אמת וחובה / משה רט

אמת וחובה

דת, מוסר ומה שביניהם

משה רט

ידיעות ספרים, 2023 |  318 עמ'

כותב שורות אלו אינו בעל הכשרה מיוחדת בפילוסופיה, ואינו רואה עצמו מסוגל לשפוט את התוקף של הטיעון שמעלה הספר הנסקר, 'אמת וחובה'. גם לגבי השאלה כמה הספר מחדש בתוך תחום הידע שלו, הפילוסופיה של המוסר, אין בכוחי להרהיב ולקבוע מסמרות. קורא מן השורה אני, עם התמצאות מסוימת אך לא מוחלטת ועם נטייה להשתכנע. דומה שדווקא ככזה, אני נציגו של קהל היעד העיקרי. אותם אנשים שנתקלים לעיתים בעמדות שונות ומשונות סביב השאלה מה מקור המוסר ומה תוקפו המחייב, ופתוחים לשמוע טיעון מסודר, שיטתי, הבוחן את עצמו לאור תשובות קודמות ואבחנות קיימות.

את זאת מפליא משה רט לעשות. ספרו שיטתי, בנוי אדן על אדן, נדבך על נדבך. מאיר את אבחנותיו, בכל שלב, מכיוונן של אסכולות אחרות, ומברר את הניגודים ואת התרומות ההדדיות האפשריות שלהן. טענתו המרכזית, בחלקו העיקרי והתאורטי יותר של הספר, לפני שהוא ניגש אל המקרה הספציפי של מוסר היהדות, היא בזכות מקורו האלוהי של המוסר. האמונה באלוהים כלשהו, בורא עולם ומשגיח עליו וקובע חוקיו ומכוון תכליתו, היא על פי המחבר המפתח היחיד לריאליזם מוסרי: להכרה במוסר יציב, תקף, המחייב לא רק הכרה ("אמת") אלא גם חובה, מוסר שהוא חלק מן המציאות. שכן רק יוצרה של מציאות זו יכול להטמיע בה חוקי מוסר שיהיו חלק ממנה.

מתוך כך קובע רט, בין היתר, כי "אין מנוס מהכרעה: או שהמוסר הטרונומי, ואז הוא מוחלט ומחייב, או שהוא אוטונומי, ואז הוא מבטא רצונות אישיים בלבד" (עמ' 125). כל מוסר שהוא יליד תודעתנו המוגבלת ונקודת מבטנו יתגלה, בהידחקו אל הקצה, כמוסר יחסי. מוסר הטרונומי לחלוטין הוא זה שמגיע לא מרצון אישי של מישהו, חיצוני לי ככל שיהיה, אלא מבורא עולם.

בורא זה גם קבע את האינטואיציות המוסריות שלנו, וכך פותר רט את השאלה איך יודעים מהו המוסר שקבע האל, מעבר לטענותיהן ההתגלותיות והאחרות של הדתות: "ברגע שאנחנו מבססים את המוסר על רצון האל, הרי שאנו יודעים מה הוא רוצה: הוא רוצה שנפעל לפי האינטואיציות המוסריות שלנו" (עמ' 145). כאשר מוענק תוקף דתי למצפון המוסרי, הוא נעשה מוחלט.

אכן, מאמץ רב מושקע בספר גם ביישוב בין מוסר האלוהים, בפרט בגרסה היהודית שלו, לבין האינטואיציות, ובכללן אלו המודרניות. עמדת המוצא שלו היא שהאינטואיציות והמוסכמות המודרניות הן יחסיות, ועתידות להשתנות כפי שהשתנו קודמותיהן מעידנים שעברו. ועדיין, הן ודאי מייצגות משהו מן המוסר שנטע בנו האל. רט מסרב למשל לראות את ערכי השוויון והחופש כעולים מבחינה מוסרית על ערכי מוסר אחרים שאינם כלולים באתיקה הליברלית, כגון נאמנות לאומית או מוסר מיני שמעֵבר לאי-פגיעה – ועם זאת מראה כיצד יצרה התורה פריצת דרך מוסרית בתחומי השוויון והחופש, ומנחה אותנו לראות את מוסר התורה שבעל פה, הקל יותר בדרך כלל ל"עיכול" מודרני-שוויוני, כמייצג המוסר היהודי יותר מכפי שמייצג אותו המוסר העולה מהתורה שבכתב.

'אמת וחובה' מצטיין במיפוי בהיר של תורות המוסר ושל דיכוטומיות שונות שהן מעלות, בהצגה פשוטה ואינטליגנטית של הסוגיות שבמחלוקת, וביחס של כבוד לאינטליגנציה של הקורא שאינו אקדמאי. כל זאת, לצד ההעלאה המשכנעת לכאורה של הטיעון העיקרי. הדיוטות ומשכילים כאחד ימצאו בכתיבה הפופולרית הזאת, נטולת הערות-השוליים והאפרטוס המחקרי, מדריך נוח ומכבד לתורת המוסר ולמוסר התורה.