אפקט נוצת הקסם / נשימה / ציידים, לקטים, הורים

אפקט נוצת הקסם

מלאני וורנר

מאנגלית: דפנה לוי

מטר, תשפ"ג | 268 עמ'

נשימה

ג'יימס נסטור

מאנגלית: שאול לוין

מטר, תשפ"ג | 309 עמ'

ציידים, לקטים, הורים

מייקלין דוקלף

מאנגלית: אסנת הדר

מטר, תשפ"ג | 376 עמ'

שלושת הספרים הנסקרים כאן שייכים לסוגה שבעידן מסוים כינו "ספרי הדרכה ופנאי", אבל אולי נכון יותר לכנות אותם בכינוי מיושן עוד יותר, "מדע פופולרי". שכן אחרי הכול זה מה שנמצא לפנינו: ספרי עיון העוסקים בשאלה מדעית ונעזרים בכלים מדעיים, אבל אינם כתובים בשפה מדעית, אינם מתיימרים לסמכות מדעית ועטופים באריזה של כתיבה עיתונאית.

הכתיבה הזאת נעשית על פי נוסחה אמריקנית חוזרת, שכמו תבניות של סרטים אמריקניים אף היא עלולה לעורר אי נוחות אצל חלק מהקוראים: הכותב או הכותבת הם תמיד עיתונאים, תמיד אמריקנים ותמיד מנהלים אורח חיים עירוני-ליברלי של, ובכן, אמריקנים העוסקים בכתיבה; השאלה הנידונה בספר (שתמיד קשורה בסיפור אישי של הכותב) אינה נידונה ישירות, אלא מתווכת דרך עלילה קלושה של ההתחקות אחריה; וזו האחרונה תהיה תמיד משובצת בשורה של אנקדוטות ותיאורי מקומות ואנשים, ומתובלת בסוג צפוי של הומור-כותבים-בורגנים.

הנוסחה הזו מעייפת, בעיקר אם היא נרקחת בפרופורציות לא נכונות; אך ככל הנראה יש לה גם יתרונות של הנגשה. הנוסחה עובדת היטב – וגם מתבקשת – דווקא בספר האחרון ברשימה ('ציידים, לקטים, הורים'), שעוסק לא בגוף האדם אלא במערכות היחסים החשובות ביותר שלו: הורות. ד"ר מייקלין דוקלף – עיתונאית, אבל עיתונאית-מדע בעלת תואר שלישי – בוחנת את המודל הרווח במערב, ובייחוד בארה"ב בת זמננו, של יחסי הורים וילדים (בעיקר קטנים), ומשווה אותו לחברות לא מודרניות. בחברות הללו, היא מגלה, הורים אינם עסוקים כל העת במאבקי כוח עם הילדים – והללו, מצידם, נרתמים מגיל צעיר לצורכי הבית, חווים ילדות מאושרת ללא 'הפעלות' וצעצועים, ונהנים מחברתם של מבוגרים המתנהלים מתוך רוגע, שליטה עצמית ואחריות.

דוקלף אינה מסתפקת בהצבעה על מאפיינים תרבותיים בסיסיים האחראים ל'סטייה' של המערב מהורות 'טבעית' (כמו הבדידות של ההורה נוכח המשפחתיות הרחבה והקהילתיות בחברות אחרות), ועל הקלות הבלתי-נסבלת בהן התפשטו במערב פרקטיקות הורות מופרכות, נטולות כל ביסוס של ממש, אלא מחפשת ומציעה דרכים יעילות לתרגם את ההורות של החברות המסורתיות למציאות העירונית-מערבית. פשטותן של חלק מהעצות משקפת את עוצמת הסטייה של ההורות האמריקנית המצויה מן השכל הישר – סטייה שבמינונים מתונים יותר נוכחת גם בחברות אחרות במערב, שמרניות יותר וברוכות ילדים יותר.

הורים מבוגרים כמוני זוכרים את 'עקרון הרצף', ספרה של ג'ין לידלוף שתורגם לעברית ב-1998, שהיה פופולרי בחוגים 'אלטרנטיביים' בישראל, ואת התובנות העמוקות של 'שיטת שפר' המלוות כיום חוגי הורים רבים. אבל אף כי שם ספרה של דוקלף נראה כהכלאה בין 'עקרון הרצף' לבין תזונת פליאו, ואף כי חלק מהמטרות שמציבה דוקלף יכולות להתממש דרך שיטת שפר, יש במודלי ההורות של דוקלף כדי לשפוך אור חדש, מרגיע וקונסטרוקטיבי, על יחסי הורים וילדים – ואף להעניק להורים כלים ישימים ופשוטים לממשם.

שני הספרים האחרים שנסקור כאן מדעיים יותר בתחומי עיסוקם: 'אפקט נוצת הקסם' מבקש להתחקות אחר הגורם העלום המזין לכאורה שורה ארוכה של תרפיות וטיפולים אלטרנטיביים: אפקט הפלצבו, או האמונה בריפוי. במסע לא קצר ומבלבל למדי, מראה מלאני וורנר כי טעות היא לראות את ה'פלצבו' כשם נרדף לפעולה חסרת-תועלת או לשרלטנות. המעבר ממצב של חולי וסבל למצב של בריאות ואנרגיה עשוי לבוא לא רק מפעולות רפואיות 'קלאסיות' ובנות-הוכחה, אלא גם ולעיתים דווקא מפעולות אחרות, המשפיעות על גורמים לא-מדידים שלהם השפעה מכריעה על איכות חיינו בגוף ובנפש.

וורנר יוצאת דופן בין הכותבים על רפואה אלטרנטיבית, בהיותה אוחזת בגישה מדעית ספקנית עד אובססיבית; היא אינה מאמינה לניסים, אבל היא גם אינה עושה לרציונליזם הנחות ואינה מתכחשת למראה עיניה. התוצאה היא שהיא מחפשת הסברים. על הדרך, וורנר נועצת סיכות הן בבלונים של טכניקות אלטרנטיביות, הן בהיגיון החמור של הרפואה הקונבנציונלית. האם הספר מעיד שלעתים הבריאות ממתינה הרחק מחדרי הרופאים? בהחלט. האם הספר נותן תשובה פשוטה לשאלת סוד הקסם של הריפוי הלא-רפואי, אם ניתן לכנותו כך? בהחלט לא. אבל הוא נותן סוג של תשובה מורכבת וגם מנסה, בזהירות, להפריד בין תיאוריות יומרניות (כמו תזת המרידיאנים הסינית) לבין התוצאות בשטח.

הספר האחרון שנסקור הוא 'נשימה'. גם ג'יימס נסטור הוא עיתונאי הכותב גם ספרים, וספרו זה תורגם לשפות רבות. הספר מתחקה אחר הפעולה הבסיסית ביותר של כולנו, הנשימה, וטענתו הבסיסית היא שבני אדם מודרניים הם "הנושמים הגרועים ביותר", ושבאמצעות 'תיקונים' מעטים בהתנהלות אנו יכולים להפיק רווחים מופלאים מנשימה 'מתוקנת' – הנעשית מן האף ולא מן הפה, המכירה בחשיבותה של נשיפה מלאה, והמבינה את ההשפעות מרחיקות הלכת שיש לקצב הנשימה ולמזון הדורש לעיסה. האף, לדבריו, הוא האיבר החיוני המוזנח ביותר בתודעתנו, והתנהלות נכונה של אדם ביחס למערכת הלסת שלו עשויה להשיב אליו עצם מידלדלת ולפתוח נתיבי אוויר חסומים. האורתודנטיה, מסתבר, ראשיתה בהתמודדות עם בעיות נשימה.

כדי להשלים את הטיפול המקיף בעולם הנשימה סוקר המחבר גם את הפרקטיקות השונות של מודעות, חריגה ממודעות ושליטה בתפקודי הגוף המגיעים כתוצאה מטכניקות של תרגולי נשימה המקובלות בתרבויות שונות. הספר עמוס ההפניות מביא שורה של חידושים שומטי-לסת ופוקחי עיניים, ונוסף על כך הוא עשוי גם להניע את הקורא לפעולות שייטיבו עם בריאותו מכמה כיוונים – וזאת בלי צורך ברכישת דבר; אחרי הכול, הנשימה היא המשאב הזמין ביותר לכול. נראה שהחידושים המפתיעים והתועלת הממשית מצדיקים יחדיו את זכיית גרסת המקור האנגלית, בשנת 2020, בפרסים בקטגוריה של ספרי מדע. עם זאת, ולמרות הסברים רבים והערות מרחיבות, לא פעם טיעוני הספר נותרים סתומים-משהו, או לא מבוארים עד הסוף; אפשר שהגיע לסופי הפרקים קצר-נשימה.