כמה ביאליק יש?

כמה ביאליק יש?

על ריבוי פניו של המשורר הלאומי

שמואל אבנרי

ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2021 | 568 עמ'

אף שהוכתר כ'משורר הלאומי', חיים נחמן ביאליק הטביע את חותמו על התרבות העברית בשלל דרכים נוספות; דומה שכיום מצטטים ממסותיו, איגרותיו וליקוטיו לא פחות מאשר משיריו. הוא היה הקול הצלול של רעיון התחייה וההתחדשות, המלבישה את העתיק והמסורתי במחלצות החדש והציוני, ואיש הרוח הציבורי הבולט של היישוב העברי בכלל ושל תל-אביב בפרט בכמה מן השנים המעצבות של המדינה שבדרך.

במאסף רחב יריעה הבנוי מעשרות מאמרים שהתפרסמו במשך השנים בעיתונות – בעיקר ב'הארץ' – מביא לנו שמואל אבנרי, המופקד כבר שנים רבות על ארכיון בית ביאליק, הערות והארות מאלפות על האיש, על דרכו הספרותית והציבורית ועל פרשנות כתביו; ומבעד לאלה גם על ההווי והתרבות של התקופה, על העברית שתרם להתחדשותה, ועל היחסים שבין המסורת היהודית והמהפכה הציונית שביאליק גילם בדמותו. בשער הרביעי מתוך שבעה, 'נפתולי עריכה ומו"לות', אבנרי חושף את ביאליק העורך, בעיקר מימיו ב'השילוח' – ואגב כך שלל פרשיות מאלפות מעולמם של כותבי הדור הראשון של הספרות העברית ויחסיהם עם מי שהיה לעמוד התווך שלה. אל עשרות המאמרים הקצרים, שבהם משמש אבנרי כתחקירן, כמספר וכפרשן, הוא צירף בסוף גם מעין מניפסט ובו 'עשרת הדיברות לסופר' שהוא חילץ מכתביו ומהנהגותיו של חיים-נחמן; ואת המענה על שאלת כותרת-הספר, 'כמה ביאליק יש', ניסה להשיב במאמר שנכלל בין הנספחים, ובו תריסר פנים של המשורר.

אבנרי מוצא אצל ביאליק וסביבו עולם ומלואו; והוא מצליח להביא את אהבתו ועניינו זה אל הקורא. היותו של הספר אוסף של מאמרים קצרים הופכת אותו יותר למקור של קריאה מזדמנת מאשר למונוגרפיה; אבל היא גם מעניקה לו את הסגולה הייחודית של טקסט נעים מאוד לקריאה, המביא ידע רב ומוקפד שהיה עומד בסטנדרט אקדמי באופן בהיר, נעים ולא דחוס. סגנונו של אבנרי רהוט ורענן גם יחד, וטענותיו – גם כשהוא מגן על הדמות היקרה לו כל כך – מאוזנות ומשכנעות, ומהוות מופת של רוחב דעת. דמותו של ביאליק תצא ללא ספק נשכרת, ציבורית, מן הספר – וכך גם ידיעותיו של הקורא והנאתו האסתטית.