4,000 שבועות / אוליבר ברקמן

4,000 שבועות

איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן

אוליבר ברקמן

מאנגלית: גיא הרלינג

תכלת, 2023 | 240 עמ'

איננו נוטים לעסוק כאן בספרים מן הסוגה המכונה "עזרה עצמית". הם עוזרים כבר לעצמם, יפה מאיתנו – גם בכך שהם חותרים אל הישירות המרבית, ספרים של מסר שאין צורך בעזרה חיצונית כדי לחלצו; וגם מפני שבדרך כלל הם כבר עוזרים לעצמם להיחשף ולהימכר יפה.

הספר '4,000 שבועות' מבקש לצאת דופן. כותרת המשנה שלו מתריסה כנגד ספרי העזרה העצמית הנפוצים, ואולי יותר מכך כנגד ספרי הניהול: "איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן". בגוף הספר מובן יותר למה הכוונה: כל הספרים אומרים לכם לנהל את הזמן, ואילו אני אומר לכם שהזמן שלכם בעולם הוא במילא אפסי, וההשפעה שלכם בעולם במילא לא-כלומית, ולכן ניסיון להספיק כמה שיותר ולהיות גם-וגם-וגם הוא חסר שחר. מוטב לסלק הסחות, לסנן משימות, ולהתמקד במעט שטוב לכם ושאפשרי לכם.

הכריכה הקדמית היפה, כיתוביה משובצים בין בננות בשלבים שונים שבין בשלות לריקבון. מתחת לתחתית, הרקובה, מובא משפט המלצה מהגרדיאן הבריטי: "ספר עזרה עצמית לאנשים שלא סובלים ספרי עזרה עצמית". ובתוך הספר, לאחר דיון קליט מאוד במשמעות הרוחנית והמעשית של הצעתו של הפילוסוף מרטין היידגר להבין את עצמנו כזמן, ואת הסופיות שלנו כמכוננת אותנו, מעיר המחבר: "רבים מהפילוסופים שהרהרו בסוגיית הסופיות האנושית לא ששו לתרגם את תובנותיהם לעצות מעשיות, מפני שעלול לעלות מהן ניחוח של עזרה עצמית (וחס וחלילה שמישהו ירצה לעזור לעצמו!). אלא שלתובנות שלהם יש השלכות מוחשיות על חיי היומיום. ונוסף עף על כך, הן מבהירות שהאתגר העיקרי בניהול זמננו המוגבל הוא לא איך לעשות הכול – זה לעולם לא יקרה – אלא איך להחליט בחוכמה מה לא לעשות, ולהרגיש שלמים עם העובדה שלא עשינו זאת".

ובאמת, הספר שלפנינו עושה זאת. ובחֵן. כלומר, שואב מן ההגות הפילוסופית, משלב אותה בניסיון חיים אישי ובניסיונותיהם של אחרים, ומשיא עצות שיכולות לשחרר אנשים לחוצים מן האשליה שאפשר, עם עוד קצת לחץ, למצות את כל המסלולים האפשריים שחיינו מזמנים לנו, ולממש את כל כישורינו. הוא כן ספר עזרה עצמית – רק, אולי, עם יותר מודעות עצמית לכך.

או אולי פחות? אולי הוא לא מודע להרבה מאוד ספרי עזרה עצמית החושבים כמוהו, וממש לא מציעים דרכים להספיק יותר? הרב יונתן זקס מספר בספרו 'מוסריות' על הספר 'עִזרו לי' מאת מריאן פאואר, שעשתה ניסוי: במשך שנה ורבע חיה, מדי חודש, על פי עצותיו של ספר עזרה עצמית אחר. לאן הם לקחו אותה? "חובותיה הכספיים תפחו. יצרנותה התכווצה. היא הוסיפה שישה ק"ג למשקלה. 'נעשיתי חסרת-אחריות, אנוכית ושוגה באשליות, צופה בסרטונים מעוררי השראה ביו-טיוב במקום לעשות משהו ממשי, ומבזבזת כסף שאין לי בתירוץ שהיקום יספק לי את צרכיי'".

אכן, הספר '4,000 שבועות' מנהל מערכה מוצהרת נגד ספרי הניהול המלחיצים, אך האתגר האמיתי העומד בפניו, כספר אלטרנטיבי, קשה מכך: עליו להיות חלופה לאותו אגף של ספרי עזרה עצמית שאינם ספרי ניהול, המזוהים יותר עם 'הגל החדש', ואשר מטיפים לאדם להפחית אחריות.

הוא עושה זאת, ולא במוצהר; שכן למרות המעטפת הפרובוקטיבית שלו, הנשמרת גם ברטוריקה שלו ובכותרות סעיפיו ופרקיו ("פרודוקטיביות פתולוגית"; "החופש לא לראות יותר את חברינו לעולם"; "איך להשתפר בדחיינות") – הוא בעצם מבקש לכונן אדם יצרני, אדם בעל הספקים, אך על בסיס מציאותי יותר, ושאדם זה יהיה שלֵו ומרוצה יותר. הוא מציע את חוכמת "תפסת מרובה לא תפסת" של רבותינו. הוא מציע לספרי העזרה העצמית מהסוג שקראה מריאן פאואר חלופה אחראית. ואילו לספרי הניהול, מן הקוטב השני, החלופה שהיא מציע היא תרפויטית.

ספק אם הספר הזה מתאים לכולנו. דומה שהוא מתאים בעיקר לוורקוהולים המתוסכלים שבינינו, הזקוקים למנת איזון. גישה המטיפה להתמקד במשימה אחת בכל תקופה, לא תצמיח הרבה אנשי אשכולות. הספר הזה מתאים לאלה שנדהמים מכך שיש לנו רק 4,000 שבועות לחיות – ולא לאלה המשתוממים לגלות שיש לנו כל כך הרבה זמן, ארבעת אלפים שבוע ושבוע!