החזון כבר נכתב

בתגובה ל"הציבור הערבי במדינת ישראל: חזון לעתיד" מאת אלעד נחשון

התשובה האמיתית והברורה ל"חזון לעתיד" של אלעד נחשון על ערביי ישראל ניתנה על ידי ועדת המעקב של ערביי ישראל ב"מסמך החזון העתידי של הערבים בישראל", שאותם היא מייצגת ובשמם היא מדברת, בשנת 2006. מסמך זה הוא למעשה הכרזת עצמאות של ערביי ישראל וכפירה מוחלטת בזכות העם היהודי למדינה. משפט המפתח של המסמך קובע כי "מדינת ישראל היא מוצר קולוניאליסטי". כותבי המסמך סומכים על האינטליגנציה של הקוראים ופטורים משום כך מלפרט מהי כוונתם בהגדרה זו של מדינת הלאום היהודי שבה הם מתגוררים כשווי זכויות. ברור ש"מוצר קולוניאליסטי" זה, שאין לו זכות על הארץ, דינו כדין דומיו, כל המוצרים הקולוניאליסטיים, שהיו והועברו מן העולם.

גם במחקרי העומק שמצטט אלעד נחשון במאמרו ניתנת תשובה ברורה, שהתשובות לשאלות האחרות אינן גורעות ממנה; שכן סירובם של 66% מהנשאלים להשלים עם חוק השבות, ויותר מכך, סירובם של 77% מהם לוותר על מה שקרוי בפיהם זכות השיבה, מביעים את ה"חזון לעתיד" האמיתי של הציבור הערבי במדינת ישראל. די בסירובם לוותר על זכות השיבה כדי להעיד על אי השלמתם עם קיומה של מדינת הלאום היהודי, זו שמפירותיה הם דווקא מוכנים ליהנות גם בעתיד. הרי ברור מה משמעות השבת מאות אלפי ערבים, שמעמד "פליטותם" הונצח, אל ה"מוצר הקולוניאליסטי" הקרוי מדינת ישראל.

בלי לקרוא לילד בשמו מתחזה "מסמך החזון העתידי של הערבים בישראל" למצע המסדיר את היחסים בין המיעוט הערבי לבין הרוב היהודי על בסיס של חידוש הקרוי "דמוקרטיה הסדרית". במשטר חדיש זה תוענק למיעוט זכות וטו על כל החלטה של הרוב שלא תיראה לו, עד שיהפוך לרוב בהתגשם "זכות" השיבה. או אז תימוג הדמוקרטיה ההסדרית, ולא קשה לנחש איזה משטר יבוא תחתיה: מדינות ערב השכנות, ואף הרשות הפלסטינית, מציגות את המודל. 

עם כל הרצון הטוב, אסור לנו לשגות באשליות ולהסתמך על תקוות המבוססות על הצהרות של מיעוט מבוטל. את דעת הרוב מביעים שליחיו בכנסת ישראל המביעים שטנה עזה כלפי מדינתם, תומכים בגלוי בטרור הרצחני הטובח בנו, ומזדהים עם ארגונים המייצרים "עובדות" שווא ועלילות דם כדי לערער את הלגיטימציה של מדינת הלאום היהודי במטרה מוצהרת להעבירה מן העולם ולהקים תחתיה את "מדינת כל אזרחיה".

הצעותיו של אלעד נחשון להעניק למיעוט הערבי מוסדות עצמאיים בתחומים שונים אינה משרתת את המטרה של השתלבותו בחיי המדינה מתוך נאמנות – אלא, לכל היותר, את השתלבותו עד מימוש "זכות השיבה". בדיוק לכך שואף מסמך "החזון העתידי של הערבים במדינת ישראל", שאינו אלא גרסה מרוככת-ניסוחים של "האמנה הפלסטינית" ותורת השלבים שלה לחיסול "הישות הציונית".

אין לנו עניין "בביטול הזהות" של ערביי ישראל, אלא בחיזוק הזהות היהודית של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי לנוכח האיומים עליה מחוץ ומבית ובראשם הקמת מדינת כל אזרחיה כשלב ראשון לחיסולה. כדי שזה לא יקרה, מוטב לנו שלא נשגה בתקוות שווא שסופן אסון לרוב ולמיעוט כאחד.


תמונה ראשית: ישיבת ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי. באדיבות ויקישיתוף, Zaher333 [CC BY-SA 4.0 (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)]

רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *