עת חדשה: יהודים באירופה במאה השמונה עשרה 1750–1800 \ שמואל פיינר

כריכת הספר לשון העת החדשה

עת חדשה

יהודים באירופה במאה השמונה עשרה 1750–1800

שמואל פיינר

מרכז זלמן שזר, 2021 | 771 + xii עמ'

 

הספר שלפנינו הוא כרך שני בחיבור המוגדר כ"ביוגרפיה" של המאה השמונה-עשרה מנקודת מבט יהודית-אירופית, ועוסק בחמישים שנותיה המאוחרות. כאשר סקרתי במדור זה את הכרך הראשון, לפני כשלוש שנים, פתחתי וציינתי שלנוכח איכותו יש לקוות שההוצאה תחיש את הופעתו של הכרך המשלים. לשמחתנו, הנה הופיע.

הכרך החדש ממשיך ללא שיהוי, למעט פתח דבר קצר, מהנקודה שבה סיים הקודם, ומומלץ אפוא למי שמתעניין בהיבט המתודי של המחקר אך משום מה בוחר לדלג על הכרך הראשון לשוב ולעיין במבוא המופיע בתחילתו. כמו קודמו, גם הכרך השני מלא וגדוש כל טוב. גם הוא אקלקטי מצד הטיפוסים, ההקשרים והמיקום הגיאוגרפי שפרקיו ותת-פרקיו עוסקים בהם; אך גם הוא עומד בסימנה של אותה תמה – הצבעה על מגמות של הופעת אתוס האינדיבידואל בקרב יהודי אירופה. הוא מלווה את תולדות היהודים בצילם של מאורעות היסטוריים כבירים כמלחמת שבע השנים, רעידת האדמה ההרסנית בליסבון, חלוקת פולין, המהפכות האמריקנית והצרפתית ועליית נפוליאון; ובהקשר הפנים יהודי, פולמוס עמדן-אייבשיץ, שערוריית הפרנקיסטים, ימי עלילות הדם והטבח באומן, פולמוסי החסידים והמתנגדים וראשית ימי תנועת ההשכלה.

גם בכרך זה דברי ימי התקופה מוצגים דרך סיפור חייהן של דמויות יהודיות מקשת הקשרים שונים; חלקן אישים שהתוודענו אליהם כבר בכרך הראשון – המרכזיים שבהם, יעקב עמדן ומשה מנדלסון – וחלקן אישים שאנו פוגשים כאן לראשונה, דוגמת העילוי שהפך משכיל שלמה מימון, האריסטוקרט ההרפתקן שמעון גלדרן, המתאגרף היהודי-בריטי דניאל מנדוזה, אבות האורתודוקסיה כגון הגאון מווילנה ובעל התניא, והסופרת דורותיאה מנדלסון-פייט (בתו הבכורה של הפילוסוף). לצידם מוצגות דמויות מרכזיות בקרב האוכלוסייה הכללית שעיצבו את התקופה ומייצגות אותה – ממנהיגים פוליטיים כמלך ג'ורג' השלישי ויקתרינה השנייה, דרך הוגים וסופרים כקאנט וגתה, וכלה בדמויות ססגוניות כקזנובה וקליוסטרו. זוהי טעימה זעומה מהמגוון העצום של הדמויות הנידונות בספר; מפתח השמות לבדו, המובא בסוף החיבור, מחזיק יותר משלושים עמודים.

במבט על החיבור בכללותו, הוא מצטיין מכמה בחינות ויש לו כמה יתרונות בולטים, במיוחד לקוראים שאינם היסטוריונים במקצועם. ראשית, הקורא מתוודע דרכו להיסטוריה יהודית מגוונת מאוד, לא רק של רבנים ופולמוסיהם (המקבילה היהודית של המיקוד ההיסטורי ב"מלכים ומלחמותיהם"), אלא של הסוחרים ויהודי החצר שהותירו חותם עמוק על אירופה, אנשי תרבות ושרלטנים (אחד מחותמי התקופה) ואף תופעות יהודיות מן הסוג המכונה מיקרו-היסטוריות – הרוכלות היהודיות, הפושעים היהודים והליברטיניות היהודית.

סגולה שנייה היא הטווייה של הסיפור היהודי בתוך סיפורה הרחב של התקופה ומאורעות הזמן. בחינה של מושא המחקר לאור הקשרו הרחב היא אבן בוחן של כל חיבור היסטורי ראוי לשמו; אך המאמץ בחיבור זה אינו רק היעזרות בהקשר רחב להנהרה ולתוספת רובד פרשני למושא המחקר: התקופה היא העניין עצמו. באותה מידה שבה נבחרה כותרת המשנֶה "יהודים באירופה במאה השמונה-עשרה" אפשר היה לכנות את החיבור "המאה השמונה-עשרה מזווית יהודית". האריגה החלקה והאינטנסיבית של המוקד היהודי וההקשר הכללי יוצרת סיפור לכיד ומשכנע המעשיר את ידיעותיו של הקורא ואת השכלתו הכללית.

שלישית, דרך הכתיבה ראויה לשבח. זהו חיבור ארוך, ארוך מאוד אפילו, אך הוא אינו מלאה. הוא קריא ונהיר ונמנע בצורה מושכלת מהעמסת נתונים, ניואנסים ודיונים צדדיים. אומנם, אין מדובר ברומן או בספר "עיון" מבין רבי המכר ברשתות הגדולות. זהו ספר היסטוריה לאוהבי היסטוריה, אך כזה השווה לכל נפש ואף מהנה ומעניין גם עבור הקורא ההדיוט.

אך למעלה מכל זה נמצאת ההצלחה ביצירת חיבור הפורס מבט פנורמי על תקופה מוגדרת. לאורך כמה עשורים, מקצוע ההיסטוריה הצר את שביליו ונעשה יותר ויותר לתחום היפר-התמחותי; הוא הצטמצם למחקרים שעוסקים "בצ'ופצ'יק של הקומקום" כפי שאומרים, איבד רלבנטיות לציבור הרחב, ואף היה, בשל כך למושא ללעג. בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הפוכה, מה שמכונה "היסטוריה גדולה": ריבוי חיבורים בעלי יומרות להקיף את ההיסטוריה כולה, או תקופות בנות מאות ואלפי שנים, מאיזה מבט מגבוה – הנוטה להיות משטיח ובעל שלל בעיות נוספות. החיבור שלפנינו, ואחרים המתחילים להופיע, אולי מבשרים על שלב חדש: מחקרי "תמונה גדולה", אך לא תמונה שצולמה מהחלל; מחקרים העוסקים בפרק זמן בעל היקף ניכר ומקנים הבנה של תופעות היסטוריות בקנה מידה משמעותי (אם תרצו – בקנה מידה היסטורי), נטולי תיאוריות גרנדיוזיות אך בהחלט בעלי תזות השופכות אור על תולדות האנושות.

אין לי אפוא אלא לחתום באותן מילים שחתמתי בהן את סקירת הכרך הראשון של 'עת חדשה': ירבו כמותו.

עוד ב'השילוח'

יהודה עמיחי ואורות החולין
מדברים על חילוניות יהודית
עוד מוקדם לצאת מהקווים

ביקורת

קרא עוד

קלאסיקה עברית

שאלה לוֹהטה
אליעזר בן-יהודה
קרא עוד
קרא עוד

ביטחון ואסטרטגיה

קרא עוד

כלכלה וחברה

קרא עוד

חוק ומשפט

קרא עוד

ציונות והיסטוריה

קרא עוד
רכישת מנוי arrow

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *