יחי הדיון

בתגובה ל"עולם חדש מופלא" מאת יצחק בר-זאב ו"הורות מכוח האופנה" מאת מיכאל ויהודה פואה, גיליון 25

 

אני נוטה מטבעי לראות בצירופי-מקרים צירופי-מקרים בלבד עד אשר יוכח ההפך, וגם אז איני ממהר להשתכנע שיד מכוונת בדבר. על כן, יש צירוף מקרים מופלא בכך שבגיליון 'השילוח' 25 (שבאורח מקרי ראה אור בחודש יוני, חודש הגאווה) התפרסמו שני מאמרים שעיקרם התנגדות להכרה בתאים המשפחתיים ההומו-לסביים (מאמר נוסף, מאת ד"ר יגיל הנקין, מרבה להתייחס לקהילה הגאה, אך היא אינה נושא המאמר במובהק) – ושבועות ספורים לאחר מכן, הכיר בג"ץ בזכותם של זוגות גברים וגברים יחידניים לפונדקאות בישראל, ונתן לממשלה ארכה להסדיר את העניין.

מאמריהם של בר-זאב ושל האב והבן פואה (להלן: פואה) אינם זהים, אך מתקבל הרושם שמטרתם היא בסך הכול לעורר דיון בנושא. מבנה המשפחה עומד להשתנות, שינוי חברתי מופלג בפתח – האם לא ראוי, לכל הפחות, שנעורר דיון בנושא? אסור כבר לבקש דיון? ובכן, אבקש לטעון שהמחברים אינם מבקשים דיון, אלא משהו אחר.

ראשית, לא ברור לאיזה דיון המחברים מתכוונים. מהי הבמה שבה הדיון צריך להיערך, מיהם הצדדים המתדיינים, מי אמור להנחות את הדיון, מי יהיה אחראי על הניסוח של השאלות הנידונות – ובעיקר, כיצד תיראה ההכרעה באותו דיון.

שנית, ניכר כי חשוב למחברים לערוך את הדיון דווקא סביב הלגיטימיות הגוברת למשפחות ההומו-לסביות, ולא באופן כללי סביב הנתק בין ההורות לזיקה הביולוגית. למשל: פונדקאות מוכרת בישראל משנת 1996, ובאופן עקרוני מעלה לדיון את כל הסוגיות האתיות לגבי הזיקה הביולוגית להורה וכו'. שני המחברים נמנעים בעקביות מלהזכיר, למשל, את פסק הדין של בג"ץ בפרשת רותי נחמני, שהוכרה זכותה להורות פונדקאית למרות התנגדותו הנמרצת של בעלה לשעבר.

שלישית, תמוה ששלושת המחברים, שניכר כי עשו עבודת מחקר יסודית בטרם כתיבת המאמר (במיוחד פואה), נמנעים לחלוטין מלהזכיר את חוות הדעת של הארגונים המקצועיים בתחום בריאות הנפש והתפתחות הילד, בישראל ובחו"ל (ארגוני הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים, רופאי הילדים והעובדים הסוציאליים), שרובם המוחלט תומכים באופן גורף בהורות הומו-לסבית על גווניה, לאור מסה מצטברת של נתוני מחקר המצביעים על בריאותם הנפשית ותפקודם היומיומי השפיר של הילדים הגדלים בקרב משפחות עם הורים מאותו מין.[i]

אם בר-זאב רוצה רק לנהל דיון, הינה לפואה יש כבר מסקנה ברורה, אף ללא דיון שנערך: כל הורה שאינו ביולוגי, דינו שלא יוכר כהורה, אלא רק כאפוטרופוס או מאמץ. זאת תוך התעלמות מוחלטת מכל מה שאנו יודעים על המשמעות הרגשית, התרבותית והפסיכולוגית של ההורות, שיכולה להיות משמעותית הרבה יותר מהרכיב הביולוגי.[ii]

ואולי ההתעלמות המוזרה ביותר של הכותבים היא התעלמות מן המציאות. אומנם אין בידי נתונים עדכניים בעניין, אך ברור שכבר היום קיימות במדינת ישראל רבבות (!) משפחות גאות, כלומר ילדים שגדלים עם אימא ואימא, אבא ואבא, או אימא ואבא כשלאבא יש בן זוג – ומשפחות חדשות מתווספות אליהן מדי שבוע או חודש. לא ברור מה המחברים מציעים לעשות עם כל המאגר הגדול הזה: כיצד להסדיר את הזיקה בין הורים לילדיהם, ומהו לדעתם המסלול הרצוי והנכון שבו זוגות של הומואים ולסביות בישראל יוכלו להביא ילדים. למעשה, מהנימה הכללית של הכתיבה, ברור שהמחברים היו מעוניינים לשלול כליל מכל הזוגות החד-מיניים את כל האופציות להורות ולהכרה בהורות; אך זו שאיפה המתעלמת לחלוטין מהמציאות הקיימת בשטח ומהווקטור הנוכחי שלה (ע"ע פסיקת בג"ץ בנושא הפונדקאות).

מדינת ישראל היא ייחודית בעולם, בהיותה מדינה מפותחת חברה ב-OECD עם מאזן ילודה חיובי חזק, הכרה נרחבת בזכויות הקהילה ההומו-לסבית ותפוצה רחבה של המשפחות ההומו-לסביות. ככל שהומואים ולסביות יוצאים מהארון ומשתלבים בזרם המרכזי של החברה הישראלית, במקום להסתופף בשוליה, הם מאמצים את הערכים של הרוב ההטרוסקסואלי, כולל את הערך של פוריות והולדה. משום כך על החברה הישראלית, כולל רכיביה השמרניים-מסורתיים, לגבש תפיסה רחבה ומכילה של משפחתיות, המאפשרת לעודד את המשפחה המסורתית המבוססת זיקה ביולוגית, תוך טיפוח וחיזוק של המודלים החלופיים-משלימים של דפוסי ההורות. זו בהחלט משימה מורכבת.


 

תמונה ראשית: מנחם הלברשטט.


 

[i] למחקר חדש בנושא, עם מדגם גדול מאוד ומתודולוגיה מוקפדת, ראו Dennis Mazrekaj, Kristof De Witte, & Sofie Cabus, “School Outcomes of Children Raised by Same-Sex Parents: Evidence from Administrative Panel Data”, American Sociological Review, 85(5), 2020, 830-856.

[ii] פואה מאריכים בחשיפת האג'נדות העומדות, לדעתם, מאחורי השינויים המשפטיים במוסד ההורות. לאור זאת, יש להצטער על כך שאינם מוכנים במסגרת המאמר לחשוף את האג'נדה שלהם עצמם: מניעת הכרה רשמית בכל קשר זוגי הומו-לסבי, אף כזה שאין בו ילדים. עיינו, לדוגמה, בקישור הבא בדיון, שבו מסביר מיכאל פואה את התנגדותו לתיקון לחוק הירושה שלפיו בני זוג מאותו מין יוכלו לרשת זה את זה: https://www.inn.co.il/news/490118

 

עוד ב'השילוח'

מצפון תיפתח הטובה
רגיעון לבהלת הגירעון
דרושים: סולמות

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית blank

קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה blank

קרא עוד

כלכלה וחברה blank

קרא עוד

חוק ומשפט blank

קרא עוד

ציונות והיסטוריה blank

החלום
וינסטון צ'רצ'יל
קרא עוד
המשורר הלא לאומי
דעאל רודריגז גארסיה
קרא עוד
הרצל עכשיו
ליאת נטוביץ-קושיצקי
קרא עוד
קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.