ספר הבריאה / רבי נתן מעזה (נתן העזתי)

ההדיר והוסיף מבוא: ליאור הולצר

הולצר ספרים, 2019 | 499 עמ' (עברית) + 82 עמ' (אנגלית)

פרשיית התנועה השבתאית הייתה אירוע מתמשך שנפרס על פני כמאה שנים, שצילו העיב על כלל התופעות היהודיות במאה השנים שלאחר מכן, ושספיחיו נודעים עד היום. מדובר באחת הפרשיות המשמעותיות – והקטסטרופליות – בתולדות העם היהודי, מסדר גודל של גירוש ספרד או מסעי הצלב. ואולם, מאות שנים לאחריה, מדובר עדיין בפרשיה מודחקת למדי, הנמצאת הרחק מתודעתו של הציבור הרחב (אמנם סמוך לצאתו של החיבור שלפנינו זכתה פרשייה זו לעדנה ולייצוג ספרותי במסגרת הרומן המעולה 'נחמיה' מאת יעקב צ' מאיר). זאת לא בכדי. שלא כטראומות הנוכחות יותר בזכרון הקולקטיבי של העם היהודי, זו לא באה לו מבחוץ, אלא היתה מעשה ידיו הוא. ושלא כקטסטרופות משיחיות אחרות מעשה ידינו אנו, כגון מרד בר-כוכבא, אין מדובר רק ביומרה שהכזיבה או בכשל הנובע מקנאות, קוצר-רואי או נאיביות – פגמים שקל לזהות, לדחות ולהתמודד עימם. השבתאות טומנת בחובה דבר-מה מסתורי ובהתאם מאיים בהרבה.

הייתה זו תנועה רעיונית, מלהיבה וסוחפת, שדמתה לקבלה הלוריאנית – תורת הנסתר הקדושה – והציגה עצמה כיישום שלה, תוך שהיא שובה את ליבו של העם היהודי מפשוטי העם ועד גדולי הרבנים ומנהיגי הקהילות; תנועה שהגיעה למיצויה באנטי-נומיזם, ניהיליזם, קריאה להמרת דת המונית (בין לאסלאם, בגלגולה המוקדם, בין לנצרות בגלגולה הפרנקיסטי המאוחר) וטקסי גילוי עריות. מה שנדמה היה כתנועת תשובה המונית התגלה כאידאולוגיה של פריקת-עול, ומה שנולד כאקסטזה רוחנית הסתיים בפסיכוזה כיתתית. הקָראות, ההשכלה והחילון אומנם היו תנועות של כפירה, אך הן היו רציונליות ובנות-חוק; ואילו השבתאות צרובה בתודעה היהודית, ושמא בתת-מודע היהודי, כתנועה של הפקרות ושיגעון בלתי-מוסבר. פחדה טרם פג.

שלא כבציבור הרחב, במסגרת המחקר האקדמי השבתאות זוכה לתשומת לב רבה ואף להבלטה, באופן המתבקש לאור חשיבותה. אולם על אף ריבוי המחקרים, הספרים והמאמרים בנושא, כמעט אין בנמצא כתבים שבתאיים זמינים לעיון שלא במסגרת כתבי יד. כתבים שבתאיים אינם זוכים למהדורות (ביקורתיות ושאינן ביקורתיות) ואינם רואים אור. על רקע זה, המהדורה המדעית של "ספר הבריאה" מאת נביא התנועה נתן העזתי, ספר יסוד של התנועה, הוא בשורה של ממש לחוקריה. מלבד הטקסט המוער, המהדורה כוללת מבוא ארוך ומפורט מאת המהדיר (שהוא גם המו"ל) ליאור הולצר – המופיעה הן בעברית הן באנגלית.

זהו מבוא מפורט ויסודי הכולל דיון על מקומו של החיבור בתולדות התנועה וניתוח שיטתי של הגותו הקבלית של מחברו, כמו גם כמה הערות חשובות על חקר השבתאות ומעשה ההדרה. המעיין יגלה שהמהדיר אינו מסתפק בהגשת החיבור לציבור הלומדים, אלא שמטרתו המוצהרת היא להוכיח – באמצעות הניתוח ההגותי ובעצם מעשה גילוי הטקסט – שיש לראות בר' נתן מעזה לא נטע זר וכפרני אלא בשר מבשרה של היהדות ואחד "מאנשי שלומנו"; קביעה מעוררת מחלוקת בהחלט. המבוא כתוב בצורה ברורה ובהירה; החיבור עצמו כתוב בסגנון הקבלי של המאה הי"ז, וכדרכם של אלה אינו נגיש לחסרי רקע בהתמודדות עם טקסטים מסוג זה, אך המעיינים ימצאו תועלת בהערות השוליים שהוסיף המהדיר מעת לעת.