שיגעון של אביב

האביב בארץ דווקא ארוך, ובעיקר קופצני. והאביב הביטחוני – עוד יותר. על סופות האביב בצפון ומתקפת האביבונים בדרום

לֹא נָעִים מִגְרוֹסְמַן אָז אֶשְׁקֹל מִלִּים
וְאֹמַר בִּזְהִירוּת וָרֹךְ:
הָאָבִיב אֶצְלֵנוּ, מִבְּחִינַת אַקְלִים,
לֹא קָצָר בִּכְלָל אֶלָּא אָרוֹךְ.

הוּא נוֹגֵס בַּחֹרֶף. הוּא נוֹגֵס בַּקַּיִץ.
בְּלִבּוֹ אֲדָר, נִיסָן, אִיָּר-זִיוָן,
אַךְ אֲפִילוּ שְׁבָט בְּפִיו, וְיֵשׁ לוֹ גַּיִס
חֲמִשִּׁי שָׁתוּל בְּעִבּוּרֵי סִיוָן.

לִפְעָמִים בִּשְׁבָט הוּא סְוֶדֶרִים מַפְשִׁיט,
וּבְשָׁבוּעוֹת לוֹבֵשׁ שׁוּב אֶת הַסְּוֶדֶר.
אֹרֶךְ הָאָבִיב הוּא מְצִיאוּת נַפְשִׁית
הַפּוֹרַחַת אַךְ פּוֹרַעַת סֵדֶר.

הָאָבִיב הַכֹּל. מַהֵר. בְּתַעֲרֹבֶת:
רוּחַ חֹרֶף טוּרְבּוֹ. לַהַט יְשִׁימוֹן.
גֶּשֶׁם מְלֻכְלָךְ. שָׁרָב צָחִיחַ. אֹבֶךְ.
אֵין גְּשָׁמִים בִּכְלָל. לְפֶתַע יֵשׁ הֲמוֹן.

הָאָבִיב רוּלֶטָה. קִפּוּצֵי סְנָאִים
שֶׁעַל פְּנֵי סֻלָּם כַּסְפִּית תּוֹסֵס נָעִים.
שְׁלִישׁ-שָׁנָה שָׁלֵם. רֻבּוֹ, אַגַּב, נָעִים:
הַיָּמִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל נָאִים.

אַךְ הוּא שׁוּב וָשׁוּב לוֹפֵת אוֹתְךָ לְפֶתַע,
הָאָבִיב הַזֶּה, הַמְּשַׁמֵּשׁ מָשָׁל.
יוֹם שֶׁל שְׁבִי מַשְׁחִית – לְמָחֳרָת נִפְדֵיתָ.
בְּרַד עוֹיְנוּת – וְגֶשֶׁם חִלּוּפֵי מִמְשָׁל.

רוּחַ מִצָּפוֹן בְּיִלּוּלֶיהָ: עוּרִי!
(יְשֵׁנָה? אֲנִי? רוֹקַנְתִּי לָךְ מַחְסָן!)
שֶׁקַע מֵאִירָאן הוֹפֵךְ לְשֶׁבֶר סוּרִי
אַךְ יָדוֹ הוּסְטָה פִּתְאוֹם מִן הַלַּחְצָן.

סַעֲרַת בְּרָקִים עוֹשָׂה אִמּוּן קְרָבִי
בְּאָבִיב עַרְבִי שֶׁנַּעֲשָׂה שְׁרָבִי.
וּבָרָד. וּבַדָּרוֹם עוֹד אֲבִיבוֹן
בָּאֲוִיר מַבְעִיר: זֶה עֲפִיפוֹן.

כ"ה באייר תשע"ח