נוכח כדור שאינו בדולח

ההתמודדות עם משבר האקלים גלשה מהר מדי לפסים אידיאולוגיים. זעקות האפוקליפסה משמאל וההיתלות בשוק החופשי מימין מונעות מאיתנו לקחת אחריות

"נראה לי כמו טרנד של שמאלנים, אז אני נגד".

– ינון מגל על התחממות כוכב הלכת ארץ (FM103, 24.9.2019)

החתום מעלה הינו איש שמאל. ויש בין הכותבים והקוראים של במה מכובדת זו שיוסיפו: "קיצוני". אולם המאמר שלפניכם אינו פולמוסי. הפעם לא באתי לקנטר אלא לגשר, למצוא את המכנה המשותף – שלדעתי מפוספס להפליא חרף היותו רחב ככוכב לכת. אין פנייה נרגשת זו מיועדת אפוא למיעוט המכחישים את עצם ההתחממות ואת טבע המחממים. היא מיועדת לרוב הדומם, לציבור הימין הגדול של מתמהמהים ומהמהמים ומהמרים.

לאחרונה פרסם פובליציסט 'מקור ראשון' אריאל שנבל מאמר דעה בכותרת "חצי כדור: למה אני סקפטי לנבואות זעם בנושאי האקלים" (26.9.2019). מדוע, שאל שנבל, שמרנים מזלזלים בשינוי האקלים שעה שהליברלים מבוהלים. "זה מוזר", כתב. "האם שמרנים אינם אמורים לרצות לשמור על עולמנו? האם ליברלים לא אמורים להטיל ספק בריא במחקרים האקדמיים? הנה, אני מגדיר את עצמי שמרן פוליטי וימני בדעותיי – ואכן שייך לצד הסקפטי בכל הקשור לשינוי האקלים. לא מאמין לנבואות הזעם האפוקליפטיות".

שנבל מבלבל כמובן בין ספקנות פוליטית, שהיא אכן בריאה, לספקנות מדעית – שאינה שמרנית ואינה ליברלית ואינה בריאה, לא לילדים חולי חצבת בכליל ולא באיתמר. אבל ניחא. כבר כתבתי שאין בכוונתי להתפלמס. אז הנה: עם לוז דבריו של שנבל אני מסכים. "רבים בימין השמרני", מסביר שנבל, "חושבים שחלקים בשמאל מתמקדים בשינוי האקלים לשם יצירת מסך עשן", כלומר להסחת דעת מסוגיות אחרות ולקידום מטרות שמאלניות שאחרת לא היו זוכות לתמיכה מספקת.

ובכן, בדין חושש הימין שאנו הליברלים מנסים לדחוף אג'נדות שמאליות מבעד למסך עשן גזי החממה. וכי לא ננסה להילחם על אמונותינו? וכי הימין שומר על דיון סטרילי בחוקים, מבלי לכלול בהם סעיפים שלא ממין העניין – המשרתים את מטרותיו? אלא שכאן יש להבחין בין המאבק הפוליטי הראוי, ואף ההכרחי והנצחי, בין הערכים השונים – חירות, שוויון, מסורת וכיוצא באלו נטיות אנושיות – לדוגמטיות דתית. כמו המרקסיסט של פופר, הקורא את עיתון הבוקר וכל ידיעה שלא תהיה רק תאשר את אמונתו בתורת מרקס – כך שמאלנים רבים רואים בהתחממות הגלובלית הוכחה לכך ש"השיטה" אינה בת-קיימא. ומהי אותה שיטה? הקפיטליזם, הלאומיות, המשפחה. שמאלן-שמאלן והגדרתו.

לכן את העמדה השמאלית הרווחת אכן יש להגדיר כאפוקליפטית, במובנה המקורי של המילה: זוהי התגלות. השיטה הישנה והרעה קורסת תחת עצמה, והמעטים שיישרדו יזכו לחזות בלידתו של עולם חדש, חברה חדשה וצודקת. אלה הבלים כמובן, שראוי למסותם כגזי חממה. האם הדמיון האנושי באמת מוגבל עד כדי כך שלא ניתן לדמיין כלכלת שוק חופשית (או חזירית, איש-איש והגדרתו) המונעת מכוח השמש? האם אנרגיה ירוקה תפתור כהרף עין את כל מאבקיו של השמאל? הקטלונים יסתפקו בדודים על גגות ברצלונה והפלסטינים – בטורבינות רוח חדישות על הר גריזים? הוצאתו מחוץ לחוק של גז הפריאון בפרוטוקול מונטריאול מ-1987 עזרה לסגור את החור באוזון. היא לא עזרה לסגור את החורים המוסריים בעולם בני האדם.

ואילו העמדה הימנית הרווחת היא עמידה על המקח ושמירה על הלקח: אם מטרתו הסמויה של השיח האפוקליפטי היא ניצחון פוליטי, אנו נשמור על קור רוחנו ונמשיך להשליך את יהבנו על השוק החופשי ועל המוח האנושי. "ננצל את מנגנוני השוק, התבונה והיוזמה האנושיים במקום להילחם בהם", הכריז עמוד הפייסבוק 'חופש לכולנו' בפוסט המניפסטי "התשובה הליברלית להתחממות הגלובלית". "מיליארדי צרכנים, מאות מיליוני משקיעים ומיליוני יזמים מונחי תמריצי שוק ימצאו פתרונות טובים בהרבה מאשר ועדה של מאות אנשים, חכמים ככל שיהיו, אשר מונעים על ידי תמריצים פוליטיים".

והנה – גם זו אמונה דתית. השוק החופשי והמוח האנושי אכן חוללו פלאים בקורות הימים, אבל היו כמה פלאים שלא הם חוללו. לא התמריצים הכלכליים נחתו על חופי נורמנדי, ולא הביקושים הצרכניים קלטו בהצלחה מיליון עולים בעלייה ההמונית. יש בהיסטוריה האנושית דוגמאות למכביר לפתרונות טובים שנהגו ויושמו על ידי ועדות של אנשים חכמים, וכן – פוליטיים. לעומת זאת, אין דוגמה אחת ליזם אחד (בבחינת נביא), או למנגנון של היד הנעלמה (בבחינת השגחה אלוהית), שקיררו כוכב לכת שלם. אינני טוען שזה לא יכול לקרות – אני טוען שאין לנו כל ערובה לכך שזה אכן יקרה, זולת אותה אמונה יוקדת בצדקת הדרך גם בואך מהמורות חדשות, חסרות תקדים בטבען, בהיקפן ובסכנה הנשקפת מהן.

יוזמה מתחדשת

אז מה עושים? ראשית יש לנקות כמה מרעשי הרקע האיומים, המאיימים להטביע את דיוננו בקקופוניה צדקנית. לצערי, יש אנשים המבקשים לשמור על מצפונם יותר מאשר על עולמם. יש אנשים המתעקשים לחלק לזולתם ציונים על מספר הילדים שהם מולידים, כמות הבשר שהם אוכלים או אורך הקשיות שהם יונקים בהן. אותם אנשים, אם הם מסוגלים לביקורת עצמית, יגלו בעוד שלושים שנה שההחלטות האישיות שלהם, שעיצבו דרמטית את חייהם על בסיס חישוב צר של טביעת פחמן, היו חסרות משמעות ברמה הגלובלית.

ונתחיל בקשר הגורדי בין איכות הסביבה להתחממותה. אין כל קשר בין "הפסולת לסל וחסל", "צא לנוף ואל תקטוף" ושאר סיסמאות איכות הסביבה מהמאה ה-20 השאננה – לסכנה העומדת לפתחנו במאה ה-21. האנושות יכולה לחיות את חייה בערים מטונפות ומפויחות, וההולנדים יכולים לדווש עם מסכות מנתחים כפי שעושים רוכבי האופניים בבייג'ין, וכל זאת בעולם קריר להפליא. דוגמה אירונית לכך היא זיהום חלקיקי מכלי רכב. התקנות הירוקות, המחייבות התקנת מסננים, דווקא תורמות להתחממות כדור הארץ – שכן אותה עננה שחורה המרחפת מעל הערים משקפת-חזרה חלק מקרינת השמש לחלל.

