עוצרים את טירוף החקקת

נכתב ע"י ח"כ יאיר לפיד, יו"ר סיעת "יש עתיד", בשיתוף ח"כ איילת שקד, שרת המשפטים


 יוזמה חוצת מחנות תאפשר לכנסת למלא את תפקידה כראוי

 

המאמר "מסילות אל המשילות", שפורסם בגיליון הראשון של 'השילוח', גרר תגובות רבות – בהן ביקורתיות. ברם, נושא אחד שהועלה בו זכה להסכמה גורפת יחסית – והוא ה"חקקת" שהמשטר הפרלמנטרי שלנו לוקה בו.

בשנים 2000 עד 2016 הונחו על שולחן כנסת ישראל 22,949 הצעות חוק פרטיות. מדובר בשיא עולמי. מאז תחילת המושב הנוכחי הוגשו 3,000 הצעות חוק. כ-2,000 מהן כבר נידונו בוועדת השרים לענייני חקיקה. רק בחודש הראשון של הכנסת הנוכחית הונחו על שולחן הכנסת 971 הצעות חוק. 283 מתוכן הניח ח"כ בודד אחד מהאופוזיציה. התקשורת הישראלית קשרה כמובן כתרים לח"כ הזריז, אבל תרשו לנו לחשוב אחרת. זו אינה חריצות פרלמנטרית; זוהי טרפת חקיקתית.

הרי ברור לכול שחבר הכנסת המציע לא יצליח להעביר אפילו שבריר אחוז מהצעות החוק שהגיש, הוא לא יקיים עליהן דיונים רציניים, אין לו – וגם לא לאף אחד אחר – כלים לבחון את השלכות הרוחב של היוזמות שהוא לכאורה עומד מאחוריהן או את משמעותן התקציבית. זו אינה יעילות; זה תעלול יחצני. האבסורד הוא שבסוף השנה, כשתפורסם רשימת "הח"כים החברתיים", הוא יעמוד בראשה. כאילו כמות החוקים שמגיש כל ח"כ מעידה על מסירותו לתפקיד, על הבנתו המעמיקה ועל מצוינותו.

עיננו אינה צרה בכך שח"כים מפרסמים את עצמם. שנינו לא בדיוק נזירי תקשורת. אלא שמדובר בטירוף של חקקת המבזה את הרעיון הדמוקרטי, מסרבל את עבודת הכנסת, והגרוע מכול – מייצר חוקים שהם גם מיותרים וגם גורמים לפגיעה קשה בחופש שלנו, המצטמצם והולך כל אימת שחוק נוסף עובר בכנסת.

תהליך החקיקה  בישראל לא הוסדר מעולם בחוקי יסוד, והוא מנוהל בעיקר מתוקף תקנון הכנסת. על הבסיס הרעוע הזה כנסת ישראל מציעה יותר חוקים מכל פרלמנט אחר בעולם המערבי, מקיימת עליהם דיון שטחי בלבד במקרה הטוב, וגרוע מכול –  הפכה ליצרנית סיטונית של חוקים.

בכנסת ה-18 נכנסו לספר החוקים 661 חוקים חדשים. בכנסת הקודמת, ה-19, שכיהנה במשך פחות משנתיים, נחקקו 265 חוקים. האם יש שוטר אחד בישראל שמכיר את כולם? האם יש עורך דין או שופט היכול להתמצא במפולת החוקים הזו? והאם החקיקה הזו ברובה מסייעת לנו – או דווקא מצרה את צעדינו ורואה באזרח אדם שאינו מסוגל לנהל את חייו בעצמו או בקהילתו בבינה ובדעת?

טרפת החקיקה משתקת את עבודת הכנסת. הצוותים המקצועיים של הכנסת קורסים תחת העומס. ועדות הכנסת מוצפות בהצעות חוק פרטיות. ועדת השרים לענייני חקיקה אינה מצליחה תמיד לקיים דיוני עומק בכל ההצעות. וכאמור, כל אלה הם רק נזקים משניים. הבעיה העיקרית היא שכל החוקים הללו עולים מיליארדי שקלים, חונקים את הכלכלה הישראלית, יוצרים בירוקרטיה מסורבלת וגורמים לשלטון להתערב בחיי האזרח ברזולוציות שאינן קיימות בשום מקום אחר בעולם.

