נדרשת אמירה קונקרטית

Getting your Trinity Audio player ready...

בתגובה ל"המרכז חוזר" מאת יאיר לפיד


קראתי בהנאה, כמו ילד ברכבת הרים, את מאמרו של יאיר לפיד על שובו של המרכז הפוליטי למשחק.

לפיד מתאר, בכישרון רב כהרגלו, תהליך חובק עולם שכנראה אינו פוסח על שום משטר דמוקרטי מערבי ובכלל זה גם ישראל. המאמר מסביר את חזרת המרכז הפוליטי כריאקציית נגד לתגובת העולם לתופעות הגלובליזציה והטכנולוגיה, שתיהן יחדיו כגורמים המאיימים במידה רבה, בעיני לפיד, על הזהות הפרטיקולרית ועל ביטחונם הכלכלי של אזרחי אותן מדינות.

המאמר ממפה את אתגרי השעה של הדמוקרטיות בעולם – כגון טרור, חברות ענק ואליטות כלכליות. לרשימה מוכרת זו מוסיף לפיד עוד שני גורמים שיש בהם משום חידוד ואולי אף חידוש: אין לי ספק שהצבת הפוליטיקאים הפופוליסטים מימין ומשמאל וכן הרשתות החברתיות כאתגרי השעה של החברות השואפות לצדק, לגאווה לאומית ולביטחון כלכלי, היא דבר נחוץ ונכון מאין כמותו. נעדרת משום מה בהקשר זה התקשורת, שלהבנתי משלימה משולש שקודקודיו בעלי זיקות בלתי ניתנות להפרדה וכל עיסוק בהם מחייב התייחסות כוללת.

אל מול רשימת האתגרים מציג לפיד סט ערכים ועקרונות פעולה למנהיגות פוליטית ראויה; אחראית, ריאליסטית, בעלת ראייה רחבה, מתונה ושקולה, מכוונת לטווח רחוק ופועלת על בסיס תוכניות עבודה מוגדרות הנגזרות מחזון ברור וכן הלאה.

אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר שלפיד הזכיר כחלק ממערכת הערכים החשובה הזו הוא רתימת האזרחים ללקיחת אחריות אישית. נושא שיש לעניות דעתי עוד הרבה ללמוד ולפתח בתחום המנהיגות בכלל ובמסגרת השלטון המקומי בפרט.

אך כמו ברכבת הרים, אחרי שחלפנו במהירות מסחררת דרך יבשות, טיפסנו וצללנו אל תיאוריות אקדמיות ואמרות כנף, הקרון שלנו לפתע עצר מלכת. הוא נעצר בתחנת תיאוריית ה"גם וגם" – תיאוריה שהיא לכאורה ליבת המרכז הפוליטי.

כאן אני סבור שחסרה המשנה הסדורה. דווקא החלק הזה במאמר צריך שיגיש דבר הדבור על אופניו, שכן אחרת המרכז הפוליטי הזה עלול להיתפס כעמדה ריקה מתוכן המתוחזקת מאי הצלחות מימין ומשמאל להתמודד עם המציאות המורכבת. אמירה אחת שהצלחתי לחלץ מתיאוריית הגם וגם, ושבצדקתה אני משוכנע, היא חובת המנהיגים לקבל החלטות על בסיס עובדתי ובאופן ענייני מבלי להתקבע בדוגמות של ימין או שמאל. גם כאן, אין בכך אמירה פוליטית כי אם עיקרון-על נוסף למנהיגות באשר היא.

אם תכלית המאמר לשמש מבוא למשנתו הפוליטית של המרכז בישראל, או פתיח למסמך העוסק באתיקה של מנהיגות פוליטית – דיינו. אך הוא מכוון ליותר מכך, אזי סובל הוא מכלליות יתר. המאמר אמנם מגדיר בצורה ברורה את האופן שבו שלטון ראוי צריך לנהוג, אולם חסרים בו עד מאוד החזון והשכבה הקריטית של פרקטיקת החתירה למימושו. במיוחד הדבר בולט בסוגיות קונקרטיות הנוגעות לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שתי הרגליים לתקומתה של חברת המופת שכולנו נכספים לה.


רוני מרום, ראש המועצה המקומית מצפה-רמון


תמונה ראשית: Bigstock

עוד ב'השילוח'

ללכת בדרך הארוכה
פתיחה חגיגית
לא על הסוציולוגיה לבדה תחיה היהדות

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *