מאמרים

בין תיקים מנופחי מספרים וסערות ציבוריות בכוסות רוח, אולי מישהו גם מצליח להתעסק בתיק מספר אחת, האיום הקיומי בגבול הגולן תִּיק אֶלֶף בִּמְקוֹמוֹ מֻנָּח, כְּבוֹדוֹ

הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ הוא המושיע התורן של מחנה השמאל. התורנות כרגיל תהיה קצרה קָם הַשְּׂמֹאל לְעוֹד אֶתְמוֹל. לְאָן? לְאָנְץ? לַגַּנְץ! גַּנְץ, רָמַטְכָּ"ל וְלֹא רַק

 שריפת מערב הנגב והניסיון השיטתי לרצח תושביו, ובעיקר ההבנה שהדבר מתקבל בה לעומת האשמתה של ישראל המבליגה, יכולים להוציא אדם מדעתו. או להוציא ממנו שיר

בבוקר הפינוי בנתיב האבות השבוע פעלו כולם בחריקת שן, גם כוח הפינוי – והבוז השקט להחלטה השרירותית היה קול מחאה גדולה. שיר-רפורטז'ה מהשטח גַּם לַשּׁוֹטְרִים

בשלווה האביבית של השבוע הזה קשה היה לדמיין את החיים באדום בעוטף עזה. צור ארליך פונה לשם כך מן ההר אל שירת העבר לִבִּי בִּדְרוֹם

שר החוץ האמריקני העמיד בפני האיראנים 12 דרישות. אם הוא לא בחר במספר, המספר בחר בו פּוֹמְפֵּיאוֹ – ווֹשִׁינְגְטוֹן שִׁבְתּוֹ; שִׁבְתּוֹ יְנַחֲמֵנִי, כִּי הוּא אֵינוֹ

הקצב המסחרר של ההצלחות והתשועות בשלהי אייר תשע"ח מזכיר את אותם ימים בשנת תשכ"ז, 1967. צור ארליך רושם לכם כפית אופוריה יָמִים כְּנֵפִים הֵם.. אֲשֶׁר

האביב בארץ דווקא ארוך, ובעיקר קופצני. והאביב הביטחוני – עוד יותר. על סופות האביב בצפון ומתקפת האביבונים בדרום   לֹא נָעִים מִגְרוֹסְמַן אָז אֶשְׁקֹל מִלִּים