נזק בלתי הפיך / אביגיל שרייר

נזק בלתי הפיך

כיצד אופנת הטרנסג'נדרים פוגעת בנערות?

אביגיל שרייר

מאנגלית: יובל סימן-טוב

סלע מאיר, תשפ"ג | 335 עמ'

המלחמה שהוכרזה נגד הספר הזה, בארצות הברית תחילה ועם תרגומו לעברית גם בארץ, מלחמה שכללה בארץ גלי הכפשות כוזבות המסלפות את תוכנו, הפגנות השתקה ובכלל זה ביריד שבוע הספר, וביטול חוזים לאירוח השקתו, מלחמה שהוכתרה בהצלחה עת הובילה להדרתו מחנויות רבות ולמכירתו מתחת לשולחן באחרות – הכרזת מלחמה זו נגד הספר היא ראיה מובהקת לצדקת טענתו. שכן היא מדגימה את מה שהוא מתאר: את הדרכים הכוחניות לפעולתה של אידאולוגיית המגדר-המבטל-את-המין והרצון-המבטל-את-הטבע. זו אידאולוגיה שהשיגה כוח אדיר, נטול בקרה וביקורת בהגנת החוק, והביאה דור של נערות חסרות ביטחון אל מעשה של פגיעה עצמית המקנה תהילה זמנית אך אין ממנו דרך חזרה. נערות אלו מודחות לנטילת הורמונים זכריים המשנים את גופן, כריכת החזה באופן המזיק לבריאות, ולעיתים קרובות גם ניתוחים מסוכנים. בארץ תופעות אלו עוד נדירות יחסית – אך הנה אנו רואים במו עינינו מה רב כוחה של אידאולוגיה זו לחסום את האזהרות מפני העתיד לבוא. אזהרות בדמותו של ספר מפורט וממוסמך וזהיר מאוד.

אביגיל שרייר חושפת תמונת מצב מצמררת. היא מתמקדת בפן שמבחינה מספרית הוא המהמם ביותר: אופנת השינוי המגדרי (והגופני) בקרב ילדים ונוער בארה"ב ובבריטניה, ובמיוחד בקרב בנות נוער. כך למשל בבריטניה עלה מספר הנערות הפונות לטיפול לשינוי מגדרי פי 440 בתוך עשור, עד 2018, ועוד היד נטויה (היד, גם מילולית: אלו מהן שתַמשכנה עד ניתוח ליצירת איבר זכרות מלאכותי תַקרבנה לשם כך רקמת שריר מן הזרוע). מדובר בגיל פגיע מבחינה רגשית, והתנהגותן של נערות הלוקות בחוסר ביטחון, או בקשיים נפשיים, מושפעת תמיד מ"אופנות": כך נסקו בעשורים קודמים הפרעות האכילה ומעשי החיתוך העצמי. התפיסה העצמית כטרנסג'נדר – וגם, ובעיקר, אצל בנות שלא הראו כל סימן של דיספוריה מגדרית בילדותן – היא הבאה בתור האופנות. אך שלא כאופנות קודמות, שהתאפיינו רק ב"הדבקה" בין חברות, זו זוכה לעידוד ולדחיפה בידי החברה הבוגרת.

שרשרת הייצור של האופנה הזאת ארוכה ומהודקת. עוד בגני הילדים ובכיתות הנמוכות, בחסות חינוך למניעת בריונות, מבהירים לילדים שמינם נתון לבחירתם. זה ממשיך במדיניות של בתי הספר להתייחס לכל תלמידה הפונה ומתארת רצון להיות בן כבן, ואף להפנותה לקבלת טיפול בטסטוסטרון, בלי תלות ברצון ההורים; בכמה מדינות בארה"ב, גם בלי ליידע אותם. ארגוני רופאים ופסיכולוגים כופים על חבריהם את הגישה "המאששת", הרואה בכל נהיית לב של ילד או ילדה לעבר המין השני סוף פסוק. מוקד ההשפעה העיקרי, מזהה שרייר, הוא ברשתות החברתיות, שם פועלים משפיעני רשת לעודד ילדות לראות בעצמן טרנסג'נדר, ובקבוצות שבנות אלו מצטרפות אליהן מופעל לחץ חברתי כביר לעידודן להמשיך לטיפולים, ולביושן הפומבי של המהססות. למעשה, כל הגורמים בעלי הכוח בחברה מגויסים לעידוד האופנה הזאת, והטעם ברור: הנזילות המגדרית-מינית היא ההוכחה העילאית לאפסותן של הגדרות הזהות הישנות, ולאפשרות לפרוץ את הגבולות שטבעו של האדם מציב לו.

גישתה של שרייר אינה מנוגדת כל כך לאמונה הטרנסג'נדרית. היא מקבלת את תופעת הטרנסג'נדר בגיל בוגר כפתרון אפשרי לדיספוריה המגדרית. היא סבורה שפנייה אל הלסביוּת היא פתרון סביר לרבות מהנערות החוות את הבלבול הזה בגיל הנעורים. היא מכנה טרנסג'דרים בוגרים בכינויי הגוף (כלומר במין הדקדוקי) שהם בוחרים. מעבר לכך, גישתה המתונה מתאפיינת באמפתיה רבה כלפי קורבנות התופעה. קשה להבין איך אפשר לראות כאויבת הטרנסג'נדרים מי ששמה לה למטרה לחסוך מהם סבל.

'נזק בלתי הפיך' הוא ספר עם אג'נדה – אבל אג'נדה מאוזנת, ממוסמכת, מתונה מאוד (אפשר לטעון שמתונה מדי), ובעיקר: מצילת נפשות. הטענות המופצות גם עתה כאילו לא רואיינו בשבילו טרנסג'נדרים או פסיכולוגים הן שקר גס המופרך בגופו של הספר. מומלץ לטוענים כך פשוט לקרוא. הדבר אינו תובעני במיוחד: הספר רהוט, והמידע בו מאורגן בפרקים שכמו מעבירים את העדשה ממוקד אל מוקד, מהבנות אל ההורים, מהם אל בתי הספר ומהם אל הפסיכולוגים וכן הלאה. התרגום, מעשה ידיו של עמיתנו למערכת, תורם אף הוא לקריאוּת ולבהירוּת.