עוד בעקבות כנס 'שמרנות ישראלית' הראשון צריך להודות שקיימת כאן גם תת-תרבות בריונית וצעקנית הדוגלת בזהות לאומית, קניין פרטי וחשדנות כלפי אינטלקטואלים. זו אינה שמרנות, והימין יאבד את טעמו אם יאמץ את התת-תרבות הזאת אל חיקו אולם גם המדינות העממיות

שירה ופוליטיקה בין יישוב למדינה תמר וולף-מונזון אוניברסיטה משודרת – משרד הביטחון ומודן, 2019 | 346 עמ' "שירה ופוליטיקה", אומרת המחצית הראשונה של הכותרת – אף כי הנושא אינו שירה ואינו פוליטיקה, ואפילו לא כל כך הממשק ביניהן אם יש

סוגיית הסחר החופשי בין מדינות ממעטת להטריד את העוסקים במדיניות ציבורית, במיוחד בישראל, ולא רבים מבינים את השפעתו החיובית על המשק כולו. סנגוריה על ערך מכונן וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד; יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ, לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים. (ישעיהו

ההגות הדתית רואה בפוסט-מודרנה אתגר מאיים וממעטת להתמודד עמה. בספרו של דניאל שליט משורטט מודל ייחודי של הכלתה, על מצע המבנה המטא-היסטורי שפיתח לאורך השנים דניאל שליטתוואי, תשס"ט-תשע"ט בתי המדרש והישיבות עמוסים בצעירים המשקיעים מרצם בלימוד כתבים בני אלפי שנים.

פרופ' עזרה זהר, מדען והוגה דעות, נשא את מורשת השומר הצעיר והכנעניות גם כשהיה מראשי גוש אמונים וכשניהל מאבק ממושך, דון-קישוטי למראית עין, נגד המבנה הסוציאליסטי של המשק הישראלי. מחווה לחלוץ רופא בכיר ומנהל מחלקה, חוקר אקלים ופיזיולוגיה ואיש צבא

עד חקיקתו של חוק הלאום התגבשו בישראל נורמות המעניקות למיעוט הערבי זכויות נרחבות בנוגע לשפתו והולמות את ערכיה הליברליים של ישראל – וגם את ערכיה הלאומיים. דווקא סעיף השפה בחוק הלאום עלול להפר את האיזון "חוק הלאום" – או בשמו

התמיכה הנוצרית בישראל היא כוח חיוני ורב עוצמה, שבארץ מתעלמים ממנו או מבקרים אותו באמתלות-שווא. עת לפקוח עיניים ולהכיר תודה לפני כחודשיים נערך בוושינגטון הבירה ערב הוקרה למדינת ישראל, כחלק מן הכנס של ארגון "נוצרים מאוחדים למען ישראל" (CUFI). באירוע

בחברה הטרוגנית כמו החברה הישראלית, הדרך הנכונה למנוע קיטוב, לאפשר לאנשים לחיות על פי אמונתם ולהתוות מדיניות המיטיבה איתם היא להאציל סמכויות פוליטיות לרשויות מקומיות הדיון הפוליטי בן זמננו בנוגע לתפקודו התקין (או הראוי) של משטר נסוב בעיקר סביב שתי

כישלונה הפוליטי השיטתי של הציונות הדתית צריך להוביל למסקנה ברורה: השפעתה הערכית יכולה להתקיים רק בחברה האזרחית כשהתיישב אנטוניו פרז על כיסא העור בקומה ה-19 של בניין קודאק בניו-יורק, בשנת 2005, הוא ידע כי הוא עומד כעת בראש אחת החברות

הניסיון להבנות את המתחים בין בני העדה האתיופית לבין שאר יהודי ישראל כמאבק גזעי בין "שחורים" ו"לבנים" צריך להדיר שינה מכל מי שאחדות עם ישראל ועתיד יוצאי אתיופיה יקרים לו "משטרת ישראל תרביצו לי, אני שחור"; "אני שחורה אבל שקופה