למה אתם תמיד צודקים / ג'ונתן היידט

למה אתם תמיד צודקים

איך דת ופוליטיקה מפלגות אנשים טובים

ג'ונתן היידט

מאנגלית: יואב כ"ץ

ידיעות ספרים, 2023 | 380 עמ'

תהליך הקיטוב הפוליטי, העושה שמות בארה"ב זה שני עשורים ונראה כי גם לכאן הגיע, מעורר תחושה עזה שכמו הנשים והגברים בספר העזרה-העצמית הידוע של ג'ון גריי, על תהום קושי התקשורת וההבנה הרובץ בין המינים, אפשר לומר גם ש"שמאלנים ממאדים וימנים מנוגה".

ג'ונתן היידט, פסיכולוג חברתי המתמחה בפסיכולוגיה של המוסר ותומך ותיק של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, ניגש לסוגיה המדאיגה – ולשאלה למה קשה לנו כל כך להסתדר אלה עם אלה ואיך נוכל אולי בכל זאת – בספר שהוא יותר מעזרה-עצמית. הספר שלפנינו, שיצא בארה"ב כבר ב-2012, הוא פרי מחקרו רב השנים וניסיונו לענות על השאלות הללו. בחלוף עשור הן רלוונטיות מאין כמותן גם בישראל.

בכל אחד משלושת חלקי הספר מציג היידט עיקרון אחר של הפסיכולוגיה המוסרית.

בחלק הראשון הוא מערער על האמונה ברציונליות מוסרית. הוא מוכיח שהנמקות מוסריות – הסברים מורכבים ומחושבים המצדיקים את פעולותינו והכרעותינו המוסריות – באות רק לאחר שכבר הכרענו. כלשונו, "אינטואיציה תחילה, הנמקה אסטרטגית אחר כך". בכך מסיר היידט מהדרך את הטענה כי המחלוקת תלויה בידע או באיזושהי "נאורות" שהצד השני חסר; שלו רק היה הצד השני מבין את הדברים על בוריים, היה רואה את הצדק בעמדתי.

החלק השני מוקדש לביסוס "קולטני הטעם" של המוסריות. חלק זה הוא כנראה המוכר ביותר במחקרו של היידט. הוא טוען שבתהליך האבולוציה האנושית התפתחו בפסיכולוגיה שלנו מעין מתגים המגיבים באופן אינטואיטיבי למצבים או אירועים כדי להתמודד במהירות וביעילות עם אתגר הסתגלותי מסוים, שמהן התפתחו בשלב הבא אינטואיציות מוסריות בסיסיות. עד כה היידט הצליח להגדיר שש אינטואיציות מוסריות כאלו, כצמדי ניגודים: אכפתיות/פגיעה, הוגנות/הונאה, נאמנות/בגידה, סמכות/חתרנות, קדושה/ביזוי, חירות/דיכוי.

לכל האנשים יש רגישות מסוימת לכל האינטואיציות המוסריות, אך היא לא זהה. מסתבר שאנשים שמזדהים כ"ליברליים" מתגלים כרגישים מאוד בעיקר ליסודות האכפתיות והחירות, קצת פחות להוגנות וכמעט שלא נותנים משקל לשלושת היסודות הנותרים. אנשים המזדהים כשמרנים, רגישים פחות מהליברלים ליסודות החירות והאכפתיות, אך רגישים יותר ליסודות האחרים באופן שמייצר רגישות זהה פחות או יותר לכל היסודות.

פער זה הוא שמקשה פעמים רבות על ליברלים ושמרנים להבין אלה את אלה. כתוצאה מהרגישות השונה ליסודות המוסר השונים, מתקבלות אינטואיציות מנוגדות לגבי סיטואציות שמצריכות שיפוט או הכרעה מוסריים. הנקודה שחשוב להיידט להדגיש בחלק זה היא הכנות של כל אחד מהצדדים. מה שמוביל את כולם הוא אינטואיציות מוסריות אמיתיות. לא רוע לב ולא טיפשות.

החלק השלישי עוסק בשאלת השייכות וההזדהות האנושית. היידט מנסה להראות בו כי גם מבחינה ביולוגית, אבולוציונית, אנחנו מתפתחים ומסתגלים לא רק כפרטים אלא גם כקבוצות. דבר זה הוא שמאפשר יצירה של קהילות מוסר שרק בהן תיתכן הקרבה אמיתית או פעולה למען הטוב הקבוצתי – מעבר לפעולות של אינטרס אישי המביא לטיפוח של "חזות מוסרית". ה"באג" של פיתוח זה הוא שהוא תלוי בשייכות לקבוצה מסוימת ולתפיסות המוסריות הגלומות בה, באורח שאינו מתרחב לכדי אלטרואיזם וההקרבה לכלל האנושות. העיקרון השלישי הוא אם כן "המוסריות קושרת ומעוורת". קושרת לקבוצה שלנו, ומעוורת כלפי תפיסות המוסר של קבוצות אחרות.

זהו "באג" במירכאות רבתי, שכן – והיידט מדגיש זאת – התחרות האבולוציונית בין הקבוצות האנושיות היא-היא המאפשרת לנו לצאת ממעגל האנוכיות ולהיכנס לספירה המוסרית. לולא היו קבוצות אנושיות שונות, טוען היידט, לא היינו הופכים לקדושים אוהבי כול. להפך: היינו נשארים יצורים אנוכיים השואפים למרֵב את רווחתנו האישית בלבד.

יותר ממה שכתבתי לפניכם כתוב שם. הספר עשיר ביותר, מלא בידע ומסכם תהליך מחקר ארוך שביצע היידט עצמו כמו גם חוקרים נוספים שהוא מרבה להזכיר ולהתבסס על עבודתם לאורך הספר. למרות העומס המדעי, רובו המוחלט של הספר כתוב בשפה נגישה ושזור בסיפורים ודוגמאות למכביר שנועדו להבהיר לקורא גם את הגורמים והרעיונות הסבוכים יותר. יוצא דופן בכך הוא החלק השלישי שזולג יותר לפן התיאורטי ולמינוחים מקצועיים שלא תמיד מוסברים כל צורכם, אבל הדבר לא פוגע פגיעה ממשית במכלול.

אך משהבנו מדוע קשה לנו להסתדר יחדיו, איך בכל זאת נוכל להמשיך לחיות בחברה אחת? האם יש דרך כזו? לטענת היידט, הדבר דורש מאמץ, אך אפשרי. אומנם אנחנו מדגישים יסודות מוסריים אחרים, אך כל היסודות נמצאים אצל כולנו. לא תמיד נסכים על הכרעות מוסריות, וגם לא על האינטואיציות – אך אם נתאמץ ונשקיע בכך, נוכל למצוא בתוכנו אנו את היסודות המובילים להכרעה השונה של חברנו/יריבנו, וכך לדמיין את הדברים מנקודת המבט שלו. יכול להיות ששמאלנים ממאדים וימנים מנגה, אבל מסתבר שעל שני הכוכבים הללו שוכנים בני אדם. זה הבדל דק, אבל כל ההבדל שבעולם.