השיח הציבורי על יחסי דת ומדינה חוטא למציאות ומקשה להגיע להסכמות. לא דת מול מדינה יש בקרב היהודים בישראל, אלא ארבע "כנסיות" שצריכות ללמוד לחיות זו עם זו, ויכולות להתחזק דווקא מתוך כך

פוליטיקת הזהויות החליפה את הפרוגרסיביות והמרקסיזם כפיתיון הרוחני ההורס את המערב. היא מציירת עולם המחולק בין חפים שהרחמים חלים עליהם תמיד, לבין מעוולים מעצם היוולדם. אל מולה, השמרנים נלחמים את מלחמת האתמול

התערבות בג"ץ במדיניות חוץ וביטחון אינה הולמת את המסורת הדמוקרטית, ופוגעת ביכולתה של המדינה להגן על עצמה. למרות זאת היא מעמיקה והולכת, ולא רק באמצעות פסקי דין. עיון ביקורתי

החששות מפני התנועה האוונגליסטית העולמית פוליטיים בעיקרם ובלתי מבוססים. חיוני להרחיב את שיתוף הפעולה עם מאות מיליוני המאמינים התומכים בישראל, ודאי בשעת החירום שנקלענו אליה

כשהאליטות במערב מתנתקות מהאומות שלהן, הפופוליזם הלאומי ממלא פער חיוני

ההרגל הישראלי המגונה של התעלמות מבעיות עד לרגע הפיכתן לאיום לאומי איננו גזרת גורל

ניתוח רוחבי כלל-חברתי של סוגיית הגיוס לצה"ל הוא פתח לפתרונה. מתן הטבות למשרתים בצה"ל ובשירות הלאומי והאזרחי יציב תמרור ערכי ברור, ויגביר את השוויון בנטל

מארגני מחאת קפלן וקודמותיה השכילו לבנות סביבן מרקם חברתי-תרבותי הממלא את מקומה של הקהילתיות שאבדה. את ההצלחה הזאת אפשר לחקות

בניגוד למקובל לחשוב, הרס הרעיון של השמדת ישראל – 'אידאולוגיית הדחייה' הפלסטינית – הוא יעד אפשרי. כפי שמלמדת ההיסטוריה, זו גם הדרך היחידה לא רק לנצח במערכה אלא גם לסיים את הסכסוך

במִבצע מחקרי מקיף מראה דמיטרי שומסקי כי מנהיגי זרמיה השונים של הציונות לא היו רחוקים כל כך זה מזה בחזונם, וכי כל עוד פעלו בעולם של אימפריות רב-לאומיות ראו גם את עתיד היהודים כחלק ממערכת זו | ישראל ברטל דימיטרי