כך למשל הוגשה השנה הצעת חוק הקובעת שעל כפית המדידה בקופסאות של 'סימילאק' יהיה סימון המאפשר להורים לקחת חצי מנה. גם אם השינוי הזה דרוש, מדובר לכל היותר בהנחיה של גורם מקצועי זוטר במשרד הבריאות. במקום זה כנסת ישראל כולה ישבה ודנה ברצינות בשאלה מה צריך להיות כתוב על כפית מפלסטיק. האם בעבור זה שלחו אזרחי מדינת ישראל נציגים למוסד המכובד ביותר במדינה?

כשהכנסת מייצרת באופן סדרתי הצעות חוק מיותרות ולעתים מגוחכות, ומעבירה באופן סדרתי חוקים שנולדו ריקים מתוכן, הופכת הרשות המחוקקת שלנו למשרד פרסום, ואפילו לא משרד פרסום טוב במיוחד.

אין חולק על כך שהמצב הנוכחי הוא אבסורדי. אין שום גוף החוקר את הדמוקרטיה הישראלית שלא ביקר כבר בחריפות את טירוף החקיקה שפקד את נבחרינו. אלא שלמרבה הפלא, כשזה מגיע אליהם עצמם, הח"כים שלנו הופכים לזהירים מאוד. איש מהם לא טרח להגיש הצעת חוק להסדרת המצב. את זאת אנחנו מציעים לשנות.

אפשר לטעון שאין זו חוכמה שנציגת הממשלה מתלוננת על עבודת הכנסת; אך כאמור, ההבנה שהמצב בלתי נסבל חוצה מפלגות ושיוכים אידיאולוגיים, ולכן אנו כותבים כאן במשותף, נציגת קואליציה ונציג אופוזיציה, על יוזמה המנסה להגביל את החקיקה – ובה בשעה לחזק את הכנסת כרשות שנועדה לפקח על עבודת הממשלה. אין זה עניין פוליטי לגבי ממשלה הנשלטת על ידי מפלגה כזו או אחרת; זהו עניין הנוגע בבריאותה של הדמוקרטיה שלנו.

אנו פונים בימים אלה לקידום פרויקט משותף, שאליו נבקש לרתום ראשי סיעות ושרים רבים ככל הניתן, במטרה אחת – יצירת עסקה עדכנית בין הכנסת והממשלה. נבקש לבנות מערכת יחסים חדשה בין הרשות המחוקקת והמבצעת, כך שהכנסת תצמצם את היקף החקיקה הפרטית שהיא אחראית עליה, ובתמורה תקבל כלי פיקוח משמעותיים על עבודתה של הממשלה.

בין היתר מבקשת ההצעה להגביל את מספר הצעות חוק הפרטיות שחבר כנסת יוכל להגיש, לתת מכסות למספר מצומצם יותר של חוקים שיעלו לוועדת השרים לחקיקה, וכן להגביל את מספר החוקים שיעלו לקריאה טרומית במליאת הכנסת. מנגד, לראשונה תינתנה התייחסויות מקצועיות מטעם משרדי הממשלה לפני הדיון בוועדת השרים, גם להצעות חוק פרטיות העוסקות בנושאי רגולציה; ועדות הכנסת יזכו ביכולת להשפיע על הדיונים בוועדות שרים להזמין לעדות גם גופים מבוקרים שאינם מחויבים לתקשי"ר; והכנסת תהיה מעורבת באישור מינויים בכירים בשירות הציבורי ובפיקוח על ניהול תקציבי משרדי הממשלה.

זוהי הצעה מהפכנית, מגובשת ומוסדרת, ראשונה מסוגה,

המבקשת לראות את הכנסת חוזרת לתפוס מקום מרכזי בחיים הפוליטיים, והפעם לא באמצעות העמסה של עוד בירוקרטיה על האזרחים והסקטור הפרטי. כבר כעת אנו נהנים משיתוף פעולה מלא של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, ומשותפות של שר התיירות יריב לוין, יו"ר סיעת כולנו רועי פולקמן, וחברי כנסת רבים מימין ומשמאל. הכנסת והממשלה ניסו בעבר לצעוד בשביל שאנחנו מציעים כיום – זה המאופיין ביותר פיקוח ופחות חקיקה – אך מעולם לא גובשו הדברים לחבילה מסודרת ולא הגיעו לפרטים. שנינו מקווים שהניסיון הנוכחי, שאליו ננסה לרתום כל כוח מרכזי בכנסת, בממשלה ובציבוריות הישראלית, יצליח הפעם.


ח"כ איילת שקד היא שרת המשפטים. ח"כ יאיר לפיד הוא יו"ר סיעת יש עתיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *