ההגדרה "אמן הסיפור הקצר והקצרצר" לא עומדת על ייחודו של גרשון שופמן. הכּנות נעדרת הרגשנות היא המפתח המיוחד שלו לגילוי צפונות אדם ועולם ולהתמודדות עם סוגיות יסוד מודחקות
לא "הפעולה" וההתנגדות לפסיכולוגיה היא עיקר החידוש של אסף ענברי. וגם לא היסוד "הלאומי" כשהוא לעצמו. החידוש המרכזי הוא כתיבה על דברים "שקרו באמת", קרי המיזוג בין הסיפורת להיסטוריה
"התלוּש" הניהיליסט שהספרות העברית טיפחה בדור התחייה חוזר בגלגול עכשווי, מפוכח אפילו יותר. כי כאז כן עתה, הדרך להיחלצות מהניהיליזם היא ההתכנסות בסיפור: גשר של מילים על פני התהום פעם אמר לי א"ב יהושע במבט שובבי: "אי אפשר בלי קצת
יחזקאל קויפמן הראה כי אמונת הייחוד המקראית התייחדה בכך שהחליפה את המיתולוגיה בהיסטוריה, ואת עריצות הטבע ברצון החופשי. בעולמה, הכוח אינו מכריע, והאדם יכול להתווכח גם עם אלוהים
בסיפורו של משה שמיר על אלישע בן אבויה, "על סוסו בשבת", מסתתרת תובנה חדשנית על צער-כפירתו: "אחֵר" הבין באיחור שהאמונה היא דבק חברתי, והכפירה בָּעיקר היא-היא ההוצאה העצמית מהכלל
שמואל ניגר, מבקר שכתב ביידיש, מעמיד את הניסוח המקיף והמזהיר ביותר שבידינו לייעודם של המבקר והביקורת שמואל נִיגֶר נחשב לאחד מגדולי המבקרים של ספרות יידיש, אם לא לגדול שבהם. הוא נולד ברוסיה הלבנה ב-1883 למשפחה חב"דניקית, משפחת טשארני (=שחור), ונפטר
