הדיסטופיה השמרנית 'חופשי זה' ממחישה היטב את הפער המקצין במערב בין ליברלים לשמרנים, אך בעצמה אינה מצליחה להימלט מהדגשת עיקרון 'הנזק לזולת' כיסוד המוסרי העליון חופשי זה חיים נבון ידיעות ספרים, 2019 | 220 עמ' הדיסטופיה, ז'אנר שהתפתח בשנות השלושים

חזונו המלהיב של ארי שביט בדבר ממלכתיות חדשה ומכילה נופל בכמה מן הבורות של הממלכתיות הישנה והמדירה. המחשבה שמדינה יכולה להיות מופת על-אנושי, למשל; או שהמדינה יכולה להגדיר ולספק משמעות   בית שלישי מעם לשבטים לעם ארי שביט ידיעות ספרים,

המרכז הוא מחנה פוליטי יציב, בעל מאפיינים רעיוניים וסוציולוגיים מובהקים והיסטוריה ארוכה. הוא נבדל מהשמאל. אם ימשיך הימין להכחיש את ממשותו של המרכז, במקום לחתור לברית איתו, ההפסד יהיה כולו שלו במהלך רוב שנות קיומה של מדינת ישראל הייתה המערכת

אבי הנאו-שמרנות, אירווינג קריסטול, הבין שהחברה המערבית שברירית הרבה מכפי שהיא נראית. כתרופה למוסר הליברלי החותר תחת יסודותיה, הוא הציע שיבה לאתוס הבורגני ולעמוד התווך שלו – הדבקות הדתית א שלושת עמודי התווך של השמרנות המודרנית הם הדת, הלאומיות והצמיחה

השיח הישראלי הורגל לפקפק בנחיצותו של מוסד הנשיאות, לראות בו סמל ריק ולהעלים עין מהשפעתו הרבה על המדינה לאורך השנים. התבוננות בעבר מלמדת אחרת – ומשליכה לעתיד "אני מכיר את מוסד הנשיאות", אמר הנשיא יצחק נבון לחבריו ממפלגת העבודה, "ידעתי

באליטות האקדמיות, המשפטיות, הכלכליות והתרבותיות בישראל מצויים רק מעטים מבין יוצאי צפון אפריקה – בניגוד בולט למצב בארץ הגירתם החלופית, צרפת. עובדות וכיווני מחשבה בקיץ 1994, שנתיים לפני שעליתי לארץ, למדתי בתוכנית הקיץ של האוניברסיטה העברית בשפה הצרפתית. במהלך הלימודים

אלקסי דה-טוקוויל, בן האצילים הצרפתי, הסתכל על המסורת האמריקנית בהשתאות ובביקורת, והציע לה גרסה חלופית ומשוכללת המאמצת את הדמוקרטיה, מתגעגעת לאצוּלה, מוקירה את הדת ומזהה מאה שנה מראש את שורשי הטוטליטריות בספרו 'אמיל, או על החינוך' תהה ז'אן-ז'אק רוסו מדוע

תושבי הנגב הבדווים סובלים מעוני וממחסור בתשתיות ויוצרים איים של פשיעה וחוסר משילות. התמודדותה של מדינת ישראל עם אתגרים אלה נגוע ברומנטיקה כוזבת ובחתירה מזיקה לשקט תעשייתי. הללו יוצרים כשל מתמשך אך בר-שינוי השיטפון מגיע לאזורנו אחת לשנתיים-שלוש. המישור הצחיח

לא פחות מהצורך בהסדרים חוקתיים מועילים, זקוקה מדינת ישראל כי הסדרים אלה ייהנו מאמון הציבור. כינוס אספת עם – במודל מודרני – הוא דרך המלך לערב את האזרחים בתהליך שיפור שיטת המשטר "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוֵי מתפלל בשלומה

הפיכת שרי הממשלה למעין מועצת-מנהלים, ללא חלוקת תיקים, עשויה להקל את המתחים בין נבחרי הציבור לבין הדרג המקצועי במשרדי הממשלה, ולאפשר קביעת מדיניות ראויה ויישום מקצועי וענייני המחלוקת בשאלת הפרדת הרשויות במדינה דמוקרטית – ואם תרצו, בשאלה "מי קובע?" –