קהלת: סדק של אור / יונתן גרוסמן ועשהאל אבלמן

קהלת: סדק של אור

יונתן גרוסמן ועשהאל אבלמן

מגיד, תשפ"ג | 372 עמ'

הרהוריו של המלך הירושלמי בספר קהלת נראים לרבים מאיתנו סתומים ומלאי סתירות. כבר חז"ל התחבטו בשאלת מקומו של קהלת בספרי התנ"ך, וגם חוקרים ופרשנים מודרניים שוברים קולמוסיהם בניסיון להבינו עד תומו. לא פעם יכול לומד קהלת המיואש לחוש הקלה ושמץ שמחה לאיד בראותו עוד פרשן המתקשה להסביר פסוק זה או אחר ונדרש לפתרונות יצירתיים כגון הצעת נוסחים אחרים, טענה בדבר מיקום מקרי ונטול-הקשר של הפסוק, או פשוט הצהרה שאין לפסוק כל מובן, ובטעות יסודו.

חידתיות זו של הספר היא האתגר שעמסו על שכמם פרופ' יונתן גרוסמן מאוניברסיטת בר-אילן וד"ר עשהאל אבלמן מהמרכז האקדמי שלם. המבוא שהקדימו הכותבים לפירושם דן באתגרים הרבים העומדים לפתחו של המבקש להציע פירוש לקהלת – ואורכו, לא פחות מ-68 עמודים, מלמד על גודלם של אתגרים אלה. במבוא הזה אפשר למצוא עיסוק בנושאים כגון "קהלת ורוח המקרא"; דיון במשמעות המילה "הבל" בספר; ויחסו של קהלת לספרות החוכמה – נושא שיהיה קריטי בדיונים בפרקי הספר גופו.

פרקים אלה בנויים כפירוש על סדר הספר. כל פרק עוסק ביחידת פסוקים, מבאר אותה ודן בה. אך מבנה זה מטעה, שכן עיקרו של הספר הוא הניסיון להבין את הרעיון והמסר שעומד מאחורי המגילה בכללותה. כל יחידה היא לבנה בקיר הבניין של המחשבה הקוהלתית, וחשיבותה בהיותה חלק מהבניין השלם.

לצורך דליית התזה של קהלת עושים המחברים שימוש רב באמצעי הקריאה הספרותית במקרא. לשיטה זו יתרונות רבים, אך גם קשיים. תמיד נלווה לה ניחוח סובייקטיבי במידת מה, ותדיר קשה להכריע אם הפרשן מצליח לכוון לכוונת המחבר, או שמא הוא נאה דורש.

המחברים מתמודדים היטב עם האתגרים שמזמנת הקריאה הספרותית. הם דואגים לבאר ולנמק את דעתם עד דק, תוך התמודדות ושקילה של עמדות אפשרויות נוספות והקפדה שלא לקבוע מסמרות. כתיבתם פתוחה, מעלה השערות ומביאה ראיות, אך מותירה לקורא מקום לחלוק ולהציע רעיונות משלו.

אף שמדובר בספר עיון, שלא לומר ספר אקדמי, מצאתי את עצמי קורא בו כבספר מתח. תעלומת הגותו של קהלת היא תעלומה בלשית, והמחברים מובילים את הקורא בחוויה של גילוי רמז אחר רמז כאשר התמונה הגדולה מתבהרת אט אט, אך לא נחשפת במלואה עד תום הספר.

כיוון שכך, אימנע מחשיפת סודותיו של הספר שתפגע בהנאתם של הקוראים בו. כדי לסבר מעט את האוזן אציין רק שבספר נוצר חיבור מעניין בין הגותו של קהלת להגות האקזיסטנציאליסטית שפרחה בעיקר במאה ה-20. דמיון חזק במיוחד עולה בראשי בין קהלת כפי שקוראים אותו גרוסמן ואבלמן לבין שורות הפתיחה הדרמטיות של 'כוכב הגאולה' לפרנץ רוזנצווייג: "מן המוות, מאימת המוות, מתחילה כל הכרת המכלל. לשכך את אימת החלד, ליטול מר ממוות וקטב משאול – זו שמתיימרת לעשות הפילוסופיה".

בהמשך דבריו יבקר רוזנצווייג את הפילוסופיה החושבת שהיא יכולה לגאול את האדם מעמידתו מול הסופיות של הקיום, ויטען שפילוסופיה אמיתית היא כזו שדווקא מכירה באותה סופיות וממנה היא יוצאת – פילוסופיה, אפשר אולי לומר, שמתוך הרקע הניגודי של החושך מגלה את היופי שבסדק של אור. אם נקבל דברים אלו של רוזנצווייג, הרי קהלת כפי שהוא נחשף בדבריהם של גרוסמן ואבלמן הוא מגדולי הפילוסופים שידענו. ואידך? זיל גמור.