חזון ומנהיגות / הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק

חזון ומנהיגות

על יוסף ומשה רבנו

הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק

ערכו יואל ב' וולוולסקי, ראובן ציגלר ודוד שץ

מאנגלית: אביגדור שנאן

מאוצר הרב, ספרי חמד, ידיעות ספרים, 2022 | 221 עמ'

דמותו של הרב יוסף דב סולוביצ'יק אינה צריכה הצגה, ומי שזקוק לכך בכל זאת יכול להיעזר במאמרו של בנג'י לוי על הגיור, המופיע בגיליון זה. עובדת הימצאותו של מאמר המתמקד במשנתו של הרב סולוביצ'יק בגיליון השילוח שבו מופיעה רשימה קצרה זו על קובץ חדש של עיונים משלו היא מקרית – אבל דווקא זימון מקרי זה מעיד על מרכזיות דמותו של הרב המנוח מבוסטון במחשבת ההלכה והאמונה בזמננו.

סוגיה כמו גיור, המשלבת ענייני זהות, אמונה וגדרות הלכתיים, אכן נקשרת לנו בקלות עם הרב סולוביצ'יק. די לזכור את שמות ספריו הקלאסיים בעברית, 'איש ההלכה' ו'איש האמונה'. פחות מכך, הרבה פחות, אנו מכירים רב והוגה דעות בכיר זה כפרשן מקרא. סדרת 'מאוצר הרב', המעשירה בשנים האחרונות את מדף ספרי הרב סולוביצ'יק בכתבים ואסופות "צדדיים" יותר, מציבה עתה את הכרך החדש 'חזון ומנהיגות', על יוסף ומשה, לצד קודמו החלוצי, 'עמודו של עולם' על אברהם אבינו; ובכך, כמעט שאפשר לומר שהיא נותנת לנו רב-סולוביצ'יק חדש. אותה דמות, אותם דגשים, אותה רוח-דברים – אך לפתע אנו מגלים כותב העשוי להקסים גם קהל שחש מנוכר מעט לספריו המוכרים.

כוונתי לאותו קהל האוהב עיוני מקרא, ומתחבר פחות למחוזות התורה המזוהים בדרך כלל עם כתבי הרב סולוביצ'יק. בתנ"ך יש סיפור; יש שירה; יש ליבה; יש קונקרטיות. קוראים מן הקהל הזה נרתעים לעיתים מהניתוח ההלכתי, שאצל הרב סולוביצ'יק הוא אנליטי ומופשט במיוחד, ובמקביל מתקשים למצוא שפה משותפת עם מושגי הרוממות הדתית שהרב סולוביצ'יק מעלה בכתיבתו החווייתית יותר, עד כדי קושי להזדהות ולהבין על מה הוא מדבר. אך הינה עתה, התחברותו של הרב סולובייצ'יק אל גופי המקרא, אל הדמויות והעלילה, מספקת הארקה לברקים הרוחניים שלו. הם חדלים לחשמֵל אותנו, ומתחילים להאיר בנו.

יוסף ומשה של הרב סולוביצ'יק כמובן אינם דמויות-בסיפור גרידא. הם גם בסיס מארגן לדיונים רעיוניים על נושאים כמלוכה וקדושה, מנהיגות על פי היהדות ושורשי העבודה הזרה, חלימה וחזון, יחסי אחים וכיבוד הורים. מענג הוא עיגונן של הסוגיות הללו בסיפור, בכתוב. הכיוון ההפוך מתקיים אף הוא: העיון בסוגיות אלו, המוגש בתמצית ועל סמך ידע מקראי, תלמודי, הלכתי ופילוסופי רחב, מאיר בתורו את הפרשיות מן החומש ומגלה את עומקן. מפתיע גם לראות כמה רגיש הרב סולוביצ'יק, בשבתו כפרשן מקרא, לדקויות הלשון והניסוח, נימים שקודם שהוא תולה בהם הררים הוא גם פורט בהן כבמיתרים.

גם העברית הצלולה והקומוניקטיבית, ועדיין עשירה וצבעונית, של פרופ' אביגדור שנאן, מתרגם הספר, יש לה חלק בשינוי המפתיע, המלהיב, שחווה כאן הקורא הוותיק והמיואש ששרה עם כתביו הקלאסיים של הרב סולוביצ'יק, עם כל ה"חֶרג" וה"כלפי לייא" ושאר מוזרויות שהכבידו על הטקסט ההגותי הכבד ממילא. גם תפקידם של העורכים קריטי כאן, שכן המאמרים בספר לא נכתבו בידי מחברם, אלא הם עיבודים לשיעורים שבעל פה.

וכעת לטעימה מן התוכן. נתמקד במכנה משותף מפתיע בין יוסף למשה: המלכוּת.

יוסף היה המשנה למלך מצרים; אך כבר חלומותיו ודרך התנהלותו, כפי שמנתח אותם פרשננו, סללו את הקו המלכותי הייחודי באישיותו. אחד מהם הוא נכונותו להיות יוצא דופן מובהק, גם בין אחיו וגם במצרים. מכאן ואילך, על פני מסות שונות, מוביל הרב סולוביצ'יק קו המראה את עומק השפעתו של יוסף על פרעה מלך מצרים. ניתוח לשוני מוביל אותו במסה "יוסף בעל החלומות" להראות שחוויות החלימה של פרעה שינו אותו, עשאוהו לאדם-חולם – ושמשום כך הוא זיהה אמת דווקא בפתרון שהציע לו יוסף: "חולם פגש בחולם. בעל חזיונות בבעל חזיונות". במסה "יוסף השליט" ממשיכה נקודה זו ומתפתחת אגב ניתוח התנהגותו של פרעה בפרשת ירידתם של אחי יוסף ואביו מצרימה. פרעה הבין בעצמו שיעקב חייב להגיע למצרים, ופעולותיו ודיבוריו כוונו להקלה עליו. זאת כי "פרעה הבין יפה יפה מה היא רוחניות. אנו יודעים שנוכחותו של יוסף השפיעה עליו השפעה כבירה. יוסף הפך אותו לאנושי יותר והעצים את רגישותו. הוא הצליח להפוך את מצרים לספקית מזון לכל המזרח התיכון מבלי להפלות בין המצרים לבין תושבי ארצות אחרות".

את רוב הספר תופסים העיונים על משה. "משה רבנו מלך היה", כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, בעקבות מדרש חז"ל על הפסוק "ויהי בישֻרון מלך". עיונו של הרב סולוביצ'יק במסה "קדושה ומלכות: משה רבנו כמלך" מתמקד בהסתייגותה של התורה מהמלוכה ומהסייגים שהיא שמה עליה; ואז מראה כי בתורה ובמסורת היהדות ניתנת סמכות רבה, שאינה ניתנת לשליט מדיני, למורה, לרב. וזאת, בין היתר, דווקא משום שהתלמיד מקבל את סמכות רבו מרצונו החופשי. ניתוח הלכתי מוליך את הרב סולוביצ'יק למסקנה כי ביהדות "המלכוּת מוצאת את הגשמתה ביחסי המורה-תלמיד".

אלו הם רק קטעי-חוטים ממסכתות עשירות הנארגות בעיונים שבספר. שתי-וערב נמסכות במארג הזה שתיים  שרק בנדיר נפגשות: הפיוטיות והאנליטיות. שיחותיו של הרב סולובייצ'יק על סיפורי התורה הן מפגן של אנליזה פיוטית.