יתרה מכך, גם הדחלילים החדשים אינם העורבים החגים ממעל. לפי דו"ח ה-IPCC, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים, לשנת 2014 הבשר, הפלסטיק והתעופה – כולם בטלים בשישים לעומת גזי החממה הנפלטים משריפה של דלקי מאובנים בתחנות הכוח (35%), בתעשייה (21%) ובכלי הרכב הפרטיים (10%). עולם טבעוני טהור, הלוגם מספלי חמר ומעופף על חדי-קרן, ימשיך להתחמם כל עוד האור בשירותים והחום ברדיאטור יופקו מדלק, מפחם ומגז טבעי.

המדע ברור כשמש: הוצאתו של פחמן דו-חמצני מבטן האדמה מחממת עולמות. זה ידוע מאז המאה ה-19. והפחמן הדו-חמצני שפלטנו לאוויר מאז המאה ה-19 כבר הוסיף מעלה שלמה לעולמנו. עד סוף המאה ה-21, כוכב הלכת שלנו יתחמם בשתיים עד ארבע מעלות נוספות, תלוי בפוליטיקה. וגם הפוליטיקה פשוטה: משק האנרגיה אחראי לפליטות. המדינות אחראיות למשק האנרגיה. והפוליטיקאים אחראים למדינות.

הנערה השוודית גרטה תונברג, שמשום מה מעוררת אמוציות אישיות קשות מימין ומשמאל, זועקת שאנו נמצאים על סף הכחדה המונית. אבל האמת היא שאין שום מדען רציני שיידע להגיד איפה בדיוק מתחילה תגובת השרשרת. בעלייה בת חמש מעלות? בת חמש-עשרה? עם המסת הקרחונים? ואולי כבר חצינו את נקודת האל-חזור לפני שנים? אנחנו אפילו לא יודעים להגיד מה יהיה מזג האוויר בפריז בעוד שבוע ימים. המשתנים רבים מדי. אנחנו יודעים רק על קורלציה מובהקת בין פחמן דו-חמצני לעלייה בטמפרטורה. כל השאר הוא ספקולציה; גם נבואות הזעם וגם האמונה העיוורת שהאדם יציל את עצמו מעצמו, בכוחות עצמו ובזמן. חשוב להקשיב למדענים כשהם אומרים שהם יודעים. לא פחות חשוב להקשיב להם כשהם אומרים שהם לא יודעים.

חברים יקרים מימין, שיקולי המהפכנות והצדקנות של השמאל אינם רלוונטיים כאן – אבל גם לא השמרנות וחישובי האקטואריה הקטנוניים. לא מדובר כאן על ביטוח שריפות או הצפות, מהטעם הפשוט שלא ניתן להעריך את הסיכונים: עיר אחת שצריך לפנות, מדינה או שתיים שכבר לא ניתן לחיות בהן, או עולם שלם בלתי ראוי למגורי אדם. כלכלנים יודעים להעריך את העלות המיידית של הפסקת השימוש בדלקי מאובנים. אבל שום כלכלן איננו יודע להעריך את העלות העתידית, הישירה והעקיפה, של התייבשות הדלתא המצרית, העתקת בירת הפיליפינים או השבתת החיים הציבוריים בגלי החום שיפקדו את מישור החוף הישראלי.

המעבר לאנרגיה מתחדשת הוא עובדה מוגמרת, בלתי נמנעת, שגם אם תתמהמה בוא תבוא. פוחדים ממזימה סוציאליסטית-אינטרנציונליסטית? אדרבה, קחו את היוזמה. הייתי שמח, למשל, לראות את הימין מחזיר לשולחן הדיונים את האנרגיה הגרעינית, שנואת נפשם של הירוקים יפי הנפש. ואילו מקורות אנרגיה אחרים, כמו שמש, רוח ומים, הם הזדמנות פז (בעבורכם) להפרטת המונופולים הממשלתיים ולפתיחת השווקים ליוזמה ולתחרות.

אבל נוכח כדור שאינו בדולח, אין עתותיכם בידיכם. הדברים ייעשו: מהר אתכם ובדרככם, או אט אט בלעדיכם ובדרכנו. ואם יתברר מאוחר מדי שכבר היה מאוחר מדי, מה תגידו? שזה היה נראה לכם כמו טרנד של שמאלנים, אז הייתם נגד?

תמונה ראשית: באדיבות Vera Kratochvil, cc0