אהוד פירר

האתוס של המרכז-שמאל הישראלי השתנה בעשורים האחרונים. מתפיסת עולם אוניברסלית, פסימית ומנוכרת, לגאווה לאומית מופגנת הרואה את בכירי הצבא כאנשי המוסר, ואת הישראלים ה"פחות ישראלים" כנחותים. כך קרה השינוי

הרב שמעון גרשון רוזנברג – שג"ר – הוא מההוגים המקוריים והמסקרנים שצמחו בישראל בעת האחרונה. חסידיו מתארים אותו כמי שיצר סינתזה בין היהדות לבין הפוסטמודרניזם; ספריו נפוצים בישיבות רבות ושונות ברחבי ישראל ובעולם; ומחקרים אקדמיים סביב הגותו הולכים ומתרבים. בגיליון

מתוך האבסורד הקיומי פורצת ההכרעה המחייבת, מתוך שלילת המשמעות הפוסטמודרנית צומח ריבוי המשמעויות המדרשי, ומתוך הייסורים שבעולם בוקעים המוסר והרחמים. מסע אל לוז הגותו המסועפת והנועזת של הרב שג"ר לגלגוליה ב-1935, כאשר נפטר הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הספיד אותו

זרם אחד בשמאל הישראלי, זרם נרגן ורואה שחורות, הפך בסוף המאה הקודמת משוליים חתרניים לממסד הגמוני. לרגע היסטורי, "מחנה השלום" היה המועדון הכי נחשק בעיר. מסע בעקבות הישראלים בעל-כורחם, המשפיעים עד היום בסדרה התיעודית 'חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם'

התחברות מנויים