קריאה שנייה

שמואל ניגר, מבקר שכתב ביידיש, מעמיד את הניסוח המקיף והמזהיר ביותר שבידינו לייעודם של המבקר והביקורת שמואל נִיגֶר נחשב לאחד מגדולי המבקרים של ספרות יידיש, אם לא לגדול שבהם. הוא נולד ברוסיה הלבנה ב-1883 למשפחה חב"דניקית, משפחת טשארני (=שחור), ונפטר

משבר החילון היה בעיני המבקר ברוך קורצווייל לא רק נושא-הציר של הספרות העברית החדשה, אלא גם מכונן הרומן המערבי ואף יותר מכך. אך הוא גם הראה שהספרות העברית אינה, בהקשר זה, נגררת – אלא, מבחינה מסוימת, דווקא מבשרת כמה ממאמריי

הרומנים הגדולים ביותר נמצאים במגע עם הדת, כי הם שואלים כמוה את השאלות הגדולות. עיון בהגותו של ג'ורג' סטיינר קושר בכך במיוחד את היהדות, המעלה את המילה הכתובה על ראש שמחתה   א זה כמה שנים אני חג במחשבתי סביב

סיור מודרך במרחבי שירתו של המשורר הלאומי. השבילים: נושאיה. התחנות: שיאיה. החזיקו היטב בידית האחיזה – ובלב מאה וחמישים שנה מלאו לאחרונה להולדתו של בכיר השירה העברית, חיים נחמן ביאליק (1873–1934). ברצוני להציע לקוראי "השילוח" (הנקרא, כזכור, על שם כתב

ספרות משובחת היא זו המרוממת את היומיומי למדרגת נושא מעניין – או, אם היא עוסקת במאורעות חריגים, יודעת לבנות להם סיבתיות משכנעת ולהוכיח את אמינותם. עיון בנובלה של נטליה גינצבורג מדגים את הסוג השני   א "ככה זה קרה" היא

מה גורם לאנשים לקרוא ספרות-יפה בעידן הסדרות והרשת, עידן המפנה עורף לפנימיות, לחוויה הפרטית, לקשב הממושך ולאליטיזם? אולי בשאלה הזאת כבר נמצאת התשובה. מסע בעקבות ג'ונתן פראנזן, סְוֶון בירקֶרְטס ומישל וולבק   מצב הקריאה בכלל ומצב הספרות בפרט – שתי

מאיר שלֵו מזכיר לנו שלפעמים הדרך של המילה לגבור על הבשר, ולהעניק את התרוממות הרוח המעדנת של האמנות, אינה עוברת בהפניית העורף לעולם וליצר א הרומן החדש של מאיר שלֵו, 'אל תספר לאחִיךָ' (עם עובד), הוא רומן צח-עברית, שנון ומוצלח,

המדיום אולי אינו המסר, אבל הוא מטיל עליו צל כבד. ברשת החברתית, גם טקסטים מעולים אינם נמלטים מההקשר: היעדר החיץ בין המציאות לספרות, בין הסופר לקורא, בין ההדר להתבזוּת ובין המחט לתועפות השחת העידן שלנו לא מעודד רחישת כבוד לעצמנו,

המניע של שטפן צווייג לכתוב ב-1938 את האפוס על מגלה-העולם מגלן עמוק כנראה מכפי שהוא היה מוכן להודות. הוא ידע את מה שניסח ניטשה: כיצד ההיסטוריה עוזרת לחיים וכיצד היא עלולה להזיק א לאיזה ז'אנר שייכת היצירה היפה הזו מ-1938

לקראת סוף הרומן המרשים והמדובר שלה קלטה כנראה הסופרת טאפי ברודסר-אקנר שהסיפור חורג מהשטאנץ המצופה-פוליטית – וביצעה נסיגה מביכה שהיא פשיטת רגל ספרותית ואידאולוגית ועדות מאלפת על רוח-הזמן   א   'פליישמן בצרות' הוא רומן שנון ואנרגטי בצורה יוצאת דופן

התחברות מנויים