בתשתית הציונות ומדינת היהודים עומדת 'שליחות', תפיסת-מדינה שהתווה הרצל, ולא 'אמנה חברתית' אזרחית. ברירת-העומק הזאת היא גרעין המחלוקת החוקתית המערערת אותנו. ישראל הליברלית מבקשת להתנתק מחזונו מרחיק הראות של הרצל מאז תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית נפתח דיון ציבורי סוער
חזונו המלהיב של ארי שביט בדבר ממלכתיות חדשה ומכילה נופל בכמה מן הבורות של הממלכתיות הישנה והמדירה. המחשבה שמדינה יכולה להיות מופת על-אנושי, למשל; או שהמדינה יכולה להגדיר ולספק משמעות בית שלישי מעם לשבטים לעם ארי שביט ידיעות ספרים,
חיים נבון ידיעות אחרונות, 2021 | 264 עמ' ספרו האחרון של הרב חיים נבון, ממש כמו המדינה היהודית שהוא שואף אליה, הוא מעט המחזיק את המרובה, ואפילו מרובה מאוד. מכמה בחינות חשובות, מדובר בציון-דרך בשיחה המתמשכת על המדינה היהודית. מדובר
שר התרבות מוביל מהלך שתרומתו ליהדות הישראלית רבה. אבל יש לתת את הדעת למשמעותו המעשית, הבעייתית לאחרונה הכריז משרד התרבות על "שבת ישראלית", שכלשון ההכרזה הינה "מיזם חדש לחיזוק התרבות הישראלית במסגרתו יפתחו עשרות מוזיאונים, אתרי מורשת ויתקיימו שלל פעילויות
מדינה יהודית אינה רק מדינה שבה חיים יהודים רבים אלא גם מדינה המגשימה את ייעודו של העם היהודי. כדי לעצב את מדינת היהודים לאור ערכי החירות, הצדק והשלום המקראיים, ברוחה של מגילת העצמאות, נדרשת התגייסות משותפת לנוכח גוניה המרובים של
מבנהו של מערך שירותי הדת בישראל מסועף ומסורבל, ואינו מאפשר רפורמות ושיפור גם כשיש רצון בכך. יש להוביל לתיקונים מבניים רוחביים שבטווח הארוך יבריאו את המערכת בקיץ 2013 נכנסו לתפקידם שני הרבנים הראשיים הנוכחיים, הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף
בתגובה ל"תורת האליטות והמדינה היהודית" מאת עוז בלומן מנדט אחד בלבד הפריד בבחירות אפריל בין המחנה הלאומי לבין יעד שהוא סימן כמטרה לפני כמעט עשרים שנה: השבת ממסדי המשפט והפקידות למקומם הראוי והעצמת נבחרי הציבור בכנסת. באופן צפוי לחלוטין, השינוי
תנועת המטוטלת המחשבתית ימינה היא מבורכת, אך חשוב לשמור על הימין הכלכלי בגבולות מעשיים ולא להופכו לאידיאה דתית מנוכרת מהי דמוקרטיה? מערכת הפעלה חוקתית שבמרכזה כללי משחק הוגנים להכרעה במחלוקות, או עמדה מוסרית פוזיטיבית-אקטיבית שבמרכזה סט ערכים מוגנים כמו זכויות