמה השיח הזהותני הקורבני המייצר פירמידה חברתית ומאבקי כוח מתמידים. פרופ' יאשה מונק, אחד הקולות האמיצים בעולם הליברלי כיום, הבין כי האתגר של השמאל אינו בשיפור הדימוי הציבורי שלו בלבד, אלא בצורך לאמץ מרכיבי זהות ושייכות – למשל, על הליברליזם לאמץ "לאומיות מכילה", ולהכיר כי לא לכל בעיית מדיניות ישנו פתרון רציונלי יחיד.

כמי שדוגלים בערכים אלו ומצליחים לבחון בביקורתיות את ההתפתחויות בזירה הרעיונית והבינלאומית, מוטלת עלינו החובה לנצל תמורות אלו לחיזוק מעמדה וערכיה של מדינת ישראל בעולם המשתנה. אך בה בעת עלינו לעמוד על המשמר ולהבטיח שלרכבת הרעיונית השמרנית ישנה מסילה יציבה ובטוחה לנסוע עליה, וכי אין היא מוסטת על ידי גורמים אינטרסנטיים ורדיקליים שמושגים כמו "יציבות", "שגשוג" ו"מסורת" משמשים להם כסוּת ליצר מהפכני, דכאני ואנטי-ליברלי.

נדב חכם הוא יועץ אסטרטגי למגזר הציבורי ומוביל קהילה צעירה במרכז לונדון.

בניה שרלו הוא יועץ לענייני ישראל במפלגה הרפובליקנית.

תמונה:W.carter, באדיבות ויקימדיה