אלה הרעיונות, חבר

השיח הציבורי בישראל צמא לרעיונות מבוססים ועמוקים. דברים לקראת כנוס השמרנות הישראלית

 

מערכת הבחירות האמריקנית של 1964 הסתיימה במפלה למפלגה הרפובליקנית: מועמדה, ברי גולדווטר, הצליח להפסיד ליריבו הדמוקרטי בפער שהיה כמעט חסר תקדים. לנשיאות נבחר לינדון ג'ונסון, סגנו של ג'ון קנדי שנרצח שנה קודם לכן; הוא התגלה כאחד הנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארה"ב. אולם אחד האירועים המכוננים של בחירות 1964 התרחש דווקא במחנה המפסיד. רונלד רייגן, שחקן קולנוע מוכר, החל בקריירה פוליטית. אחרי שכיכב בכשבעים סרטים, הצטרף, בניגוד לרוח הנושבת בהוליווד, דווקא למפלגה הרפובליקנית.

רייגן נשא נאום שכיום נחשב למיתולוגי, "עת לבחור" ("A Time for Choosing"). בניגוד למקובל בנאומי בחירות מלאי סיסמאות הציג רייגן בנאומו תפיסה עמוקה, בהירה, ומנוגדת לחלוטין לרוח התקופה: תפיסה של מדיניות לאומית שמרנית. רייגן ניסה ליצור דיון על רעיונות, על תכנים, ולהציב חלופה לתפיסה הפרוגרסיבית שהחלה להיות שלטת בשיח האמריקני עוד מימי טדי רוזוולט, התעצמה כמעט ללא אופוזיציה בימי אחיינו פרנקלין רוזוולט, ועתידה הייתה להגיע לשיאה בימי לינדון ג'ונסון.

הרוח שרייגן הכניס לקמפיין לא מנעה את הפסדו של גולדווטר, אבל רייגן עצמו החל במסלול המראה. הוא התמודד לתפקיד מושל קליפורניה, וניצח – כרפובליקאי – במדינה שתושביה מצביעים תמיד ברוב מכריע לדמוקרטים. לאחר שמונה שנים כמושל קליפורניה ניצח רונלד רייגן בבחירות לנשיאות של 1980, והפך לאחד הנשיאים האהודים ביותר. במערכת הבחירות של 1984 ניצח את יריבו בפער גדול יותר מזה שבו הפסיד גולדווטר עשרים שנה ל כן.

סוד קסמו של רייגן לא היה רק בכישורי המשחק שלו. רייגן היה איש של רעיונות. הוא פעל במשך שנים ארוכות להטמיע, לקדם ולהציע אלטרנטיבה מעמיקה למדיניות הסוציאליסטית והפרוגרסיבית של תקופתו. בעימות לפני הבחירות של 1984 נשאל אם הוא אחראי לחלק מהבעיות הכלכליות; בלי למצמץ השיב רייגן שבהחלט כן, כי גם הוא נמנה פעם עם הדמוקרטים.

נאומו של רייגן ב-1964 סימן את תחילתו של תהליך ארוך של בניית תנועה אינטלקטואלית פוליטית. אך נדרשו כמעט 15 שנה עד שהבשיל התהליך ורייגן עצמו עלה לשלטון. כיום, המנעד האידאולוגי בין ימין לשמאל, שמרנים ופרוגרסיבים בארה"ב מאוזן יותר משהיה בשנות ה60- ומציג, אמנם לא בשלמות, שתי תפיסות עולם.

בישראל, הימין לא הצטיין בטיפוח מסורת אינטלקטואלית. מוסדות המדינה הצעירה הושתתו משעת הקמתה על הפנקס האדום, חברי קיבוצים הובילו את הצבא, ומערכת המשפט נשאה עיניה למערכת המשפט הפרוגרסיבית האמריקנית של שנות ה-60 וה-70. האקדמיה הישראלית אימצה את האוניברסליזם הפוסט-מודרני, והיא מקבעת את תפיסותיה בעזרת מנגנוני קביעות השאובים היישר מברית המועצות. לכל אורך 70 שנות קיומה של מדינת ישראל, לא התהוותה מסורת של הגות ימנית שמרנית, של שיח רעיוני מקיף המציע חלופה לתפיסת העולם הקיימת היום במוסדות השלטון. פה ושם קם מנהיג שהוביל שינוי – אך היו אלה שינויים נקודתיים שנבעו מאילוצים.

בנימין נתניהו, שבילה את ימיו בארה"ב בימי שלטונו של רייגן, ניסה, בעיקר בתחילת דרכו, להוביל לשינוי בתפיסה. אולם הוא היה בודד וחסר גיבוי ציבורי ואינטלקטואלי. כל רפורמה כלכלית שניסה לקדם נתקלה בחומות של התנגדות גם מתוך המחנה שלו. הצלחתו להוביל שינויים אינה מוטלת בספק, אולם זאת בעיקר בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה ובכהונתו כשר אוצר. בעשור האחרון נתניהו נמנע כמעט לחלוטין מהתעסקות בענייני פנים, והתמקד כולו בנושאי חוץ וביטחון.

בשנים האחרונות חל שינוי עמוק. החברה הישראלית, לאחר משברים פנימיים קשים – מהטרור של שנות ה-90 ועד להצפת יוקר המחיה בשנים האחרונות – החלה להבין שיש צורך בחשיבה מחדש על סוגיות רבות. שמתבקשת הגות אחרת. הדבר בולט במיוחד בקרב הציבור שנוטה באופן אינטואיטיבי לשמרנות. יותר ויותר רעיונות תורגמו להקשר הישראלי, כתבי עת שמרניים החלו להופיע, ושורה של אנשי תקשורת והוגי דעות פתחה בשיח מעמיק בכיוונים חדשים.

בכתב העת 'השילוח', כגמדים על כתפי ענקים, אנחנו מנסים כל העת לקדם את הרוח הזאת, רוח הרעיונות הגדולים, רעיונות המשנים מציאות. להעמיק את השיח, לעורר את היצירה, להציע חלופה אינטלקטואלית, רחבת היקף, ישראלית, של הגות התומכת בעקרונות החירות, המאמינה ברוח האדם, המחברת את כלל מעגלי הזהות האנושיים, הפרט, המשפחה, הקהילה והאומה. הגות המטילה על האדם אחריות גדולה, ולא עסוקה רק בזכויותיו.

איננו חושבים שהתוצאות של תהליכי עומק אלה יבואו לידי ביטוי מיד; אלה תהליכים שנמשכים שנים. אולם זרמי העומק הנעים כיום, יבואו לידי ביטוי בעתיד. ניתן כבר לראות סימנים ראשונים של דרישה לרעיונות, אך זהו רק קצה הקרחון.

כחלק מהרצון לקדם שיח כזה, תקיים קרן תקווה בי"א באייר הקרוב, 16 במאי, כנס ראשון מסוגו לשמרנות ישראלית. מטרתו היא לדחוף את מה שכבר התחיל, לדרוש עוד שיח, עוד יצירה, עוד העמקה ברעיונות הגדולים; לחבר בין האנשים, שלעיתים חשים בודדים, ולהפוך טיפות של מים רעננים למעיין נובע של חיזוק הערכים השמרניים הישראלים, של חיזוק חוסנה של מדינת ישראל בכל מרחבי החיים.

אני מזמין את קוראי השילוח להצטרף אלינו לכנס ולהיות שותפים בבניית עתידה של מדינת ישראל.

 

 

 

רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *