המספרים, פברואר 2017

Getting your Trinity Audio player ready...

המתאם ה(לא) מפתיע בין עושר ואושר

האינטואיציה הבסיסית אמנם רואה קשר בין אושר ועושר, אך התרבות הגבוהה מרבה להעמיד את הקשר הזה בסימן שאלה. הוגים רומנטיים, שלא אהדו את ההתקדמות הטכנולוגית והכלכלית המואצת של העת החדשה וביכרו להתרפק על העבר, ראו את מאמציו המתמידים של המין האנושי לשיפור מצבו החומרי כמאמצים מלאכותיים המעוררים ניכור, מתח וסבל. ז'אן ז'אק רוסו הכריז בפתח ספרו "אמיל או על החינוך" כי "הכול טוב בהשאירנו את הדברים לידיו של הבורא; הכול מתקלקל בידיו של האדם".[1] חיזוק לעמדות אלו הגיע מן המזרח; לא רק מן הדתות המטיפות לצאת כליל מן המרוץ אלא גם מדמות כמו מהטמה גנדי, שלמד במערב, אך טען ש"טבעה של הציביליזציה הזאת הוא כזה שאדם צריך רק להתאזר בסבלנות, והיא תשמיד את עצמה… יש להוקיע אותה".[2] מנגד ניצבו לא מעט היסטוריונים של העת העתיקה וימי הביניים, שבהכירם את חיי העוני והניוול – "דלים, מאוסים, חייתיים וקצרים"[3] – של הימים הקדם-מודרניים הדגישו את ההתקדמות העצומה שהושגה מאז. מחיים שנחוו כ"שורה אין קץ של פגעים… מלחמות ומעשי שוד, עוני, מחסור ומגיפה"[4] התקדמנו לחיים נוחים ונעימים בסך הכול.

עם התפתחות מדע הכלכלה והפסיכולוגיה המודרנית החלו חוקרים רבים לנסות לחקור את הסוגיה בכלים אמפיריים (אין כלים למדוד אושר כמדד אובייקטיבי; הפתרון המקובל הוא לבדוק את התחושה הסובייקטיבית של הפרט). מתוך מחקרים אלה נוסח בשנת 1974 "פרדוקס איסטרלין": בהשוואה בין אנשים נמצא קשר בין עושר לאושר, אך לא כן בהשוואה בין מדינתית. כלומר, אמנם שיפור בתנאי חיים בסיסיים משפר את שביעות הרצון של האדם, אך תושבי מדינות עשירות לא נמצאו מאושרים יותר מתושבי מדינות עניות.

מקור: GDP Per Capita PPP 2011 – WDI, World Happiness Report 2016

לפרדוקס זה הוצעו הסברים שונים, וביניהם הטענה כי מה שמשפיע על תחושת האושר האישית איננו העושר המוחלט אלא זה היחסי. אנו משווים את מצבנו למצבם של שכנינו הקרובים וחשים טוב יותר כאשר אנו עשירים מהם, אך איננו נוטים להשוות את עצמנו לאנשים רחוקים במדינות אחרות. עוד טען ריצ'רד איסטרלין, מנסחו של הפרדוקס הנזכר, כי מעל רמת הכנסה מסוימת אין קשר בין תוספת עושר לתוספת אושר. בעקבות ממצאים אלו הומלץ לקובעי מדיניות להפסיק להתמקד במדיניות מבוססת צמיחה (החל מרמת עושר מסיימת) ולהתמקד בשיפור מדדים אחרים שנתפסו כגורמי אושר גדולים יותר.

אלא שלנוכח מידע רב שנאסף בעשורים האחרונים, ובמיוחד מחקר רחב היקף של מכון גאלופ בשנת 2006 שנשען על נתונים מ-132 מדינות, ערערו כמה כלכלנים חשובים על עצם קיומו של הפרדוקס.[5] מתברר כי האינטואיציה הפשוטה דווקא נכונה: קיים מתאם גבוהה מאוד בין חוסנה הכלכלי של כל מדינה לבין רמת שביעות הרצון הכללית של אזרחיה מחייהם. זהו מתאם הגבוה מ-0.8, מתאם שהוגדרר על ידי החוקרים כ"גבוה להפליא", והוא קיים הן ברמת הפרטים הן ברמת המדינות.

אמנם מדובר במתאם שייתכנו לו גורמים סיבתיים מגוונים, אך נדמה שדי בו להפריך את הטענה, שעדיין רווחת, כי אין קשר ממשי בין מצב כלכלי לבין אושר ושביעות רצון מן החיים. במילים אחרות, ייתכן שבכל זאת "עושר קונה אושר", כניסוחה של הכותרת ב'ניו-יורק טיימס' לידיעה שדיווחה על הממצאים.[6] תוצאה זו נתמכה במחקרים נוספים, ביניהם מחקרו של הכלכלן הסקוטי זוכה פרס נובל אנגוסס דיטון.[7] מעניין לציין את המקום הנכבד שתופסים בהקשר זה אזרחי ישראל. הללו מדווחים באופן עקבי על שביעות רצון גבוהה מחייהם.. במדד האחרון שפורסם בשנת 2016 נמצאו במקום העשירי בעולם.[8]

נראה שבסופו של דבר מאמציו המתמידים של המין האנושי לשפר את רווחתו החומרית הם ביטוי עז לרצונו של האדם לשפר את תחושתו, להגדיל את אושרו – רצון שמצליח לתת פירות. בהתאם לכך ניתן להסיק שמדיניות כלכלית מכוונת צמיחה היא מן הדברים שממשלה יכולה להנהיג כדי להשפיע לטובה על האושר של כל אדם. הנה כי כן, כל אותם נשים וגברים הפועלים בשדות הטכנולוגיה, המסחר, התעשייה, המדע והבריאות ומביאים לשיפור חוסנה הכלכלי של ישראל הם גם אלה המביאים לכאן עוד קצת אושר.


[1] ז׳אן ז׳ק רוסו, אמיל או על החינוך, מצרפתית: ארזה טיר-אפלרויט, ירושלים: מאגנס, 2010.

[2] Gandi, Hind Swaraj, ed. Jitendra T. Desai, Ahmedabad: 1938, ch. VI. מובא אצל ניל פרגוסון, ציביליזציה: המערב וכל השאר, מאנגלית: ארז וולק, תל-אביב: עם עובד, 2011 ,עמ׳ 158

[3] תומס הובס, לוויתן, מאנגלית: אהרן אמיר, ירושלים: שלם, תש״ע, עמ׳ 88.

[4] יוהאן הוזינחה, בסתיו ימי הביניים, מאנגלית: אהרן אמיר, ירושלים: מוסד ביאליק, 1977 ,עמ׳ 20.

[5] .בשנת 2003 הופיע מחקרם של רות ויינהובן ומיכאל אגרטי, ובשנת 2008 מחקרם של ג׳סטין וולפרס ובטסי סטיבנסון שהסתמכו על נתוני סקר גאלופ בשילוב מחקרים רבים שנאספו במשך השנים.

[6] David Leonard, "Maybe Money Does Buy Happiness After All"The New York Times, 16.4.2008.

[7] http://tinyurl.com/jdqlgf9

[8] http://worldhappiness.report

עוד ב'השילוח'

אמונה בקומת אדם
שלום יכול לחיות עם ערכים
מפוליטיקה ימנית לפוליטיקה שמרנית

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *