מה הוביל להתעשרות הגדולה?

פרופ' יואל מוקיר קיבל בימים אלה את פרס נובל בכלכלה לשנת 2025 לצד פיטר האוויט ופיליפ אגיון. מוקיר נולד בהולנד, גדל ולמד בישראל עד לסיום התואר הראשון, וזה יותר מחמישים שנה שהוא עובד באוניברסיטת נורת'ווסטרן שבארצות הברית. אבל הוא לא "ישראלי לשעבר" בשום צורה. מוקיר מלמד באוניברסיטת תל-אביב קורס מרוכז קצר כמעט כל שנה, לא בשביל כבוד או פרנסה, אלא, כך הסביר לי: "כאוויר לנשימה". מחקריו של מוקיר בהיסטוריה כלכלית צוטטו ב"גוגל סקולַר" יותר מ-10,000 פעמים, עובדה שהפכה אותו מזמן למועמד מוביל לפרס נובל בכלכלה – שבו זכה בשעה טובה בגיל 79.

המחקר שבעבורו קיבל מוקיר את הפרס מתחיל בספרו מנוף העושר: יצירתיות טכנולוגית והתקדמות כלכלית, שראה אור בתחילת שנות התשעים. המטרה העיקרית של המחקר היא להבין מדוע הצמיחה הכלכלית המודרנית החלה במקום ובזמן מסוימים (ספציפית, בבריטניה במאה ה-18) ולא במקום וזמן אחרים. הצמיחה המודרנית שהחלה במהפכה התעשייתית הביאה לנו רווחה חומרית חסרת תקדים המוסיפה לגדול, ותוחלת חיים יותר מכפולה מזו שהייתה עד לפני מאתים שנה.

נקודת המוצא במחקריו של מוקיר מפתיעה ונועזת: האמרה הידועה "הכורח הוא אבי ההמצאה" היא שגויה, לפחות חלקית. מדוע? מכיוון שכל אדם שחי בעבר הרחוק היה רוצה רמת חיים כמו שיש לנו. כל הורה ראה "כורח" להביא את ילדיו לבגרות ולא לקבור בממוצע מחצית מהם בגלל מחלות ורעב – כפי שהיה המצב עד המאה ה-19. ההבדל הוא לא בין הרצון (או הכורח) שהיה בחברות שונות לגבי שיפור באיכות החיים אלא ביכולת שלהן להמציא המצאות שישפרו את איכות החיים. רק לאחרונה ישראל ואוקראינה ניצבו שתיהן בפני כורח לפתח נשק נגד טילים בליסטיים. ברם רק בישראל הייתה היכולת לפתח נשק כזה.

מדוע לחברות מסוימות יש יכולת טכנולוגית גבוהה יותר מלאחרות? לתובנות של מוקיר יש השלכות גם לגבי ההווה. מוקיר זיהה ארבעה גורמים עיקריים שתורמים ליצירתיות טכנולוגית: מדע מבוסס טכנולוגיה, גישה לידע, תמריצים לחדשנות ויעדים מוגדרים. אדון בהם לפי הסדר.

1. התקדמות מדעית בעזרת טכנולוגיה. המדע מתקדם בעיקר בזכות כלי עבודה של מדענים, ויש משוב חיובי הדדי בין מדע לכלים. מכשיר חדש מוביל לתובנה מדעית חדשה, שמאפשרת את בנייתם של מכשירים משופרים, וכך הלאה – בינתיים ללא סוף. למשל, במהפכה המדעית במאה ה-17, מכשיר ושמו ברומטר הוכיח את קיומה של אטמוספירה ומכשיר ושמו משאבת אוויר הוכיח את קיומו של ריק. גילויים אלה הובילו במאה הבאה להמצאת מכשיר אחר: מנוע הקיטור.
2. גישה קלה ומהירה לידע: הידע הרלוונטי לקדמה טכנולוגית נמצא בידי מעטים שנמצאים בחזית המחקר. ואולם צריך שידע זה יהיה נגיש למי שיכול להשתמש בו. אחרי מהפכות הכתב והדפוס שסייעו רבות בכך, מהפכה נוספת הייתה ה"אנציקלופדיה" שפורסמה בצרפת במאה ה-18, כשעשרות כרכיה ריכזו לראשונה את כל הידע האנושי בצורה נגישה וזולה. באותו זמן, בערי בריטניה היו אגודות מדעיות שהפגישו בקביעות בין מדענים למהנדסים ויזמים, מה שתרם למהפכה התעשייתית בהמשך המאה.
3. תמריצים לחדשנות. מי שמאתגר נכונה את הידע הקיים צריך לזכות בתגמול, ובוודאי שלא להיענש על דברי "כפירה". חוקי פטנטים בעת החדשה המוקדמת העניקו תגמול כזה, ובריטניה (בניגוד לצרפת) התעקשה על זכותם של ממציאים ליישם את המצאתם גם אם פגעה בעקיפין בפרנסתם של אנשי הטכנולוגיה הישנה. חופש הביטוי של אנשים חדשנים נבע מהביטחון שיוכלו לעבור בין מדינות אם השליט המקומי יקשה עליהם. כמעט כל המדענים באירופה נדדו בין אוניברסיטאות ומדינות במה שהפך להיות שוק חופשי ותחרותי של רעיונות. לאף שליט באירופה לא היה די כוח לעצור את הקדמה.
4. יעדים מוגדרים היטב. בשנת 1700 מדענים ומהנדסים באירופה הגדירו חמש בעיות שדורשות פתרון דחוף: מים שהציפו מכרות, טווייה איטית של כותנה, עיבוד יקר של ברזל, אבעבועות רוח שהרגו המונים, וחוסר יכולתם של מַלָּחים בים לדעת באיזה קו אורך הם נמצאים. עד 1815 כל הבעיות האלו נפתרו. מבחינה מסוימת, זוהי חזרתו של ה"כורח" שמוקיר התנגד לו כהסבר בלעדי, אבל בצורה מאוד מוגבלת: מדובר בכורח שרבים וטובים מתמקדים בו בצורה מפורשת, והכורח עצמו לא מספיק להביא להמצאה. למשל, גרמניה כשלה בפיתוח פצצת אטום אבל ארצות הברית הצליחה.

ומה היום? איך אנחנו בהשוואה לתקופה שהביאה את המהפכה התעשייתית? לפי הניתוח של מוקיר, הפוטנציאל מצוין. הבינה המלאכותית היא טכנולוגיה המאפשרת התקדמות מדעית וגם משפרת גישה לידע במידה שקשה עדיין לעכל. מדיניות ממשלתית עדיין יוצרת תמריצים לחדשנות ללא הפרעות יוצאות דופן: יש חוקי פטנטים וקל להקים חברות סטרטאפ, ולמי שנשאר באקדמיה יש תמריצים בדמות קביעוּת ופרסים כמו פרס נובל. גם היום יש ביזור בריא של מדע וטכנולוגיה – בין ארה"ב, אירופה ומזרח אסיה. אף ממשלה לא יכולה לעצור, למשל, את פיתוח הבינה המלאכותית. מי שתנסה לעשות זאת תישאר מאחור. עם זאת, הניידות של אנשים חדשנים נפגעה לאחרונה עקב הגבלת ויזות עבודה בארה"ב. לגבי אתגרים מוגדרים היטב, קל להסכים על כמה מהם: הצורך באספקת אנרגיה אמינה ובטיחותית לאוכלוסיית העולם הגדלה, הידרדרות קוגניטיבית של זקנים, עודף משקל של תושבי הארצות העשירות. רוב המדינות המפותחות מגדירות את משבר האקלים כָּאתגר הגדול ביותר, אבל זה עניין שנוי במחלוקת.

העתיד יכול להיות מזהיר, אבל זה לא מובטח. המכשול העיקרי שתמיד עומד בפני הקדמה, הזהיר מוקיר בהרצאה בנושא בישראל ב-2016, הוא טיפשות. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מלחמות העולם שעיכבו את הצמיחה הכלכלית בעשורים. עוד לא ברור מי ייצא טועה לגבי משבר האקלים, אבל נראה שהריסת כל תחנות הכוח הגרעיניות בגרמניה היא טיפשות, ואין ספק שתושבי העיר ניו-יורק נהגו בטיפשות כשבחרו ראש עירייה קומוניסט אנטישמי.

הטיפשות הגדולה ביותר שרלוונטית ליואל מוקיר עניינה דווקא בעולם האקדמי. למרות הכבוד הרב שרוחשים לו במחלקות לכלכלה בכל העולם, אף אחד לא ימשיך את דרכו במחלקות לכלכלה בארצות שבהן הוא עובד. מוקיר כותב בעיקר ללא מתמטיקה וסטטיסטיקה, אבל זה אסור כיום במחלקות לכלכלה בארצות הברית ובישראל. מוקיר כותב בעיקר ספרים, אבל בישראל המועצה להשכלה גבוהה מתקצבת אוניברסיטאות לפי כמות המאמרים (ולא ספרים) שפרסמו חוקריהן, ובמחלקות לכלכלה התמריץ הזה הפך לאיסור דה-פקטו על כתיבת ספרים. עם הספר הופך לעם המאמר. למרבה המזל, עדיין יש בעולם שוק חופשי מבוזר לרעיונות: מחקר בהיסטוריה כלכלית בסגנון מוקירי עדיין לגיטימי במחלקות לכלכלה באירופה, וגם בכל המחלקות להיסטוריה בעולם (ההעדפה האידיאולוגית שלהן למרקסיזם היא אתגר נפרד).

ד"ר דרור גולדברג הוא מרצה בכיר במחלקה לניהול ולכלכלה באוניברסיטה הפתוחה ומזכיר האגודה הישראלית להיסטוריה כלכלית.

תמונה: Karen Zhou, באדיבות ויקימדיה