"התלוּש" הניהיליסט שהספרות העברית טיפחה בדור התחייה חוזר בגלגול עכשווי, מפוכח אפילו יותר. כי כאז כן עתה, הדרך להיחלצות מהניהיליזם היא ההתכנסות בסיפור: גשר של מילים על פני התהום פעם אמר לי א"ב יהושע במבט שובבי: "אי אפשר בלי קצת

רומן חדש של אסף גברון מציג תשתית אידאולוגית של דור: החבר'ה שהתבגרו פה בשנות השמונים, ואימצו את האתוס הליברלי על כרעיו וקרבו

בפופ האמוני המצליח, כמו גם באמונה עצמה, אפשר להבחין בין אלו שהאמונה מקנה אצלם ערך לאדם ולחיים, לבין אלה שנופלים לצידוק-דין ונרקיסיזם

הצלחתו המפתיעה של ספר על מזרח אירופה היהודית קשורה גם לעיסוקו בעמי האזור שהתענו מתחת למגף הרוסי. יש כיום קרבה הדדית בינם לבינינו, והיא עקרונית ועמוקה

שני הסופרים הבולטים בעולם ברבע הראשון של המאה מציגים עמדות מנוגדות כלפי האידאולוגיה המותקפת של התקופה. ייתכן שהשוני מתחיל בילדותם

יחזקאל קויפמן הראה כי אמונת הייחוד המקראית התייחדה בכך שהחליפה את המיתולוגיה בהיסטוריה, ואת עריצות הטבע ברצון החופשי. בעולמה, הכוח אינו מכריע, והאדם יכול להתווכח גם עם אלוהים

בסיפורו של משה שמיר על אלישע בן אבויה, "על סוסו בשבת", מסתתרת תובנה חדשנית על צער-כפירתו: "אחֵר" הבין באיחור שהאמונה היא דבק חברתי, והכפירה בָּעיקר היא-היא ההוצאה העצמית מהכלל

שמואל ניגר, מבקר שכתב ביידיש, מעמיד את הניסוח המקיף והמזהיר ביותר שבידינו לייעודם של המבקר והביקורת שמואל נִיגֶר נחשב לאחד מגדולי המבקרים של ספרות יידיש, אם לא לגדול שבהם. הוא נולד ברוסיה הלבנה ב-1883 למשפחה חב"דניקית, משפחת טשארני (=שחור), ונפטר

מתחילתו, ספר שופטים אינו נבהל משבטיות ואינו נלהב ממלוכה – עד שהוא מגלה, בסיפורי פסל מיכה ופילגש בגבעה, את הנזק המוסרי והדתי שהפיצול גורם. קריאה ספרותית עם הדהודים אקטואליים   בשנה האחרונה, מאז ינואר 2023, הייתה החברה הישראלית על סיפה

משבר החילון היה בעיני המבקר ברוך קורצווייל לא רק נושא-הציר של הספרות העברית החדשה, אלא גם מכונן הרומן המערבי ואף יותר מכך. אך הוא גם הראה שהספרות העברית אינה, בהקשר זה, נגררת – אלא, מבחינה מסוימת, דווקא מבשרת כמה ממאמריי